אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הבמה מאחורי שלמה ארצי: הנגנים הגדולים שלא מנסים לגנוב את ההצגה

הם פעילים בתעשיית המוזיקה כבר 40 שנה, מנגנים עם הזמרים הגדולים בארץ ועדיין רחוקים מאור הזרקורים. מאיר ישראל, יהודה קיסר ועדי רנרט יכולים להרכיב טריו מהחלומות, אבל האם התהילה בכלל מעניינת אותם?

תגובות

השבוע הוציא מאיר ישראל, אולי המתופף הכי מפורסם בארץ, אלבום סולו שלישי בשם "יש ימים". הסינגל האחרון שיצא מהאלבום הוא דואט שלו יחד עם אחד, אריק איינשטיין. את הפרצוף של ישראל אתם וודאי מכירים, אבל יחד עם זאת לא בטוח שכולכם שמעתם על התקליט החדש. וגם אם במקרה שמעתם והתוודעתם גם אתם לחומר האיכותי והנדיר שישראל עושה, סביר להניח שתמשיכו לזכור אותו כמתופף של שלמה ארצי. וזה בסדר. ישראל הוא לא הנגן היחיד שמזוהה ביותר עם הכלי הצמוד שלו, או עם האמן לצידו הוא מנגן. עכבר העיר אונליין פנה לישראל ולשני אמנים נוספים שסוחבים על גבם את תעשיית המוזיקה, עדי רנרט ויהודה קיסר, כל אחד אגדה בתחומו, ויחד יצרנו טריו מוזיקלי מיוחד במינו. ניסינו להיכנס לתחנות משמעותיות בקורות החיים שלהם, ואיך זה מרגיש להיות אמן יוצר שלרוב נשאר בצילו של העומד במרכז הבמה.

ישראל הוא אחד המתופפים הוותיקים והבולטים במוזיקה הישראלית, חבר בלהקת תמוז המיתולוגית וחלק מרכזי בהרכב של שלמה ארצי, אותו הוא מלווה קרוב לשלושה עשורים ("התחתנו ואנחנו עדיין נשואים"). הוא מתופף מגיל 13 ניגן בין היתר עם שלמה גרוניך, דני סנדרסון, אריק איינשטיין, שלום חנוך, יוני רכטר, גידי גוב ואתי אנקרי. אלבומו החדש והשלישי "יש ימים" יוצא 14 שנים אחרי אלבומו האחרון. העבודה על המילים, הלחן וההפקה המוזיקלית היא שלו, כשחברים ותיקים כמו אלונה טוראל, פיטר רוט, חיים רומנו ואפילו אריק איינשטיין עזרו לו או לקחו חלק בהקלטות. "אפשר לשיר רוק'נרול בעברית". מאיר ישראל - שיר המתופף:

מתופף מלידה? "כשהייתי בן 10 רציתי ללמוד גיטרה ברצינות, והיות והאצבעות היו עדיין קצרות, המורה אמר שבגיל הזה קשה לנגן על גיטרה, חכה שהאצבעות יצמחו קצת, בינתיים תלמד אקורדיון, וזה מה שקרה. עד שהתגלו לי הביטלס בגיל 12 וחצי והכל התהפך. הביטלס הם אלה שגרמו לי לעבור לתופים, בעיקר רינגו. יש את התוף רגל בתופים, וכשהסתכלתי עליו הרגשתי כאילו אני נשאב לתוכו. באותו רגע צעקתי לאחותי בחדר השני "אני רוצה תופים", ושם זה התחיל. בבר מצווה כבר קיבלתי תופים".

נקודות משמעותיות בקורות החיים: "המפגש המשמעותי שהיה לי עם המוזיקה העברית היה ב-74' עם אריק כשהתחלתי להופיע איתו במופע 'סע לאט' שם בעצם התוודעתי בפעם הראשונה לעברית, התחלתי להקשיב למילים העבריות. שם התחלתי גם לכתוב. פתאום הבנתי שאפשר לשיר רוק'נרול בעברית. תוך כדי המופע עם אריק הקמנו את להקת תמוז שזו תחנה מאוד חשובה לא רק לי, אלא למדינה עצמה. פתאום יש רוק'נרול בעברית, זה היה חתיכת שינוי וקסם ענק, היה חשמל באוויר כשהופענו. האלבום 'חתונה לבנה' עם שלום הוא תחנה חשובה, ההקלטות המאוד מיוחדות הוציאו אלבום חשוב. ב-84' התחלתי עם שלמה (ארצי) ואני איתו עד היום, 26 שנה".

