רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מארק רונסון: "יש לעניין היהדות אצלי איזשהו ערך מוסף"

בין המהומות בלונדון, מחאת האוהלים בישראל, המוות הפתאומי של איימי וויינהאוס וסיבוב ההופעות שיסתיים בשבוע הבא בתל אביב, איתמר הנדלמן סמית יצא לבדוק מה עובר על החבר מארק רונסון

תגובות

פרולוג: שנינו בסקיני בהחלט אפשר להגיד שמארק רונסון ידיד טוב שלי. בפעם הראשונה שנפגשנו זה היה בקנטינה, אחת וחצי בלילה, 3 בדצמבר 2008, ערב הופעותיו בזאפה בתל אביב. דיוויד לאוב - חבר משותף שלנו, יהודי לונדוני בן גילו של מארק (36, מבוגר ממני בשנה), גם הוא בעסקי המוזיקה - היה מעורב בהפקת המופעים והלך לאסוף את רונסון מבית המלון. לאוב התארח אצלי באותו שבוע והציע לי לבוא ולהכיר את הלהקה. הייתי אחרי יום עבודה ארוך בעיתון וחככתי בדעתי אם ללכת או לאו. רציתי לפגוש את רונסון והלהקה אבל לא רציתי להיתפס כמעריץ או כחסיד שוטה, אחד כזה שיוצא מהבית ב־12 וחצי בלילה רק כדי להגיד שלום קצר ללהקה של מארק רונסון. בסופה של כל התלבטות כזו יושב כוכב פופ עם דוגמניות על, סושי ונרגילה. » מארק רונסון בהופעה - כל הפרטיםהחלטתי ללכת. בכל זאת, מדובר באחד האנשים החשובים והמשפיעים ביותר בתעשיית המוזיקה העולמית, מי שבמהלך אותה שנה זכה בשלושה פרסי גראמי (שניים מהם על עבודתו עם איימי וויינהאוס ואחד כמפיק השנה) ובפרס "מוזיקאי השנה" בטקס הבריט היוקרתי (המפיק המוזיקלי היחיד, למיטב ידיעתי, שזכה בפרס זה). מפיק שעבד בין היתר עם כריסטינה אגילרה, רובי וויליאמס, נאס, לילי אלן, קייזר צ'יפס, שון פול, אדל, וכמובן עם איימי וויינהאוס שהיתה באותו רגע בהיסטוריה הזמרת הכי גדולה בעולם. התלבשתי בחופזה ויצאתי. חיכיתי לבד על הבר כשג'ו מרסיאנו, הבעלים של המסעדה, בא לארח לי חברה. בשלב מסוים ג'ו התעייף מלחכות לכוכב הפופ הבינלאומי ופרש. גם אני כמעט אמרתי נואש ואז בדיוק הם הגיעו: מארק רונסון, דניאל מריוות'ר ואלכס גרינוולד. דיוויד לאוב הציג בינינו. נעמדנו זה מול זה ואמדנו ארוכות איש את רעהו. מארק רונסון ואני היינו לבושים בדיוק אותו הדבר, פריט לפריט: מגפי ביטלס שחורים, מכנסי סקיני ג'ינס שחורים וסריג שחור דק שמתחתיו מציץ צווארון חולצת פולו לבנה של פרד פרי עם שני הפסים הדקים, האיקוניים, בכחול ואדום. "אתה לבוש יפה", אמרנו פה אחד. בנקודה זו ידענו שנינו שנולדה כאן איזושהי מערכת יחסים, איזו אינטימיות. בארבעת הלילות הבאים נבלה יחד שעות ארוכות במוקדים שונים בעיר אבל בעיקר בקנטינה. יהיו אלה לילות שיכורים ורגעים נדירים מהסוג שאפשר יהיה לספר לנכדים של פיל ספקטור: דניאל מריוות'ר, אצלי בבית, ארבע לפנות בוקר והוא מראה לי - הצופה הראשון בעולם לטענתו - את הווידאו קליפ של הסינגל "Change" מתוך אלבומו הראשון, שייצא באופן רשמי רק כחודשיים לאחר מכן; או הרגע היפהפה אחרי ההופעה הראשונה בזאפה, בחדר האמנים - אני ליד רונסון המאלתר