רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דאווין של שיר מחאה: השירים שצריכים להפוך להמנוני התקופה

היות שאף שיר לא הפך להמנון המחאה הרשמי, התגייסנו למאבק והעלנו מהאוב כמה שירים שאמנם נכתבו בזמן אחר, אבל רלוונטיים עכשיו יותר מתמיד. מ"בתשלומים" של פלפל אל מצרי עד "אין לי כסף" של גידי גוב

תגובות

שלושה שבועות חלפו מאז ששדרות רוטשילד הפכו להיות המקום הכי נכון להיות בו. מחאה או מהפכה, חברתי או כלכלי, סקטוריאלי או לאומי, ימין או שמאל – המאבק הזה עוד לא גיבש לעצמו מתווה ברור או מטרות מוגדרות. הוא גם לא גיבש לעצמו ביטוי אמנותי. בחוסר התאמה מוחלט להתגייסות האמנים למען המאבק, עדיין לא גילינו שירי מחאה או שירי עידוד למהפכה שבדרך. כמובן שיש אמנים, עצמאיים בעיקר, שמנסים את מזלם בסינגלים רלוונטים – אבל אף שיר לא הצליח לתפוס באמת ולזהות את עצמו באופן מוחלט עם רוח התקופה. האווירה הנעימה שבמאהל והקבלה המוחלטת של כל אחד לתוכו, נותנות לו לפעמים מראה משעשע ולא רציני. מתוך האווירה הלא מחייבת הזו, וכרצון לתרום את חלקנו למדורת הקאלט של המחאה, ליקטנו את השירים שצריכים לעלות מין האוב ולהפוך להמנוני המחאה החברתית המתהווה.» מה יהיה המנון המחאה?גידי גוב – אין לי כסף אין לי השיר הזה של גידי גוב יצא ב-1985 אבל נשאר רלוונטי כל הזמן. המצוקה הכלכלית שמתוארת בשיר מתאימה מאד למה שאנחנו שומעים בשטח – ההורים מסייעים לצעירים כלכלית, אבל מגיעים גם הם לנקודה בה הם לא יכולים יותר. הפער בין המצוי לרצוי, שחוצה דורות ומעמדות, הוא מסימני המאבק המובהקים ביותר. מנהיגי המאבק יודעים לספר שהם עובדים ומשתכרים לא רע, אבל עדיין לא מצליחים לגמור את החודש. אז נכון, השלגון אולי הוחלף באייפד 2, אבל הרעיון המרכזי נשאר בדיוק אותו הדבר. הפעם אנחנו לא מתכוונים להסתפק בנשיקה. אין לי כסף:דפנה דקל – מי יציל את הבית שלי אם אי פעם שכרתם דירה בתל אביב, אתם בטח מכירים את התחלואות שלהן. הרצפה ישנה ועקומה, הצבע מתקלף, האמבטיה מצהיבה, המעקה בחדר המדרגות התפרק וחדר הזבל הפך בעצמו לדירה שכורה. אבל לאלו שגרים בה זה ברור – אין כמו תל אביב. ואין בושה לרצות לגור בה. בעיקר כי זה לחיות עם אנשים כמוך, כי כל הזמן קורה כאן משהו, כי זה אי של שפיות בתוך סיר הלחץ הים תיכוני, כי רק כאן מחאה כלכלית נראית כמו שהיא נראית. השלטים בשדרה צועקים "הקרב על הבית". בדיוק כמו דפנה דקל, גם הצעירים של היום מחפשים את הגיבור שיציל את הבית שלהם. אבל שלא כמו הדוברת בשיר הגיע הזמן לזעוק ללא התנצלות – האשמה היא לא עלינו.הגיע הזמן שבעלי הבתים יקחו אחריות. מי יציל את הבית שלי:פלפל אל מצרי – בתשלומים בואו נודה בזה – גם אם אנחנו מאד רוצים מדינת רווחה וכלכלה סוציאליסטית, אף אחד מאיתנו לא ימהר לוותר על האוטו/ אייפון/ ספא/ אקסבוקס/ חופשה בתאילנד שלו. הזעקה של מעמד הביניים היא על הזכות לחיות טוב. על הזכות לנהנתנות בסיסית ולא מנקרת עיניים. אבל אף אחד מאיתנו לא באמת יכול לשלם במזומן על כל הטוב הזה, אז מחפשים פתרון אחר. כשפלפל אל מצרי שר על תשלומים הוא מתכוון לצ'קים, היום זה כבר עובר דרך האשראי. גם את הכדור הכי מריר בעולם, יותר קל לבלוע בביסים קטנים.הסיבה לכך שהגענו למצב הזה. בתשלומים:אריק לביא - לא גומר ת'חודש רק תקשיבו למילים ותגידו אם יש שיר שמתאים יותר למאבק הנוכחי. אריק לביא הבוהמיין לא מוכן לוותר על קפה בשדרה עם תיירים, על הנסיעות במונית, על ההרפתקה הכלכלית בחוף במכמורת, על הנסיעות לאירופה, על הנדל"ן, על שוק ההון ועל מה לא. אבל למרות מה שנדמה לכם, הוא לא גומר ת'חודש. ואפילו קצת מתבייש בזה. וחוץ מהמילים יש בשיר הזה גם טונות של גרוב ובס שמנמן שמתאימים לעונה הלחה הזו כמו כפפה.זו כבר לא בושה להודות. לא גומר ת'חודש: הטרמפולינה – הקומבינטור כולם מחפשים את מי בעצם תוקפת המחאה הזו. נגד מי מכוונת האש? למרות שאפשר כבר לשמוע קולות שדורשים את ראשו של ביבי, זה בטח רק בגלל הכסא. המחאה הזו הייתה פורצת גם אם היה מכהן אחר כראש ממשלה. האש שביבי מושך היא בגלל סגנון החיים הראוותני, הקשר הישיר להון ולטייקונים, התפישה הכלכלית הדורסנית, החיבור המיידי שלו (ושל שר הביטחון שלו) לכסף גדול, שחיתות ומנהל לא תקין. המחאה של הטרמפולינה (תומר יוסף ובנו הנדלר) היא אולי קופצנית ומחוייכת אבל חדה וישירה מאד. "יש לנו ת'כח, זה לא זמן לברוח, אם נפסיד ת'מוח, תהיה כאן עוד פרוטה".הטייקונים נותנים את הלב? הקומבינטור:הקולקטיב – דירת חדר "שכרתי דירת חדר כדי להתאבד בתל אביב" שרים הקולקטיב. אם תשאלו את מתנגדי המחאה, לגור בתל אביב זו אכן התאבדות. השכר דירה חונק, הצפיפות גדולה, המגדלים חוסמים את השמיים, כל הפריפריה באה לבלות לך בחצר בסופ"שים, הארנונה מוגזמת ואין רגע אחד של שקט. אבל שורת הסיום מסבירה את הסיפור כולו – "שכרתי דירת חדר כדי להתאבד בתל אביב, יכולתי לעשות זאת בפתח תקווה אבל זה לא ממש מגניב".תל אביבי מפונק שרק רוצה להתאבד. דירת חדר:

*#