מרגיש בצל? "כשאתה מנגן עם אמן בסדר גודל כזה כמו שלמה ארצי, אי אפשר לנגן עם עוד מישהו. זה מחולק למשפחות, משפחת שלמה ארצי, משפחת שלום חנוך, משפחת יהודה פוליקר, משפחת ריטה, הכל משפחות. אתה מזוהה עם משהו ולכן לא יכול להיות שותף במשפחה אחרת כי זו המשפחה שלי כרגע. מה שאני עושה עם ההרכב שלי זה עניין אחר, עם זה אין בעיה. יש עוד סוד כמוס: כשההופעה מסתיימת יש עוד שעה וחצי שאנחנו יושבים מאחורה ומחכים עד שהפקקים יסתיימו כדי שנוכל לצאת בשקט".

יהודה קיסר הוא הגיטריסט המזוהה ביותר עם המוזיקה הים תיכונית, והרבה בזכותו החלה לפרוח בארץ המוזיקה הזו אי שם בתחילת שנות ה-70. עוד כילד הוא ליווה בהופעות אמנים רבים כמו אהובה עוזרי ובעז שרעבי ובזכות הצליל הייחודי שלו הפך לנגן מבוקש. כך ניגן (ועדיין מנגן) באלבומיהם של גדולי הזמר המזרחי ובהם זוהר ארגוב (אותו הוא גם גילה), ג'קי מקייטן (כנ"ל), חיים משה, זהבה בן, שרית חדד, אייל גולן ועוד. קיסר גם הקים את להקת "צלילי העוד" המיתולוגית. צליל הגיטרה החשמלית המיוחד של קיסר הוא מעיין שילוב של רוק, מזרחית ויוונית. הוא תיבל את הנגינה שלו בקצת אריס סאן שהשפיע עליו רבות, וכך יצר את סגנון ה"גיטרה המזרחית": "יש כזה מושג, בתקליטים של פעם ואפילו היום בדיסקים כותבים גם גיטרה חשמלית וגם גיטרה מזרחית. זו אותה גיטרה, אבל ההוא מנגן אחרת ואני אחרת. כשהתחלתי לנגן כך בגיטרה חשמלית זה נהיה ככה, זה הקטע שלי".מנגן על גיטרה מזרחית. יהודה קיסר (צילום: מוטי קמחי)

גיטריסט מלידה? "הייתי ילד פלא בגיל 11, ובגיל 13 כבר לקחו אותי לנגן. תפסתי גיטרה והתחלתי לנגן בה תימנית, אפילו שעוד לא היה דבר כזה. הגיטרה נוצרה באנגליה או באמריקה למטרות רוק, הגיטרות החשמליות מוכרות בעולם בזכות הנדריקס, לד זפלין והחיפושיות, ופתאום אני באתי והתחלתי לנגן בה מוזיקה אחרת. זה כמו לקחת את העוד הערבי ולנגן איתו רוק. הפכתי את היוצרות וזה מה שהפך את הגיטרה שלי למיוחדת".

