אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: להקשיב לגלעד שגב ולפהק

בסינגל החדש שלו שגב נעים אבל לא מרגש, אקסום קצביים אבל ילדותיים, וענת בן חמו מעניינת אבל לא מחדשת

תגובות

כשאנחנו נולדים, אין לנו מושג בין טוב ורע, נכון ולא נכון או למעלה ולמטה. בשביל זה יש הורים. אמא ואבא הם סוכני המוסר שלנו בשלבי ההתפתחות השונים, ובין אם נרצה ובין אם לא, הסולם הערכי שלנו דומה מאוד לאלה שגידלו אותנו. כשאנחנו גדלים, למרות הדמיון הרב, מגיעה ההבנה שאנחנו סוכנים בפני עצמנו והגיע הזמן שנחליט בעצמנו מה נכון ומה לא. אבל איך עושים את זה? דקארט, למשל, נשען על האינטואיציה. מה שמרגיש נכון עד כדי כך שבלתי אפשרי לערער עליו הוא כנראה נכון. תגידו מה שתגידו על דקארט, יש בתחושת הבטן משהו מאוד עוצמתי שכולנו מסתמכים עליו יותר ממה שאנחנו חושבים. הבטן שלי אומרת שגלעד שגב מאוד לא נכון, פשוט כי אני לא מאמין לו. אקסום, לעומת זאת, עושים את זה הכי נכון השבוע בעזרתו האדיבה של סאבו. ענת בן חמו ויותם בן חורין מרגישים בדרך ללהיות נכונים, כל אחד בעולמו המוזיקלי, ויהיה מעניין לראות מה תגיד תחושת הבטן בהמשך דרכם המוזיקלית.» סינגל שוט - עכבר העירפיהוקים לנצח: גלעד שגב – אף אחד

שירים באים בכל מיני גדלים וצורות, ובכל מיני מקצבים וקצבים. יש איטי ויש מהיר. יש מסודר ויש מבולגן. איכות לא נמדדת על פי איזה סוג השיר, אלא על אופן הביצוע. אז מותר לעשות שירים איטיים, יש המון יפים כאלה. אבל כמו כל דבר, צריך לדעת לעשות את זה נכון. במקרה הזה, גלעד שגב לא עושה את זה נכון. אבל מה זה אומר לא לעשות שיר נכון? זה אומר שאני מקשיב ל"אף אחד" ואני מפהק. וזה אומר שמיד אחרי שהוא נגמר אני לא זוכר מה בכלל היה הלחן. ושלמרות שהוא בערך שלוש וחצי דקות הוא מרגיש כמו נצח. כאמור, זה לא מספיק לכתוב שיר אהבה איטי ורומנטי שמתבסס בעיקר על קלידים. צריך גם לרגש. אז למרות שהקול של שגב נשמע צלול ונעים למדי, אני לא מרגיש אותו. אני לא אמפתי לאהבה שלו לבחורה אליה הוא שר. אני לא מאמין לו. ואני מפהק. סינגל השבוע: אקסום – אש אש מדורה

בשקט בשקט אקסום עושים רעש רעש. מידי פעם תורם הצמד נאמבר חדש לסצנת המוזיקה השחורה בישראל שכבר ידעה ימים טובים יותר. בלי הרבה יחסי ציבור אבל עם מלא אנרגיות והרבה שעות במה במועדוני תל אביב, אקסום מצליחים שוב ושוב לגרום לנו להזיז את התחת בלילות הקיץ החמים שאוטוטו נגמרים, ודכאון החורף מתחיל להחליף אותם. את השיר החדש מפיק סאבו (סוליקו), שכבר מזמן הפך לשם דבר, ובצדק. השילוב הזה נשמע טוב, אבל כמעט כל שילוב שסאבו יבחר לעשות ישמע טוב. וככה אנחנו מקבלים טיון ששורשיו נטועים בדאב סטפ, כזה שמתאים לאנרגיות החאפלה-יות של אקסום. וכדי להדגיש את החיבור לשכונה הים תיכונית, מכניס אור גורפינקל גיטרות א-לה יהודה קיסר, בדומה למה שעשה יוסי מזרחי מהדג נחש באלבום האחרון שלהם. הזרימה הטקסטואלית של השניים מרשימה למדי, לא רואים הרבה שימוש ראוי בשפה העברית על מקצבים שחורים, כך שזה די מענג לראות מפעם לפעם איך עושים את זה נכון. הדבר היחיד שמפריע לי הוא הישראליות/ילדותיות המוגזמת שהשניים אוהבים להחצין בחלק מהשירים שלהם. שימוש מופרז במשפטים כמו "ווסאח כאסח קלבאס, כמו ערסוואת שאוכל מארס" מרגיש לי לא קשור ולא נעים. גם אדפטציה ל"משנכנס אדר" (מי ש מי ש מי שנכנס חשמלללל. באמת?) מיותרת לחלוטין וגובלת בסחיות פושעת. אבל בסך הכל יש פה מוצר שלם וטוב, אז גם אם הטקסט לא לרוחי – העיקר זה האנרגיה.

