להקה פלוס שמונה ילדים: נו דאוט מתקמבקים

אחרי למעלה מעשור מחוץ לאור הזרקורים, גוון סטפני ונו דאוט חוזרים. הם מדברים על הפרידה שהולידה את הלהיט הכי גדול שלהם, מתרועעים עם בני הזוג אובמה ומביאים את הילדים לסיבובי ההופעות

האדלי פרימן, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
האדלי פרימן, גרדיאן

במכנסיים שחורים צמודים, חולצה משוחררת שמכילה יותר סיכות ביטחון מאשר בד, נעלי סטילטו לוחצות ואיפור כבד - גוון סטפני נראית בהתחלה כמו וטרנית רוק טיפוסית והתגלמות האם הסלבריטאית הטרנדית. וכשהיא נכנסת לסטודיו במערב הוליווד, ומיד מתלוננת על הקור הדמיוני, נדמה באופן מדאיג שהיא באמת תובענית כמו שהתפקיד מרמז. הרושם הראשוני מתגלה כמטעה. סטפני היא, אכן, כוכבת פופ ואם מתוקשרת - צילומי הפפראצי האינסופיים שלה עם בניה קינגסטון וזוּמה מסייעים לשימורה בתודעת הקהל בין אלבומים – אבל מתחת לכל סיכות הביטחון הפאנקיסטיות מתגלה אישה מתוקה ונטולת פילטרים באופן שובה לב, הנוטה להיות מעט יותר כנה מכפי שהיח"צ היה רוצה. כאשר שואלים אם היא ובעלה הבריטי, הזמר גאווין רוסדייל, סולן להקת בוש, דנים אי פעם בכתיבה המוזיקלית שלה, סטפני עונה: "הו, הוא מעולם לא היה מעריץ של מה שאנחנו עושים", וכל החדר קופא, חברי נו דאוט ויח"צנים גם יחד. "הוא יותר בעניין של דברים אפלים, אינדי. אבל אני לא אומרת שהוא לא חושב שאנחנו מדהימים", היא ממשיכה בעליצות. "אוי, אלוהים, זו הולכת להיות כותרת, נכון? 'גאווין חושב שגוון מדהימה'!". והיח"צ מעלה חיוך מיוסר קטן.מחווה לימי הזוהר של הלהקה. הסינגל החדש:הניינטיז חוזרים  ההכרזה כי נו דאוט עומדים לשחרר אלבום חדש, לראשונה מאז "Rock Steady" מ-2001, מייצרת תחושה של הפתעה נעימה. בשנה שבה אפילו צ'אמבוואמבה התייאשו, חייבים לשאול האם ללהקה שכל כך מזוהה עם שנות ה-90 באמת יש מקום ב-2012. לנו דאוט תמיד היה גרעין של מעריצים כבדים, שנשאר איתם עוד מאז 1986, אז היו להקת סקא שחיממה את מדנס במדינת הבית שלה בקליפורניה. הם פרצו מן הביצה אחרי שלושה אלבומים, עם הסינגל "Don't Speak" מתוך האלבום "Tragic Kingdom" ב-1995, ולמרות שמעולם לא הצליחו לשחזר את ההצלחה הזו שוב, שירי פופ עם נגיעות סקא כמו "Hey, Baby" ו-"Just a Girl" בלטו בנוף הגראנג' של זמנם והפכו לחלק מפס הקול של העשור. אבל אפילו אז, הצלחת הלהקה יצרה יותר תחושה של אנומליה מאשר ביסוס של משהו בר-קיימא.כאשר סטפני, תמיד הפרפורמרית הכי כריזמטית בלהקה, פרשה לקריירת סולו, כשהיא מתמקדת יותר במוזיקת דאנס עם ההצלחה המסחררת של "Love Angel Music Baby" מ-2004 ו"The Sweet Escape" מ-2006, נוסף על יצירת קו אופנה ושיתופי פעולה עם אמני היפ-הופ כמו איב (Let Me Blow Ya Mind, Rich Girl) ולודאקריס (Luxurious), היה נדמה שמדובר בהתפתחות טבעית ובסוף בלתי נמנע. 11 שנים הן דור במוזיקת פופ. מבלי להעלות את ג'סטין ביבר על נס כסטנדרט של מוזיקה מודרנית, בפעם האחרונה שבה נו דאוט שחררו אלבום חדש הוא היה בן שבע והמעריצים שלו היו בקושי זיגוטות."לא התכוונתי שיקחו את זה ברצינות". סטפני על קריירת הסולו שלה: בסופו של דבר כל הנושאים הללו מתגלים כבלתי רלוונטיים, כי האלבום החדש, "Push and Shove" הוא נהדר למדי. קצת כמו הלוק של "פצצת מין משנות ה-50 פוגשת דמות מצוירת יפנית עתידנית" של סטפני, הצליל של נו דאוט נשאר עקבי ונשמע על-זמני, עם מעט נגיעות מודרניות של המפיק דיפלו וסמפלים מפרוייקט הצד שלו, מייג'ור לייזר. הסינגל הראשון, "Settle Down", קליט כמו מיטב החומרים של נו דאוט, והקליפ עושה מחווה לימי הזוהר של הלהקה, כשסטפני לבושה במה שנראה כמו התלבושת הכי ניינטיז שלה בצד הזה של העשור: שמלות פרחוניות ומגפי ד"ר מרטין. המעריצים הוותיקים יותקפו, כלל הנראה, בנוסטלגיה, ועבור החדשים הווסט השחור, החזיה המציצה, המכנסיים המבריקים והשעון הצבעוני עצום המימדים ייראו כמו תחייה טרנדית של אופנת שנות ה-90.