נקודות משמעותיות בקורות החיים: "קודם כל יצא לי לנגן כמעט עם כל אמן בארץ, לא רק ים תיכוני. אני נחשב לכזה אבל ניגנתי רוק, שירים של כוורת ולהקות צבאיות ונעמי שמר, עסקתי בכל התחומים של המוזיקה הישראלית על כל גווניה. הראשון היה ג'ו עמר, שחיפש גיטריסט. זה היה ב-68', הוא קרא לי ובאתי, פשוט כך. אני זוכר שזה היה אחרי מלחמת ששת הימים, כשהזמרים התחילו ללכת לנגן לחיילים, והם לקחו אותי. לאחר מכן ניגנתי עם עופרה חזה עוד כשהייתה בת 12, בעיקר בהופעות פרטיות פה ושם. הנקודה הראשונה הגדולה והבאמת משמעותית בחיי הייתה להקת צלילי העוד המפורסמת. כשהתגייסתי הקמתי אותה ומהר מאוד פרצנו החוצה והפכנו את המדינה מבחינה מוזיקלית. מאז הצטרפו אלי ג'קי מקייטן וזוהר ארגוב וחיים משה וכל מי שאתה מכיר עבר דרכי. הנקודה השנייה המשמעותית עבורי הייתה כשהקמתי אולפנים משלי בשם אולפני קיסר, והקלטתי בהם רק זמרים ים תיכוניים ומזרחיים. כולם עברו שם: אייל גולן, ישי לוי, נתי לוי, אלי לוזון, את כולם הקלטתי ואת רובם גם ליוויתי בהופעות".

אמן אחד בלתי נשכח: "את זוהר ארגוב גיליתי באקראי. כשצלילי העוד הופיעו הכרתי את ג'קי מקייטן. במשך חצי שנה זוהר היה בא איתו כי ג'קי הרי היה נכה אז זוהר היה נוהג לו באוטו. יום אחד זוהר אומר לי – 'גם אני זמר, גם אני רוצה לשיר'. ראיתי שהבן אדם באמת כישרוני ואמרתי לו אתה צריך להוציא קסטה. הוא אמר לי- 'איך אני אוציא, אין לי כסף, עכשיו השתחררתי מהכלא, אין לי אפשרות לאולפן. אמרתי לו יש לי אולפן, אעשה לך בחינם. הקלטתי אותו במועדון, בלי קהל אבל בכל זאת במועדון, הקלטה לייב, משהו פיראטי כזה, ומאז זה תפס"."כמו לקחת את העוד הערבי ולנגן איתו רוק". יהודה קיסר בכיתת אומן:

מרגיש בצל? "אני לא כל כך בצל, הזמרים שניגנתי איתם העדיפו שאהיה לידם, אני תמיד שני מטר מהזמר. תמיד נתנו לי את הכבוד ורצו שיראו אותי יותר. הייתי מוערך, כל פעם היו באים אנשים ומצטלמים איתי כמו עם הזמר עצמו, לוחצים לי יד ואומרים לי אתה גדול. הרגשתי טוב".

עדי רנרט הוא קלידן ומעבד מוזיקלי מבוקש ביותר. את דרכו המוזיקלית החל בלהקת גייסות השריון, ומאז עבד עם אמנים ישראלים רבים דוגמת יהונתן גפן, שלמה גרוניך, אריאל זילבר, יהודית רביץ, נורית גלרון, דני בסן, שלמה ארצי ועוד. האמן המזוהה ביותר עם רנרט הוא גידי גוב, שאת תכנית האירוח "לילה גוב" עיבד מוזיקלית בכל עונותיה. רנרט היה חלק מלהקת ששת, שאלבומם היחיד יצא ב-1977. אחרי קריירה ענפה בה ליווה את האמנים הגדולים בארץ, הוציא לפני שנה את אלבומו הראשון "פעמון" בו אירח זמרים שונים שביצעו שירים שהלחין. מהאלבום התפרסם בעיקר ביצועם של ברי סחרוף ורונה קינן לשיר "סיטואציה". את השיר הלחין רנרט למילים של שלמה ארצי, שביצע את השיר במקור באלבומו "כרטיס ללונה פארק".