על הפסנתר, ואז הוא פונה אלי ואומר "איתמר, אני מסתכל עליך, על החליפה והכובע שלך, ורק זה עולה לי בראש...", ומתחיל לנגן את "A Message To You Rudy" בגרסה של הספיישלס. אני וכל חברי הלהקה מצטרפים אליו בשירה, ואלכס גרינוולד בתפקיד ריקו רודריגז. רגע מאוד עמוק, גם באלבום וגם על הבמה. Somebody to Love Me:ההופעה הראשונה היתה הצלחה ענקית. הצלחה ענקית שפירושה הופעה שלישית שנוספה לחמישי בלילה, מיד אחרי זו שתוכננה מראש. הייתי בכל השלוש. בכולן האנרגיה היתה יוצאת דופן, ויטאלית, כמו אין דאגה בעולם. המופע של מארק רונסון ולהקת ה־Version Players הזכיר לי מקומות ותקופות שלא הייתי בהם, כמו להקות ביג בנד יהודיות בניו יורק של שנות ה־20. רונסון נראה לי אז כמו הבדרן היהודי האולטימטיבי, ואיש לא ידע לנסח את התחושה הזו טוב ממנו: "אנחנו להקת הבר מצוות הטובה בעולם", הוא אמר לי בלילה שיכור אחד. שמרנו קצת על קשר וחודשים אחדים לאחר מכן פגשתי את רונסון בלונדון. הוא הגיע מניו יורק לבר מצווה של אחיו הצעיר ג'ושוע ואמר שלבטח יזמינו אותו בבית הכנסת לעלות לתורה. הלכנו יחד לראות הופעה של La roux בנוטינג היל ארט'ס קלאב. שם כבר אפשר היה להבחין בשינוי שעבר על רונסון מאז שסיים את סיבוב ההופעות העולמי של "Version": התסרוקת הקודמת שהתכתבה עם ז'אן פול בלמונדו והביטלס התחלפה בתספורת פומפידו, והנטייה הכללית עברה מהסיקסטיז לאייטיז. שם כבר יכולתי לדמיין איך יישמע האלבום האחרון שלו, "Record Collection".  

פרק א': להקל את האבל על איימי בחמישי הקרוב, 25 באוגוסט, יחזור מארק רונסון לתל אביב, הפעם עם להקת הביזנס אינטרנשיונל. הם יופיעו בביתן 1 בגני התערוכה. לצד השמות הגדולים שלכאורה (רק לכאורה) התרגלנו אליהם, כמו אלכס גרינוולד מפנטום פלנט, יתלוו אליו גם בוי ג'ורג', קייל פלקונר מ־The View, סטיוארט זנדר מ־Jamiroquai ושלל הפתעות. המופע הזה יסגור את סיבוב ההופעות העולמי של אלבומו השלישי של רונסון, "Record Collection". "יכול גם לכתוב, להפיק ואפילו קצת לשיר בעצמי". Bang Bang Bang:את יריית הפתיחה של סיבוב ההופעות העולמי בחר רונסון לקיים דווקא ביום ראשון, 19 בספטמבר, יום אחרי צום יום כיפור 2010, בבלפסט בירת צפון אירלנד. רצה הגורל וגרתי בבלפסט באותה תקופה ומארק הזמין אותי להופעה. מה שראיתי בבלפסט היה שונה לגמרי ממה שראיתי שנתיים קודם בתל אביב. רונסון כאמור הוא בדרן אמיתי, במובן העמוק ביותר של המונח: הלהקה שלו, בין אם היא מנגנת מחווה עמוסת כלי נשיפה לסיקסטיז ולמוטאון ובין אם היא מנגנת רטרו אייטיז א־לה דוראן דוראן וקאלצ'ר קלאב, היא עדיין להקת הבר מצוות הטובה בעולם. ההופעה שלו בארץ בשבוע הבא משמשת לי תירוץ טוב מספיק כדי להרים לו טלפון ולנהל איתו שיחה ארוכה בעניין (בימים כתיקונם הוא עסוק וקשה להשגה). כשביקרת בתל אביב לראשונה, בדצמבר 2008 עם ה־Version Players, אמרת לי שאתם להקת הבר מצוות הטובה בעולם. האם גם עם הביזנס אינטרנשיונל אתה עונה להגדרה הזו?"