סינגל שוט: אתי אנקרי במונוטונית, יגאל בשן ביח"צ

וגם: אלקטרה ייחודיים ורוני שקלים נשמעת יותר מדי כמו המפיק שלה, תמיר קליסקי. מדור הסינגלים חוזר מפגרת החגים

טל הנדלס, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

איזה סיפור מתיש זה תקופת החגים בישראל. ההכרח הלא הגיוני הזה לבלות ארוחה אחר ארוחה, שבוע אחר שבוע (לפעמים יום אחרי יום), עם משפחה מורחבת בשולחן גדוש מאכלים מסורתיים שבסופו של יום רק מוסיפים עוד חורים בחגורה. מילא האוכל, אבל בעיקר מה שמטריף זה המפגש המוזר הזה בין אנשים שכנראה לא ממש מתקשרים במהלך השנה, ופתאום נדרשים להתיישב ביחד סביב שולחן אחד ולייצר שיחה יש מאין. כמעט תמיד יש מפגש רב דורי שמדגיש עד כמה האנשים האלה מדברים בשפות אחרות, וכל מה שנותר לעשות זה להקשיב בסבלנות ולהגניב מידי פעם מבט לאייפון ולבדוק באינסטגרם כמה אנשים אחרים סובלים בארוחות שלהם. » סינגל שוט  - כל הטורים

אתי אנקרי ויגאל בשן משחקים השבוע את תפקיד הדודים, אלה שמסתובבים בשטח כבר שנים, מה שמקנה להם רוגע ושלווה מסוימים. אין בהם את הקוצים בתחת ללכת ולהמציא את הגלגל. בשן מוציא שיר חדש לרגל מופע עם מיטב שיריו המוכרים, וכמו תמיד במקרים האלה, החדש לא מתקרב לשירים ההם. אנקרי ממשיכה בשלה, ולמרות הקול הנעים שלא אבד לה, היא לא מייצרת משהו יוצא דופן. אלקטרה משחקים את תפקיד הבן המרדן, האנרכיסט, ובלי חוקים ובלי להסתכל לאחור שורפים את החדר ועושים את זה פשוט מצוין. רוני שקלים משחקת את תפקיד הילדה הטובה שמקשיבה לסיפורים של הדור הישן, אולי מקשיבה קצת יותר מידי, כי השיר החדש שלה נשמע כמו שילוב מדויק מידי של חומרים אחרים.

בשקט בשקט: אתי אנקרי – אף פעם לאחרונה הוציאה אתי אנקרי את אלבום האולפן השביעי שלה, "הניגון שלך", ו"אף פעם" הוא הסינגל השני מתוכו. לא בטוח שידעתם שאנקרי הוציאה אלבום חדש, ויכול להיות שמפתיע אתכם לגלות שיוצרת חשובה ומרכזית כמוה הוציאה אלבום חדש ולא דחפו לכם אותו לתוך הגרון. אם חושבים על זה רגע, התנהלות עדינה ולא אגרסיבית הולמת מאוד את ההוויה שלה לאורך השנים.

גם השיר החדש מתאים לאווירה הרגועה, כשהוא מדגיש את הקול הכל כך רך ומתקתק שלה. מלבד הקול היפה, השיר כולו גדוש צלילים שאפשר לייחס אותם למוזיקת עולם שאנטית, אבל לא חלולה או ריקה מתוכן. מזכיר קצת את החומרים הטובים של דין דין אביב, אם תרצו, הן מבחינה מלודית והן מבחינה ווקאלית. מינוס אחד מרכזי בשיר זו המונוטוניות שלו. אנקרי בוחרת להישאר בלופ מלודי אחד לאורך כל הדרך, מה שגורם לשיר כולו להיות, נו, קצת משעמם. ברור שזו בחירה מכוונת שלה ושל ארז לב ארי שהיה שותף לעיבוד ותומך עם הגיטרה, אבל יכול להיות שמשהו מתפספס בהתעקשות לא לזוז מילמימטר מהסולם היחסית גבוה בתוכו הם עובדים. אמנות פרגמטית: יגאל בשן – שמים שוב קורה הדבר הזה עליו אני מבכה לא מעט בטור. שוב מחליט אמן לאגד את החומרים שלו לאוסף או לצאת איתם למופע עם עיבודים מחודשים. ושוב לכבוד המאורע הוא מרגיש צורך להוציא שיר חדש שילווה אותם. משהו בפרגמטיות של הוצאת שיר חדש רק לשם יחסי הציבור גורם לי לצרבת ומשחרר בגוף אנטגוניזם בלתי ניתן לשליטה. במיוחד כשמדובר באמן כמו יגאל בשן, עם קילומטראז' כל כך רציני ומכובד במוזיקה הישראלית.