"זה פשוט מרגיש הרבה יותר טבעי להיות שוב במוד הזה. אלבומי הסולו אפשרו לי להתפנק עם הצד הנשי שלי, אבל מעולם לא התכוונתי שייקחו אותם ברצינות", אומרת סטפאני, ומזיזה הצידה באגביות מיליונים של אלבומים במכירות ומבול של מועמדויות גראמי. "זה היה כמו פרויקט אמנותי שנמשך יותר ממה שציפיתי. הלהקה מעולם לא התפרקה – תמיד ידענו שנחזור לעשות את האלבום הזה". ילדים זה שמחה ומחסום כתיבה אבל האלבום הזה כמעט שלא קרה. הלהקה, המורכבת מטוני קנאל, טום דומונט ואדריאן יאנג לצד סטפני, ניסתה מלכתחילה לכתוב אותו ב-2008 וגילתה, לראשונה בקריירה בת 20 השנים, שהיא לא יכולה. "הייתי פשוט שחוקה. עשיתי את שני אלבומי הסולו, שני סיבובי ההופעות, ילדתי שני ילדים – הייתה המון תפוקה בשנים האלה. כשיולדים בפעם הראשונה החיים שלך לא באמת משתנים", היא אומרת, ככל הנראה, משהו שמעולם לא נאמר על ידי אף אחד, מעולם. "נהיים עייפים, אבל זה שום דבר בהשוואה למה שקורה כשהם גדלים והופכים לבני אדם וזקוקים לך. כשהגענו לעשות את האלבום הזה התינוק שלי הפך לאיש קטן, ובית הספר, ואוי אלוהים, זה היה סווווופר מאתגר".

"לכולנו יש ילדים עכשיו, אבל לנו הרבה יותר קל בסטודיו כי הנשים שלנו מטפלות בהם", אומר קנאל, הבסיסט האנגלו-אינדיאני-אמריקאי השקט של הלהקה. "אבל אצל גוון זה עניין שונה לגמרי, ולראות אותה נאבקת להיות מוזיקאית נהדרת ואמא נהדרת הפך להיות הבסיס של האלבום". חיממו את מדנס במגרש הביתי. Just a Girl:

האיזון בין עבודה להורות אולי לא נשמע כמו הנושא הכי רוקיסטי עבור אלבום, אבל עבור נו דאוט זה נושא הגיוני. כל האלבומים שלהם וכל עבודות הסולו של סטפני הם מאוד ביוגרפיים: "אנחנו לא יצירתיים מספיק בשביל לעשות את זה באף דרך אחרת!", צוחקת סטפאני, שכותבת את רוב הטקסטים של הלהקה. לעיתים שירי הסולו שלה נשמעים פחות כמו טקסט מובנה ויותר כמו זרם תודעה ("מה אם הם יגידו שאתה מעתיקן/ כמובן, אני דואגת אם אעשה זאת לבד/ למי אכפת, כי אלה החיים שלך/ אתה אף פעם לא יודע, זה יכול להיות נהדר"). כאשר הלהקה החליטה ב-2009 לצאת לסיבוב הופעות, בתקווה – שהתגשמה – שזה ייתן להם השראה לכתיבת האלבום החדש, שמונת הילדים של הלהקה באו גם כן, והם יעשו זאת שוב בסיור של "Push and Shove". "אם זה יקרה במהלך שנות הלימודים ,החלטנו להעביר אותם ללימודים ביתיים", אומר המתופף אדריאן יאנג, שלמרות המכנסיים הגזורים, השיילעקס, השיער הצבעוני והכובע העגול, מדבר ברצינות של רואה חשבון יבשושי. "לימודים סיוריים!" זורק פנימה הגיטריסט דומונט. הפרידה עדיין באוויר