פסנתרן מלידה? "זה קרה כי במשפחה יועדתי לזה. אבא שלי מאוד רצה שאהיה פסנתרן קונצרטים מפורסם והייתה לי תקופה של ילד פלא כזה עד שמרדתי. הפסנתר היה כלי שהסתובב במשפחה, לא ברחתי בו. הוא היה מולי, והייתי ילד נטול כל אג'נדה משלו, כל מה שעניין אותי זה היה לסיים את התרגילים בפסנתר וללכת לשחק כדורגל".רק לסיים את התרגילים בפסנתר וללכת לשחק כדורגל. עדי רנרט (צילום: דניאל צ'צ'יק)

נקודות משמעותיות בקורות החיים: "כשהשתחררתי מהצבא ניגנתי עם יוסי בנאי, בערך ב-1976, וזאת היה חוויה מעניינת מאוד. תוך כדי שאני עובד איתו, שם טוב לוי הקים את 'ששת' ולשמחתי הציע לי להצטרף. אחרי זה ניגנתי עם מתי כספי, בשלב כלשהו הוצאתי תקליט יחד עם יהונתן גפן שנקרא 'המעיל'. אחר כך עברתי לארה"ב לשש שנים, למדתי ועבדתי וניגנתי. כשחזרתי לארץ ניגנתי עם שלמה ארצי, זה התחיל בסיבוב של 'לילה לא שקט', לדעתי באזור 86', ואיתו הייתי עד תחילת שנות ה-90. עיבדתי לו שני אלבומים ('חום יולי אוגוסט' ו'כרטיס ללונה פארק'), וניגנתי גם בסיבובי ההופעות של האלבומים. ב-91' התחילו יחסי עם גידי גוב, כשהצטרפתי ללהקה שניגנה איתו את הסיבוב של 'אין עוד יום'. דרך זה הגעתי לתכנית 'לילה גוב', הייתי איתו בכל הגלגולים של התכנית, וזה היה משהו מאוד משמעותי מבחינתי. עם גידי ניגנתי עד 2008, 17 שנה. בסוף התקופה עם גידי התחלתי לעבוד עם ברי סחרוף. זה התחיל בטריו עם רע מוכיח, אחר כך הצטרפנו ללהקה היותר גדולה שלו והיום אני מנגן איתו בעצם בהופעות המעטות שיש ל'אדומי השפתות'".

הרכב אחד בלתי נשכח: "בזמן 'ששת' עשינו שנה שלמה חזרות. את חלק מהחזרות עשינו בקיבוץ גבעת ברנר, שם גם ישנו בתנאים מאוד בסיסיים. אני זוכר שמאוד התמסרנו לזה, שיהודית רביץ הייתה הרי גם בלהקה ובתור בחורה הייתה לגמרי בסדר עם זה, הכל היה בכיף, כולם נתנו את עצמם כולל הכל. הדבר המעניין עם ששת זה שזו בעצם להקה שהופיעה רק 4-5 הופעות והתפרקה. עם זאת, את התקליט של ששת עשתה חברת אן אמ סי (שאז קראו לה סי בי אס) שרצתה להנציח את הלהקה, ואת התקליט הקלטנו אחרי שהלהקה כבר לא הייתה קיימת. היום בחיים לא היה קורה דבר כזה. בסופו של דבר התקליט החזיר את העלויות ואפילו הרוויח קצת, אמנם לאורך הרבה שנים אבל זה מוכיח שבראייה לטווח ארוך אפשר לשלב אמנות ועסקים יחד. "הייתי ילד פלא עד שמרדתי". רונה קינן וברי סחרוף - סיטואציה:

מרגיש בצל? "זאת העבודה שלי, אני לא רואה בזה משהו רע, ההפך, עצם העובדה של להיות על הבמה גם כנגן זה עדיין להיות על במה, לא מרגיש לי שאני צריך יותר מזה. מה שכן מעניין אותי בקטע של להיות בפרונט זה להביע את עצמי כמוזיקאי שאת זה לטעמי אני עושה פחות מידי, ראה ערך כמה זמן שלקח לי להוציא תקליט. מצד שני הפוזה של פרונט על במה, עולם המושגים שלי לא מתעסק עם זה. החיים יותר קלים לא להיות בפרונט. האמנים מזוהים כל כך, אני לא יודע מה היה קורה אם כולם היו מכירים אותי ברחוב. זה עושה משהו לאגו, וזה כבר לא טוב. אני זוכר שג'ניס ג'ופלין אמרה שבהופעה היא עושה אהבה עם 40 אלף איש והולכת לישון לבד".

*#