לא. אני חושב שב־Version Players רצינו רק לבדר אנשים, לעשות שמח ככל האפשר. זה היה הטור הראשון שלי בחיים עם להקה, והכל היה סביב העניין הזה של 'תאהבו אותנו, תאהבו אותנו'. רק רציתי לספק את כולם. כל האווירה של האלבום ההוא היתה כזו. ב־Record Collection כתבתי הכל בעצמי. רציתי להוכיח שאני עומד בזכות עצמי. זה לא היה אינסטנט כמו ה־Version. אני לא רוצה עכשיו רק לגרום לכולם לרקוד. קח למשל את 'Somebody To Love Me', השיר של בוי ג'ורג'. זה רגע מאוד עמוק, גם באלבום וגם על הבמה". "כש'Version' יצא, כולם ירדו עלי. אפילו ה'NME' וכאלו צחקו עלי, אמרו שאני רק יודע להוסיף חצוצרות לשירים מוכרים. וזה לא שבאתי להראות לכולם שאני לא כזה, אבל אולי, באיזשהו מקום, כן באתי להראות לכולם שהם טעו לגבי. עכשיו כולם הריעו ל'Record Collection'. הראיתי להם שאם הם חושבים שאני טוב רק בחצוצרות ובגרסאות כיסוי, אז הנה הוכחתי שאני יכול גם לכתוב, להפיק ואפילו קצת לשיר בעצמי. אז כשאמרתי לך להקת הבר מצוות התכוונתי בעצם ללהקת ה'בואו כולם לרקוד ביחד איתנו', ואז באמת זה מה שרציתי שיקרה בהופעות. אתה מבין, כשהייתי ילד בניו יורק, הייתי הולך לראות בעיקר הופעות של היפ הופ ושם הקטע זה רק לספק את הקהל. אבל כשאני הולך היום לראות רדיוהד או ארקייד פייר, אני לא צריך לקפוץ ולרקוד כל הזמן, נכון? אז אני צריך לדכא את הדחף הזה אצלי לפעמים. אני חושב שלמדתי לעשות את זה בהופעות שלנו. היום ההופעות שלנו שונות לגמרי, אפילו ממה שראית אז בבלפסט. ההופעות שלנו היום מהודקות מאוד. וזה לא שאין הרבה ריקודים ושמחה וכו'. יש הרבה מאוד מזה. אבל יש גם מקום לדברים אחרים, עמוקים יותר, רגעים שלא מחייבים אותך לקפוץ כל הזמן. אני עובד על זה עם עצמי. אני זוכר איך איימי וויינהאוס ניגנה לי את 'Love is a Losing Game' על הגיטרה שלה. ישבתי שם, בהיתי בה מנגנת את השיר היפהפה הזה, ורק חשבתי איך אני לא הופך את זה לעוד שיר דיסקו כזה, אתה יודע, עוד להיט קצבי כזה עם חצוצרות וכל השטויות האלו". בדרן אמיתי, במובן העמוק ביותר של המונח. The Bike Song:אם כבר הזכרת את איימי וויינהאוס, אני רוצה להגיד לך שאני לא יכול להפסיק לחשוב עליה. אני רק יכול לדמיין כמה זה קשה לך. אם אני לא טועה, ההופעה הראשונה שלך מאז שאיימי נפטרה היתה בלונדון, במוצאי השבת האחרונה. איך זה היה?"מה פתאום. ההלוויה היתה בשני, וברביעי כבר הופעתי. לא רציתי לבטל את זה. רציתי לעשות משהו ולכבד אותה. אני נורא עצוב, אבל נכון יש את הקלישאה הזו שלמוזיקה יש כוח מרפא? אז כמו בכל קלישאה גם זה נכון. ויש עוד הרבה מאוד אנשים שמרגישים ככה. חשבתי שאם נביא את הלהקה הישנה ואנשים כמו דייב מקייב (הבחור מה־Zutons שכתב את הגרסה המקורית של הלהיט "ולרי"; אה"ס) ונעשה לה מחווה יפה, זה יותר מאשר סתם להתאבל. זה לא רק הריפוי שבמוזיקה. המוזיקה