לא נפל רחוק מהעץ: הניגודים בחייו של ארז טודרס מ"התפוחים"

הפטיפוניסט של הרכב הגרוב המצליח מכור לשפה העברית אבל לא כותב דבר, למד תיאטרון אבל עשה קריירה מוזיקלית, רואה עצמו פטריוט אבל לא מערב אמנות ופוליטיקה. ראיון

רז ישראלי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רז ישראלי, עכבר העיר

קשה להבין איך ארז טודרס מוצא זמן להתראיין בין הופעות בארץ ובחו"ל כאחד ממייסדי הרכב הגרוב המקורי התפוחים, וכעת גם כצלע בטריו החדש 'קראנץ''; בין הדרכה בבית ביאליק לתקלוט בחתונות; בין הקלטת ספרים בקולו לשידור ברדיו "תדר". תוך כדי שיחה מתגלים עוד ועוד עיסוקים של האמן, שגם מוצא ערך ומהות בכל משלח יד.

הפטיפוניסט הג'ינג'י גר, יוצר ומתפרנס בתל אביב אבל מתגעגע לצפון. הוא למד תיאטרון והחל את דרכו כשחקן אבל נכנע למוזיקה שזורמת בעורקיו. בעבר עבד כקופירייטר, אך כשלא מצא ערך ומיצוי עצמי, עזב את המקצוע, למרות ההשקעה בלימודים ולמרות הכסף. טודרס הוא פטריוט אמיתי ורואה בטלויזיה רק חדשות, אבל לעולם לא יטיף את משנתו או יערבב פוליטיקה ואמנות. הוא מכור לשפה העברית אבל לא כותב דבר. "מאז ומתמיד היתה לי שריטה לעברית", הוא מספר. "הייתי מהמתקנים המעצבנים האלה, 'לא שלוש, שלושה', עד שהבנתי שיש אנשים שנפגעים מזה והיום מתוך כבוד אני מתקן בלב. עדיין מפריע לי שיש טעויות של מגישים בגל"צ ובטלוויזיה שלא מכבדים את המעמד".אתה מאוהב בשפה, אבל לא כותב."לא חושב שיש לי את זה בפן היצירתי. כתבתי כל מני המחזות ממוקדות כשעבדתי ברשות הטבע והגנים. הייתי שחקן שקופץ ומחליף את המדריך הרגיל בסיורים מומחזים. ביימתי קצת, צילמתי קצת, אבל בווליום נמוך, אף פעם לא הבאתי את עצמי לכתוב ברמת השיר או מחזה או תסריט, למרות שהייתי רוצה". הקאבר שחשף את ה"תפוחים" לעולם. Killing:"קטונתי מלמצוא פתרונות" קשה שלא להבחין בסלון ביתו של טודרס, בין מכשירי רדיו בניחוח וינטאג' למאות תקליטים מסודרים על מדפים וציוד לתקליטנים, גם בשתי תמונות בשחור לבן. האחת היא תמונת בגין וסאדאת המפורסמת והשניה היא תמונת החיילים ביום שחרור הכותל, שתיהן חתומות וממוספרות. "החיבור שלי למדינה מתבטא באופן מנטלי ונפשי עמוק, פחות מעשי לצערי", מודה טודרס. "אני ה'תפוח' היחיד שעושה מילואים, אבל באופן כללי קשה למצוא אמנים יוצרים שגם עושים מילואים".חוסר הנחת שלך נשמע למרחקים."סבא שלי היה מהציונים הבונים של המדינה וברגעיו האחרונים ממש בכה בדמעות על המצב בארץ. אני מאוד מתבאס על המצב. אמנם צריך לשפוט אותו בכלים מתאימים ביחס לשאר העולם, ונכון שאנחנו לא עולם שלישי, אבל בחלק גדול מהמובנים אנחנו לא רחוקים משם. יש גם הרבה דברים טובים בארץ. היצירה שופעת. בעיקר בתל אביב אבל לא רק, זה קורה בכל מקום. יש פולקלור שמתעורר, אמנים ותיקים למדו להיות קשובים למפיקים צעירים ועודדו פריחה מוזיקלית, ואז אתה פותח חדשות ושומע שמרססים ג'יפ עם אבא והבן שלו בשרון". תעשה אמנות פוליטית?"בשום פנים ואופן, לא מערבב פוליטיקה ואמנות. גם בלהקה אנחנו לא מדברים על פוליטיקה, אנחנו ממילא נפגשים מעט ומנצלים את הזמן ליצירה. אני לוקח חלק במחאה החברתית אבל קטונתי מלמצוא פתרונות או לזרוק דעות. מקווה שהחבר'ה בשלטון יודעים מה הם עושים. אני עצמי לא יודע למי אצביע בבחירות הבאות. צריך להקים מפלגה שיקראו לה 'יהיה בסדר', זה מה שכולם רוצים, לא?".באולפן של פיטר גבריאל. The Thang:אפקט הסקראץ' טודרס, 35, נולד בקריית חיים, ומעיד על עצמו כאחד שגדל וחונך כהיפי ברמת החופש ויחד עם זאת כפטריוט. הוא למד מוזיקה ותיאטרון באוניברסיטת חיפה ונדמה שהקריעה בין שתי האמנויות מייצגת אותו ואת דרכו המקצועית יותר מכל. את שבע וחצי השנים שעבד ב"טאואר רקורדס" הוא מציג כ"עבודה הזמנית הארוכה ביותר בעולם", ואת השנתיים שהיה עוזר במאי בתיאטרון אורנה פורת כ"סכין הכי ארוכה שיכלתי לבחור לתקוע לעצמי בגב", בשל הריחוק מהגשמת החלום כשחקן מאחורי הקלעים. כעת הוא מתגורר בגבעתיים עם חברתו נטלי."