אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרכים: יומן המסע של "כל החתיכים אצלי"

"כל החתיכים אצלי" יסגרו הערב בבארבי מסע הופעות ברחבי הארץ, ששחזר את "מסע הבחירות" של מאיר אריאל. סולנית הלהקה, איה זהבי פייגלין, כותבת על ההופעה עם קוטנר ויהודה עדר במשמרות, הצפיפות בוואן, וההופעות בבתי הספר

תגובות

המסע התחיל כשראיתי מרחוק את הוואן שהיה התגשמות החלום הרטוב ביותר – עטוף מכל הכיוונים בכתובת כל החתיכים אצלי. בוואן, שתרמה לנו בירה מכבי (אשר נתנה חסות מלאה למסע ומלאי בקבוקים שתרמו למצב הרוח), נדחסנו תשעה: כל חברי הלהקה, מנהלים, במאים, צלם, איש סאונד וכלב אחד. נסענו לקריית שמונה בצפיפות בלתי אפשרית באוטו שיש בו מקום לתשעה אנשים ואין בו מקום למגברים, רמקולים, סטנדים מכל סוג, תיקים וציוד לשבוע ועוד. אי אפשר היה לדחוף סיכה. » כל החתיכים אצלי בהופעההגענו לקריית שמונה, למקום שנראה מרכזי באיזשהו אופן, פרקנו ציוד, הקמנו במה והתחלנו לנגן. מעט אנשים התאספו. סיפרנו להם שזה המסע שלנו בעקבות ובהשראת מאיר אריאל. הם נראו מבסוטים. כעבור כמה דקות הגיע שוטר ופינה אותנו. הסתלקנו לשם, עצרנו לחומוס והמשכנו לכיוון תפן. בדרך חיפשנו מוצבים צבאיים או בסיסים לעצור בהם ולהופיע, אבל צה"ל לא נתן לנו להיכנס. נדחסים לוואן. "כל החתיכים אצלי" (צילום: אורלי נקלר) משם, המשכנו לכיוון עכו חיפשנו שוב איזה בסיס צבאי שישמח לקבל אותנו, לא קורה. הופעה בג’אם בעכו, לפניה הקרנו את סרט המסע. אחריה, הולכים לישון בצימרים באבירים שקיבלנו במתנה מפעם אחרת שהופענו באיזור כרמיאל. כשיצאתי מהמקלחת ראיתי את כל גברי הצוות יושבים בג’קוזי מסטולים לחלוטין (מאדי המים כמובן), הולכים לישון. בוקר טוב יום שלישי נסענו לטבריה. לא לפני שהחלטנו שאי אפשר להמשיך בצפיפות וחייבים למצוא דרך להעביר ציוד לגג ולקשור איכשהו. אני חייבת להסביר שכל הופעה כזו זה לפרק את כל המכונית, את הגג, את הקשירות, להוציא ציוד, ואז לקפל את הכל חזרה, לדחוף, לדחוס, להעלות, לקשור. רק לכתוב על זה ושוב נעשה לי חם, ולי עוד היה פטור מהעמסות בטיול הזה. גילי מתגלה כנינג'ה לא קטן. מטפס על הגג, מחליק מהגג, כשהאוטו עוצר, כשהאוטו נוסע, לפעמים נופלים תיקים תוך כדי נסיעה. הגענו לטבריה, פתאום, שומעים את “איזה יום גרוע לשיער” בוקע מקיוסק פינתי. מה?!!?! מסתכלים אחד על השני. מחווה מהממת ובלתי סבירה שקיבלנו מבעל הקיוסק החביב שעל ידו מחנים את האוטו. משם המשכנו לעפולה, ושרנו עם נגן רחוב שירים של מאיר אריאל, ואחר כך לקיבוץ של מאיר, למשמרות. בקיבוץ (ממנו יצאו שליש מהמוזיקאים הגדולים שלנו בישראל) פגשנו את יהודה עדר ויואב קוטנר (שהיו חלק מלהקת כאריזמה המקורית, ביחד עם רע מוכיח ומיקי שביב, שליוותה