בשן חוזר לבמה עם עיבודים מחודשים, לצידו תומר בירן, מפיק צעיר ועכשווי. זה חיבור מגניב וראוי שעשוי להוציא צדדים חדשים ומרתקים מהשירים המוכרים. לזכותו של בשן ייאמר ש"שמים" החדש הוא לא תאונת רכבות. שיר נחמד, חביב מאוד, כמו בשן בעצמו, והוא לא מזעזע כמו מקרים אחרים שראינו בחודשים האחרונים. יחד עם זאת, כאמור, זה לא עילוי ולא מתקרב לאף אחד מהשירים הגדולים שינוגנו על הבמות בסיבוב ההופעות החדש. ואם זה לא מספיק, העיבוד של תומר בירן מזכיר מאוד את העיבודים שעשה לאחרונה לאמיר דדון באלבום האחרון שלו, במיוחד הגיטרות המלוות ברקע. וזה מעט מאכזב.

סינגל השבוע: אלקטרה – Sirens כל הכבוד לאלקטרה על כך שהם מצליחים בכל פעם מחדש להביא את ה-X Factor המיוחל והחמקמק שכל כך קשה לשים עליו את האצבע. נתחו את השירים האלה כמה שתרצו, לא תוכלו לעשות רדוקציה לאיזו נוסחת קסם ולשכפל אותה כדי לייצר את הדבר הזה שהם עושים. אז כן, השיר החדש הוא מעניין כי הוא יושב על מקצבי רגאיי בבתים ורוק סוחף מעולמות התוכן של הקייזר צ'יפס בפזמונים. ונכון, יש פה חטיבת כלי נשיפה מבית היוצר של האחים ציזלינג ועוד כמה חברים מוכשרים שמקימים את הגשר הכל כך משומש במוזיקה הישראלית בין הרוק האגרסיבי לFאנק החם והעוטף. ובטח, ניצן חורש נשמע פשוט מעולה בתפקיד הסולן האנרגטי והמרדן, עם הלוק שתופס את החדר (בשביל זה יש קליפ). את כל אלה עוד אפשר איכשהו לחקות. את החום מהר הגעש שמתפרץ כשכל זה מתרכז ביחד לכדי שיר אחד של אלקטרה תרגישו רק אצל אלקטרה. ככה זה בחיים. בואו נהנה מזה כל עוד זה פה. הכל זה רמיקס: רוני שקלים – ימים טובים עומדים בפתח מצד אחד, יש ברוני שקלים איכות שנורא קל לחבב. יש לה קול באמת יפה, עם עומק, (אם הוא היה יין היינו אומרים עליו שיש לו גוף), אנרגיה צעירה מלאת חיוּת, וכשרון לא רע לכתוב ולהלחין מוזיקת פופ קליטה ואינטליגנטית. את כל הדברים האלה אפשר לשמוע בחומרים שיצאו עד כה מאלבום הבכורה שלה, וגם בשיר החדש. מצד שני, השיר הזה באופן ספציפי מרגיש כל כך מועתק שזה כבר חורה ולא נעים. זה נכון שבמוזיקה כולם שואבים השראה מכולם ומשתמשים באלמנטים שרבים השתמשו בהם כבר קודם, אבל הפעם זה קצת עובר את הגבול.

הבתים, בדגש על הגיטרות שמכתיבות את המלודיה והמבנה נשמעים כמעט אחד לאחד כמו ב-Bette Davis Eyes המוכר כל כך של Kim Carnes, ברמה שאי אפשר לחשוב על משהו אחר בכלל. ואם זה לא מספיק (וזה כן), המעבר החד בין הרוגע של הבתים לעליה האנרגטית והרוקיסטית של הפזמונים מאוד מזכירה את המבנה של "אגדת השמש והירח" של אתניקס וריטה. וזה לא מפתיע בהתחשב שתמיר קליסקי מאתניקס הוא זה שעבד עם שקלים על האלבום, כולל השיר הזה. אריאל זילבר תבע את הדג נחש על הרבה פחות. אפשר היה לסלוח אם היא הייתה עושה מזה איזו יצירת מופת חדשה, אבל זה ממש לא המקרה. שקלים היא יוצרת צעירה וחדשה, וכולי תקווה שהצדדים החיוביים שלה יבואו לידי ביטוי דרך קול מקורי שלא יופרע כל כך מרעשי רקע מהעבר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