גורמת לך לשכוח. אם היינו ארקייד פייר זה אולי היה יותר עצוב, אבל המוזיקה שלנו, גם של איימי וגם שלי - זה הכל על לשכוח את המציאות למשך שעה וחצי. נכון שלאיימי היו שירים מאוד עמוקים וקשים, אבל היא תמיד רצתה לעטוף אותם במעטפת שמחה ונוצצת, ואולי זה מה שעשה את זה קל יותר. אם השירים של איימי היו מנוגנים כמו אלו של ארקייד פייר אולי לא היינו מסוגלים לעשות לה את המחווה הזו, אתה מבין?". כשביקרת בישראל באפריל האחרון אמרת שתחזור לישראל באוגוסט ואולי תביא איתך את איימי וויינהאוס. זה כבר לא יקרה לצערנו, אבל האם היא באמת רצתה לבוא? דיברת איתה על זה?"כן, בטח שדיברתי איתה על זה. אמרתי את זה כי זו היתה אפשרות אמיתית, לא כי המצאתי את זה. הייתי בישראל וסימסתי לה - כי אני חושב שהיא הלכה לבית כנסת לפעמים וחלקנו את עניין היהדות שלנו - ואמרתי לה שאנשים מתים שהיא תבוא לשם. ברור שהם מתים שהיא תבוא לכל מקום בעולם, אבל אמרתי לה שאני חושב שבישראל זה יהיה קצת אחרת בשבילה, כמו שזה אחרת בשבילי. איימי כתבה לי משהו לא יותר מדי מתחייב כמו 'אני אשמח', אבל חשבתי שזו עשויה להיות אופציה אמיתית. הזכרתי את זה אז באותה מסיבת עיתונאים כי חשבתי שאיימי באמת מתעניינת. אחרי הכל, היא היתה יהודייה מצפון לונדון ממש כמוני". "חשבתי שאיימי באמת מתעניינת לבוא לישראל". Valerie:

פרק ב': יהודים גלותיים קולים מה פירוש האינטימיות שנולדה ביני ובין מארק רונסון? הפשט של האינטימיות הזו הוא הסגנון. הסטייל. ההעדפות התרבויות: קשת ההשפעות המוזיקליות, הקולנועיות, הספרותיות, האופנתיות. קו ישר נמתח בין הסגנונות האישיים שלנו. הדבר כל כך הפתיע את מארק, שבשלב די מוקדם של אותו ערב בדצמבר 2008 הוא שאל אותי: "תגיד, איתמר, ממתי, בעצם, אתה מתלבש ככה? מתי נחשפת לראשונה לתרבות המודס או למוזיקה של פיל ספקטור או לצלילים של מוטאון?", וכן הלאה. הוא ניסה ואני ניסיתי - כל אחד בתורו - להבין איך שני אנשים שנולדו וגדלו במקומות שונים כל כך (הממלכה המאוחדת וארצות הברית לעומת ישראל והמזרח התיכון) חולקים העדפות תרבותיות דומות כל כך. אבל זה היה רק הפשט של האינטימיות שנרקמה בינינו. היה גם דרש. היה שם עוד משהו. העוד משהו הזה היה עובדת היותנו יהודים. מארק רונסון התחנך בבית יהודי קונסרבטיבי. אני בא ממשפחה חרדית במקור (הורי חילונים, אך כמעט כל בני משפחתי המורחבת שייכים לזרמים חסידיים וליטאיים). הקרבה של מארק ליהדות דומה קצת לקרבה שלי, אבל בעוד שאצלי העניין ביהדות הוא בעיקר לשוני, מרחבי, תרבותי, הרי שאצלו העניין ביהדות הוא פרקטי, יומיומי. להבדיל ממני, רונסון די מקפיד בענייני כשרות שונים. לכן לידידות שנרקמה אז בינינו היה גם ממד מפכח - סוג של הארה. באותם ערבים שבהם הסתובבתי עם מארק וחברו הקרוב אלכס גרינוולד (גם הוא ממוצא יהודי, בן לאצולה ההוליוודית, חבר ילדות של השחקן ג'ייסון שוורצמן - עוד יהודי, גם הוא בן לאצולה ההוליוודית, אחיין