השיר הכי מפורסם של נו דאוט, "Don't Speak", נכתב על אחד המאבקים הכי אישיים של הלהקה: סופה של מערכת היחסים הארוכה בין סטפני לבין קנאל. אבל למרות שהמילים, שסטפני שרה באופן כל כך מיוסר, הפכו לשיר פרידה קלאסי, זה בטח היה די מוזר עבור קנאל לעמוד מאחורי החברה שבורת הלב שלו כל לילה בסיבוב ההופעות כשהיא צעקה כמה היא אומללה בלעדיו. "הו, בהחלט", עונה קנאל בשעה שסטפני מהנהנת נמרצות לצידו. "היינו בסיבוב ההופעות של Tragic Kingdom במשך 28 חודשים. היינו בתהליכי פרידה, ודיברנו על זה בכל ראיון, כך שפתחנו את הפצע כל שעה. זה היה כל כך ברוטאלי, אני לא יודע איך עברנו את זה".

הפרידה הזו כמעט שברה את סטפני. אפילו היום, כמעט בת 43 ובעלת קריירה מצליחה באופן מסחרר, היא משדרת אווירה של אישה שאוהבת להקדיש את עצמה לגבר שבחייה בהתלהבות ילדותית. היא ממש קורנת כשהיא מדברת על "הטקסטים היפים" של הבעל רוסדייל, ועדיין זוכרת, בגילוי נפש כאוב, כיצד הרגישה כאשר קנאל סיים את מערכת היחסים בת שבע השנים, כשהיא חלמה על נישואים ותינוקות. אבל הפרק הזה העניק לה לא רק סינגל להיט אלא גם קריירה; עד הפרידה היא לא העזה לנסות כוחה בכתיבת שירים. "לפני כן, הייתי מאוד פאסיבית, כל מה שהיה לי אכפת ממנו היה להיות מאוהבת בחבר שלי. לא היה לי שום כוח יצירתי, שום דבר. אני לא מכירה את האישה הזו יותר. אבל הייתי ממש גרועה בבית הספר ולא ידעתי מה אעשה, רק שרתי בלהקה של אחי (אריק סטפני, שייסד את הלהקה, עזב את נו דאוט אחרי Tragic Kingdom כדי לעבוד על משפחת סימפסון). אבל אחרי הפרידה התחלתי לכתוב את כל השירים האלה ופתאום הייתי: 'הו, אני חושבת שאני ממש טובה בזה!'", היא מצחקקת. לחיות את הפרידה שוב ושוב. Don't Speak:עכשיו כאב הפרידה נמצא כל כך רחוק מאחורי קנאל וסטפני, שהיא יכולה להכריז שהחברה של האקס שלה אמרה לה שהיא וקנאל נכנסו להריון בבוקר אחרי שזה קרה. "אנחנו בטח נכתוב על זה שיר בשלב מסויים", פולט קנאל. "תראו, זה יהיה שקרי לומר שהכל הלך חלק. בהחלט היו רגעים בהם דיברנו על פירוק, כמו כשאריק עזב וכשגוון וטוני נפרדו", אומר יאנג. "אבל תמיד התייחסנו אחד לשני בכבוד בשעה שאולי להקות אחרות שמתפרקות שוכחות את זה, או שיש התמכרויות לסמים שמסכנות הרבה דברים. ואנחנו מעולם לא הגענו לנקודה הזו". במקום זאת, הם כולם נשארו חברים טובים, שנפגשים בין אלבומים. קנאל אפילו הפיק את עבודת הסולו של סטפני.

כיום סטפני מככבת בכל רשימות הכוכבים היוקרתיות, ולאחרונה אף הוזמנה להנחות ערב צדקה עבור הנשיא אובמה בביתה שבלוס אנג'לס. "הילדים שלי עברו התמוטטות עצבים כשמישל אובמה הגיעה. ההפך הגמור ממה שאת רוצה שיקרה כשהגברת הראשונה מגיעה אליך הביתה", היא מחייכת וקנאל מביט בה בגאווה. למרבה הנחת של הפפראצי הבריטי, סטפני גם בילתה זמן-מה בלונדון. כשהיא נשאלת מה היא אוהבת בחיים בעיר היא מציינת, לאחר הפסקה קלה, "את החנויות הקטנות", וגם, באופן מעט פחות משכנע, "אה, את האוכל". "אבל אז יורד גשם בצהריים ואת כאילו, מה? אז את צריכה להישאר בבית כל היום. זה קשה", היא עונה ברוגע, פניה לחוצים. היא בטח תכתוב על זה שיר. תרגום: אילה בלופולסקי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