את מאיר במסע שלו) ואת איתן גידרון (תמוז), כדי לארח אותם בהופעה המיוחדת והמרגשת הזו. שרים ומנגנים ביחד איתם שירים של מאיר, שירים שמאיר כתב, ואת שיר המהפכה האלמותי של קוטנר. בסוף עונת התפוזים, הוד מרכיב במהירות הבזק סנר קטן לצידו, והוא וקוטנר מתופפים יחדיו את השיר. כל הבנים שמחזיקים גיטרות, והיו בהופעה הזו הרבה גיטרות, שרים בקול גדול, ואני מנסה לשמור קצב על כלי ההקשה, בהצלחה חלקית למדי. היתה הופעה כלכך מרגשת, במקום האמיתי עם האנשים האמיתיים, ועם סולואים מופלאים בגיטרה של יהודה, ומחצלות של פיקניק על הדשא. משם שמנו גז ונסענו מהר לעין השופט, לעוד הופעה בפאב של הקיבוץ. בשלב הזה הקול שלי כבר עשה אותות של צרידות, אבל אנחנו נותנים את הנשמה לעין שופטים והולכים לישון בחדרים בקיבוץ. יום רביעי הופענו בבית ספר מגידו, שהוד וגילי למדו בו, בהפסקה הגדולה. במגרש הכדורסל. הילדים היו מהממים וניגנו להם קאבר ל”Smells Like Teen’s spirit”, זה מרגיש כמו מחווה לקליפ. ניגנו להם את שיר הכוס, הם היו מבסוטים אבל ידענו שאולי נקבל נזיפה משמוליק, המורה האלמותי למוזיקה. משם המשכנו לחדרה, לבית הספר שלי. נכנסנו לכיתה באמצע שיעור כדי בעיקר לעשות שכונה, וגם לנגן כמה שירים עם האקוסטית. שרנו כולנו ביחד את "כל הסיבות" ו"ילדה קטנה ומכוערת". סיפרנו להם על המסע הזה, ואלי בן לולו המורה לאזרחות אמר שהוא יפסיק את שיעור אזרחות וינתח איתם שיר של מאיר אריאל. אנחנו כבר בדרך לבאר שבע, להופיע בחלוץ. אחרי ההופעה ישנו במזרונים בחדר האמנים של חלוץ. טיול שנתי פר אקסלנס. מופיעים באמצע שום מקום (צילום: אורלי נקלר)יום חמישי נסענו להופעה בירוחם, משם לאחת ביטבתה, ועוד אחת באילת (!). נגמר היום, שבו כבר תפקדנו כמו המנורה של נס פך השמן, כי לאף אחד כבר לא היה קול או מחשבה אחת בהירה, עירנית והגיונית בראש. כך שלא היתה ברירה, אלא לסיים את יום ההופעות הזה בשכרות קשה, מה גם שטעם של כל אלכוהול שאינו בירה מכבי ששתינו כבר ימים ברציפות, היה בהחלט שינוי מרענן. אז שתינו וודקה. גילי, הוד, נימי סיימו את הערב גמורים למדי, מי יותר מי פחות, את מי היינו צריכים לגרור למיטה, מי הצליח ללכת בכוחות עצמו.יום שישי והאנג אובר הלכנו לים לשנרקל. להוד נפתחו הצ’אקרות והזכירו לו כמה הוא אוהב לצלול. גילי הדולפין שחה, צלל, ועשה סלטות באוויר. נימי נלחם בגבורה בהאנג אובר מאתמול וגילה את עולם המים של אילת. ורק אני השתעשעתי במים עם עצמי ועם בגד ים שלא היה מבייש סבתא’לה בת 83. הגענו חזרה לתל אביב בסביבות אחת בלילה. הלכנו לישון כל אחד במיטתו ועם כלבו, עם תקווה בלב שהקול ישוב לעצמו מחר. בוקר טוב יום שבת! הלילה בבארבי תל אביב נחגוג את סופו של המסע הזה. בקול תרועה!

כתבות שאולי פספסתם

*#