של קופולה) הבנתי משהו על עצמי. הבנתי משהו על החיים כיהודי. הבנתי שיש עוד אופציה - אופציית היהודי הגלותי - והיא אינה רעה כל כך. אופציית היהודי הגלותי אינה מה שסיפרו לנו. דמות היהודי החלש, חסר עמוד השדרה, הרכרוכי, זה המובל כצאן לטבח, לא התיישבה עם דמותם של מארק רונסון ואלכס גרינוולד. הם יפים, מסוגננים, חכמים, מצליחים, עשירים, זיינים, שיכורים ולפעמים מסוממים. בקיצור, כוכבי פופ בינלאומיים. נכון, בעבר ידעתי תיאורטית שישנם יהודים גלותיים קולים, רוק סטארים, מצליחנים. ידעתי  שיש את וודי אלן, האחים כהן, לארי דיוויד ואחרים, אבל לא פגשתי אותם והם לא נעשו חברים שלי.  ואין ספק שיש לעניין היהדות השפעה על מארק רונסון בכל פעם שהוא מבקר בישראל.סיפרת לי פעם שביקרת בישראל רק פעם אחת, בגיל תשע, ומאז לא הגעת. בשלוש השנים האחרונות הופעת כאן שלוש פעמים. מה קרה? "לא ביקרתי בישראל מאז שהייתי ילד, ובבית הספר בניו יורק שכחתי מכל זה. כשביקרתי בתל אביב ב־2008 זה באמת השפיע עלי, לפגוש אותך וכל מיני חברים כמוך שהכרתי בתל אביב, שבאים מרקע אינטלקטואלי כמו החבר'ה שלי בניו יורק ובלונדון, אבל יש להם גם את הדבר הנוסף הזה, הצל התרבותי־רוחני הזה שלנו, כיהודים. זה חזק מאוד. מערכת היחסים שלי עם איימי גם היתה קצת כזו. אתה יודע איך זה. אתה מדבר על מוזיקה ועל הסיקסטיז ועל סרטים של ז'אן פייר מלוויל או גודאר ואז מגלה ששניכם בעצם ממשפחה יהודית אשכנזית. במקרה של איימי או דיוויד לאוב, למשל, נמצא העניין הזה שאנחנו באים ממשפחות יהודיות צפון לונדוניות (זה המקום לציין שבעוד שאבא של איימי וויינהאוס היה נהג מונית, הרי שרונסון הוא נצר לאחת המשפחות היהודיות האמידות והמשפיעות ביותר בממלכה המאוחדת; אה"ס)". "החיבור שלנו ליהדות הוא מיוחד. מה זה מיוחד? אתה אוהב את הביסטי בויז כשאתה בן 12 ואז מתברר לך שהם יהודים. עכשיו, זה לא אומר שאתה מעריץ אותם יותר משהערצת את ג'ימי פייג', אבל אתה מחפש משהו כזה באיידול שלך, משהו נוסף, ואני מניח שלמרות שזו סוג של אמונה תפלה יש לעניין היהדות איזשהו ערך מוסף. מצד שני, הביקור ההוא אז בישראל השפיע עלי, כמו שיש לי חברים שחורים שביקרו בגאנה לראשונה בחייהם, או רוסים שביקרו לראשונה ברוסיה, והם מרגישים שם משהו מיוחד. משהו בך קם לתחייה בביקור כזה כי עכשיו אתה עם האנשים שלך, עם העם שלך. אם תשלב את זה עם העובדה שאנשים במקום הזה גם מאוד אוהבים את המוזיקה שלך - וזה קורה לי בהרבה מקומות, כמו ורשה או לטביה, מקומות שלעולם לא הייתי חושב שזה המקרה בהם - כשאתה מגלה להפתעתך שכולם מכירים אותך שם, למרות שמבחינתך זו סוג של בליינד דייט מוזיקלי - כל זה ביחד מאדיר אותך. הביקור בתל אביב היה שילוב של חזרה הביתה עם לנגן לאנשים שמאוד אוהבים את המוזיקה שלך ושלא חשבת שזה יהיה ככה". לקחת שירים ידועים ולהדביק עליהם חצוצרות. Just:לא יצא לי להיות בערב שלך ב־TLV באפריל. איך זה היה מבחינתך? האם אתה מודע לתגובות המעורבות על ביקורך בישראל כדי.