עולם חדש: ענת בן חמו – Meet Me Far

לא זכור לי ששמעתי לאחרונה, או בכלל, צ'יל אאוט ישראלי. משהו בסוגה הזו לא ממש חדר ליוצרים הישראלים שכמעט ולא נוגעים בה. אז כשענת בן חמו מוציאה צ'יל אאוט כחול לבן זו כבר סיבה להתעניין ולהבין במה מדובר. בשביל סינגל ראשון השיר החדש מניח את הדעת, אבל לא כשיטה. השיר הזה נע על הציר שבין Zero 7 ל-Portishead, כשהוא יותר רך מהאחרונים ופחות מתוחכם מהראשונים. כך שלמעשה, הוא לוקח את הפחות טוב מכל העולמות, או אולי את היותר בטוח שבהם. בן חמו שרה מאוד נעים, ויש לה את הפוטנציאל לעשות עם סוג המוזיקה הזה משהו מעניין. היא רק צריכה תעוזה, וזה הגיוני וסביר לא להיות מאוד נועז כבר בסינגל הראשון שאתה מוציא לעולם. מעניין יהיה לעקוב ולראות מה תעשה עם העולם החדש שפתחה בפני עצמה ובפנינו, ועד כמה רחוק היא יכולה ללכת. אגב, לפחות בתחום הויזואלי יש פה תעוזה לא קטנה. קליפ האנימציה של רן רזיצקי מקסים ומתאים בדיוק למוזיקה אותו הוא מלווה. הדמויות שבו חמודות להחריד ושוות את ההקלקה. גבע אלון סטייל: יותם בן חורין – Prohibited Area

פעמים רבות דיברתי בטור זה על סצנת הפולק הישראלית ועל כמה שהשוק הזה כבר רווי ולא מחדש. שם כמו גבע אלון שעומד בראש החץ מושך אליו עוד ועוד אמנים צעירים שרוצים גם, אבל לא כולם יכולים. לא מספיק כבר לעשות פולק, צריך להתחיל להתפתח ימינה ושמאלה כדי לחדש. לזכותו של יותם בן חורין (סולן יוסלס ID), סינגל הבכורה שלו בהחלט מצליח לרגש. זה אמנם שיר פולק פשוט שלכאורה שמענו כבר אלף כמוהו, אבל יש בו את הרכיב הנוסף והחמקמק הזה שגורם לשירים להישמע יותר טוב מחבריהם. בן חורין מייצר אצלי רגש, אני חווה אותו ואני מרגיש שהוא בחור חמוד. יחד עם זאת, מאוד ברור שגבע אלון הוא סוג של גיבור עבורו, ואפשר לשמוע את רוחו מרחפת מעל השיר. יהיה מעניין להמשיך ולהבין מה יעשה בן חורין עם הכשרון והיכולת, ועד כמה יצליח לחדש בתוך השוק העמוס לעייפה הזה. עד כמה יצליח לייצר קול עצמאי, כזה שבעוד כמה שנים ירחף מעל שירים של אמנים צעירים בתחילת דרכם המוזיקלית.

כתבות שאולי פספסתם

*#