בכלל לא ידעתי שאני רוצה להיות שחקן", הוא אומר. "בצבא פגשתי את משה פרסטר, שבמסגרת המילואים עשה פרוייקט בנח"ל ואמר לי שיעניין אותי ללמוד משחק. אחרי הצבא הלכתי ישר לניסן נתיב, הגעתי לשלב האחרון ואותו לא עברתי. לקחתי את זה מאוד קשה. אחרי הבאסה וטיול בדרום אמריקה הלכתי לאוניברסיטת חיפה ללמוד מוזיקה ושם התקבלתי גם לחוג התיאטרון בלי בעיה. עד אז ניגנתי על גיטרה, חצוצרה וקלרינט והתחלתי לשחק עם פטיפונים, חיפשתי מה אפשר לעשות עם הכלי הזה חוץ מהרעש של הסקראץ' שנתפס בעיני עד היום כאפקט. בקורס למוזיקה ערבית הכרתי את יוני הלוי והתחלנו להופיע כהרכב ג'אז מודרני של תופים, בס ופטיפון. הכי תמים ובתולי, הופעות של 20-30-40 איש במועדונים קטנים בחיפה. מאוחר יותר עלה הרעיון להוסיף להרכב עוד פטיפוניסט וארבעה נשפנים והשאר הוא היסטוריה."בזכות הקאבר ל-"Killing IN The Name Of" טסנו לסיבוב הופעות באנגליה. פעמיים-שלוש בשנה אנחנו נוסעים להופיע בפסטיבלים גדולים, הגענו למקומות מדהימים. בשנה האחרונה הופענו ארבע פעמים בספרד, בין היתר בזירת שוורים מטורפת מול 3,000 איש. אחת החוויות הכי מגניבות שחוויתי. בפסטיבל 'אתנו סור' האחרון הופענו מול שטיח מרקד של עשרת אלפים איש. כהרכב שעושה מוזיקה מאוד ז'אנרית ונישתית, אין לנו לידר. הרכב בלי גיטרה או קלידים. אנחנו בכלל לא לוקחים את זה כמובן מאליו. אחד השיאים של ההרכב מבחינתי היה ההקלטה באולפנים של פיטר גבריאל. שלושה ימים חלומיים בהם כל אחד קיבל חדר, היה לנו טבח פרטי, והתוצאה היא האלבום החדש".מהו סוד ההצלחה שלכם?"יש התעוררות נהדרת של סצינת הגרוב בישראל ו'התפוחים' זה חלק מההתפתחות, אם לא החלק המעיר של התנועה. היום קשה מאוד למצוא את הייחוד שלך, אנשים שוכחים את העובדה שאתה דג בתוך להקה עצומה, כדי להצליח אתה צריך לבלוט ולעשות משהו שהוא לא דג, ללמוד לעוף למשל. לבוא בטענות זה הכי קל, יותר מדי מוזיקאים עושים את זה, כותבים שיר מתוך ביטחון שזה ה'רפסודיה הבוהמית' של המאה ה-21. לא אוהב את העץ הזה. אני אומר – חבר'ה, רוצים שישלמו לכם? תביאו סחורה טובה באמת. אם לחזור רגע לביאליק, שגם ערך את מגזין 'הפרדס' - הרבה אמנים צעירים באו אליו בטענה שהוא לא מפרסם שירים שלהם והוא ענה להם שהוא לא מסכים שיזלזלו בדבר הזה, זו אמנות קשה, בעיקר בעברית. היו כאלה שהתבאסו והיו כאלה שיצאו מאותגרים ושיפרו את עצמם. אצלי שום דבר לא הגיע בקלות. אם יש כאלה שכן אז כיף להם".אין עוד הרכב כזה בעולם. קראנץ' גם 'קראנץ'' נולדה מתוך הקונספט הזה?"הרעיון היה של תומר ברוך, אז הקלידן של רגאייסטן, שרצה להרכיב שלישיה עם מתופף ופטיפון. בדיעבד אני יודע שהוא רצה אותי ספציפית במשך שנה ולא ניגש אלי. התחלנו לעבוד יחד באירוע חד פעמי של תצוגת אופנה בסמינר הקיבוצים. את הקשר המיידי בינינו קשה להסביר במילים. מצאתי את עצמי כגורם אחד שמשפיע על האחר, דגימה שלא עובדת ב'תפוחים' אני מביא לנסות ב'קראנץ'' ולהפך. וזה כיף. שוב אני שותף להרכב שמבחינה כלית הוא מקורי. עד כמה שידוע לי, אין עוד טריו כזה בעולם".על תיאטרון ויתרת לגמרי?"הייתי בצומת דרכים מאוד מורכבת כשהתקבלתי לתיאטרון השחור של ליאור כלפון וראיתי שהדברים מתנגשים עם הטור הראשון של 'התפוחים'. מצד אחד ההרכב שהשקעתי בו המון עומד לצאת למסע הופעות בפעם הראשונה, מצד שני הקריירה שהשקעתי בה נושאת פרי. יומיים לפני הטיסה התחרטתי ואפילו שילמתי פיצויים לבחור שהחליף אותי זמנית בהרכב. אני רוצה להאמין בליבי שאחזור לשחק מתישהו. בינתיים אין תלונות".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