ג'יי? "חבל שלא היית. לי היה נהדר. די.ג'יי סט זה משהו שונה לגמרי מהופעה עם להקה, וזה קשה במקום שאתה מנגן בו רק פעם אחת. בלונדון או בניו יורק, איפה שאני מנגן די קבוע, אני יכול לקחת סיכונים. בתל אביב אני לא יודע אם פוסט דאבסטפ יעבוד או לא. אבל האנרגיה בערב ההוא היתה אדירה. אשקר אם לא אומר שהרגשתי שיש כאן, שוב, סוג של יתרון ביתי, אולי כי אני יהודי ויש תחושה של 'אתה אחד מאיתנו'. האנרגיה היתה אדירה ב־TLV. באשר לביקורות המעורבות? אני לא יודע למה האנשים האלה ציפו. תמיד יהיו כאלה אנשים, יותר אלטרנטיביים, שרוצים ממך דברים אחרים, שונים יותר. אני מכיר את כל הילדים הבלוגרים הקולים האלה בתל אביב שכאילו מחפשים בי את הלא צפוי והאלטרנטיבי. אבל באתי לכאן לתקלט רק לילה אחד ורציתי שכולם ייהנו ממסיבה טובה, אולד סקול סטייל. ואנשים שם למיטב זיכרוני רקדו על הקירות ורק רצו עוד".אתה עושה המון דברים. רק באחרונה הפקת את האלבום החדש של הבלאק ליפס, אתה מסיים סיבוב הופעות עולמי ואתה מתחתן עוד כמה שבועות. איך יש לך זמן לבוא לישראל?"זה נכון שאני עושה המון דברים ועכשיו אני כותב שיר סודי שאני לא יכול לדבר איתך עליו. תתקשר אלי עוד כמה שבועות ואספר לך הכל. בינתיים, כאמור, אני נוסע להופיע בתל אביב, חוזר ללונדון לסיים את העבודה על השיר הסודי הזה ומיד נוסע משם לחתונה שלי בצרפת בתחילת ספטמבר. אגב, אני מצטער שלא הגעתי לחתונה שלך ושל ג'וליה באנגליה, אבל אני מקווה שדיוויד לאוב קרא שם את מכתב הברכה ששלחתי, כן?"."בטח שהוא קרא את המכתב", אני אומר, "חלק מהנאום שלו בחתונה. וזה היה נורא נחמד מצדך, מארק. מזל טוב על החתונה שלך".

אפילוג: לנקות את קותלי החזיר בצהרי שישי, 5 בדצמבר 2008, אחרי שלוש ההופעות בזאפה, אני מקבל ממארק רונסון הודעת טקסט: חברי הלהקה עזבו אבל הוא החליט להאריך את שהייתו בלילה. הוא שואל אם הוא יכול להגיע אלי לארוחת שבת. שוו בעיני רוחכם את הסיטואציה: מכל שישה וחצי מיליארד האנשים החיים על כוכב הלכת הזה, מסמס לי באותם צהרי שישי דווקא כוכב הפופ הגדול בעולם ושואל אם זה בסדר שהוא יבוא אלי הביתה, מלווה בידידה שלו, לארוחת שבת. מובן שאמרתי כן אבל בטיפשותי לא השכלתי להבין שרונסון, המבקר בישראל לראשונה מאז גיל תשע, מתכוון לקבלת שבת רגועה עם שניצלים וצימעס ולא לעוד בילוי תל אביבי, ובמקום קרפלך אצלי בדירה לקחתי אותו להוטל מונטיפיורי. הביקור שם הסתיים במפח נפש גדול כאשר המלצרית הגישה לנו סביצ'ה עם נתחי בייקון בצד, ורונסון, בנימת קול עדינה, ביקש שינקו משם את קותלי החזיר. הוא בכלל שומר כשרות.      תגיד את האמת, מארק, האם איכזבתי אותך באותו ליל שישי בתל אביב כשלקחתי אותך למסעדה לא כשרה במקום להכין לך סעודת שבת אשכנזית אצלי בבית?"השתגעת? מה פתאום! אל תהיה נבוך מזה שהצעת לי בייקון. אני ממש לא חושב שהילדים הקולים ב

*#