אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר לא ילדות: קליס, נלי פורטדו ופינק מתקמבקות

בעשור השני בקריירה שלהן, קליס, נלי פורטדו ופינק מוציאות סינגלים חדשים ומוכיחות שהן עדיין בעניינים

תגובות

מחזור 2000, חרוך מהתפרצות הבריטני־כריסטינה לשוק הפופ בסוף הניינטיז, העמיד קולקציית כוכבים־כוכבות שהתחרו על אוזנו, לבו וחלציו של המאזין בגל פופ חסר תקדים, כשהדאנס וההיפ הופ הגיעו לרמות הליטוש שרק הרוק הגיע אליהן לפני כן. פינק, קליס ונלי פורטדו הגיחו אז. כל אחת מהן, בדרכה, לא היתה יפהפייה הורסת (בעצם, נלי קצת) או ווקאליסטית גדולה מהחיים; להפך, כל אחת מהן קנתה את הנישה שלה בזכות אטיטיוד, צבע קול מובהק, גוון רענן בפרסונה והפקה מדויקת ואופנתית. פינק שברה את הכלים כשהמציאה את עצמה מחדש ב־2002 כזמרת־יוצרת עצמאית במקום עוד מופע חימום מעוצב לאן סינק; נלי פורטדו אינפפה את עצמה לדעת בפניני גלגלצ מלאות חיוניות; וקליס העניקה ליטרת בשר עסיסית ועצבנית והפכה לכוהנת הסקס של ההיפ הופ והאר אנ' בי בהמשך. עשור חלף, ושלוש הנערות בגרו. כל אחת בדרכה ידעה רגעי שיא ושפל, הפקות על לצד אובדן דרך, הברקות בכור־שטן מפתיעות מול נפילות מאכזבות. קיץ 2012 מתפורר לו אל צוקי ההיסטוריה, ושלושתן חוזרות עם סינגלים חדשים ובעקבותיהם אלבומים. אף אחת מהן כנראה כבר לא תשחזר את הישגי העבר; אבל שלושת הסינגלים הנוכחיים מוכיחים שעדיין מגיע להן – גם בגיל 33.חזרה לטריטוריה הטבעית. נלי פורטדו:ראשונה בתור - פורטדו, שזה עתה שיחררה את הסינגל השני ושיר הנושא מאלבומה החמישי שייצא בספטמבר. את האלבום הרביעי שלה לא הכרתם כי הוא לא היה באנגלית, ומאז האלבום שלפניו - שיא ההצלחה שלה, בחסות הקאמבק של המפיק טימבאלנד - עברו שש שנים, והיא כבר לא מעניינת אף טוקבקיסט. כשהיא יצאה כולם עפו עליה, עד רמת הג'וראסיק 5 והרוטס, שטסו להקליט איתה. עכשיו היא כבר אשה בשלה/אם לילד/בן אדם רוחני ומלא/כל התשובות נכונות; יש לה את אותו להט מפעם, והבחירה במפיק דארקצ'יילד – פעם ילד פלא, היום מעין יזהר אשדות של ההיפ הופ (בקטע טוב) – נשמעת בטוחה לא רק על הנייר אלא גם באוזן. אבל, כפי שהיא מעידה בעצמה בסינגל הראשון "Big Hoops", שזכה להתעלמות – היא לא רוצה לדבר על סקס. היא שמה משקפי חנונים גדולים ועוטה על עצמה שכבות, מבדלת את עצמה משלל הנשים הזמינות מינית שמציע עולם הפופ. שיר הנושא, "The Spirit Indestructible", הוא אחת ההפקות היפות והסוחפות ששמענו בשנים האחרונות, ומציב את פורטדו בטריטוריה הכי טבעית לה. אבל הבחורה נפלטה החוצה ממעגל הפופ, וקייטי פרי לא הולכת להתבייש בעצמה מול השיר הזה כמו שהיא צריכה (אם היא תראה את הקליפ, זוועת סטייל פושעת, היא עלולה להיות גם מבסוטה). גם סלאם רמי, לתהילת איימי וויינהאוס ונאז, אמור לקחת חלק באלבום המלא, אבל נראה שהלייבל שלה, אינטרסקופ, עסוק מדי באזיליה בנקס ובלנה דל ריי מכדי להשקיע כאן את המאמץ הראוי. זה חבל, כי נלי זמרת אלופה. יש לה קטע, יש לה פטנט, יש לה גרוב ונשמה וצבע, אבל הקריירה שלה התנהלה במקוטע מדי מכדי לשמר בסיס מעריצים מהותי, או לחלופין להעביר אותה בצורה "מסודרת" יותר לעמדת זמרת־יוצרת. וואלה, ממש קשה להיות כזאת יפה ולעשות פופ מסחרי, מתברר.להיט בטוח. פינק:פינק, לעומתה, כמעט תמיד הצליחה לשמור על דומיננטיות ועקביות וחיברה בעצמה את החוקים למשחק שלה. לא מפליא, למשל, שהיא זמרת הפופ היחידה ממחזור המילניום שאמינם העז לגעת בה עם מקל ("Won't Back Down" קוראים לשיר שלהם, והוא די מרנין); הקריירה המאוד מסודרת שלה – חמישה אלבומים, סדרת להיטים, גיבושו ומיצובו של סאונד פופ־רוק מובהק, קליט ומכוסח ואוסף גרייטסט היטס מפואר – כבר ממקמת אותה בעמדה חסינת כישלון; לא שהשיר החדש שלה, "Blow Me", צריך כזה סטטוס – מפיק העל גרג קרסטין, שאי אפשר להתחמק ממנו בשנתיים האחרונות, הינדס פה להיט בטוח, ופינק מובילה אותו כמו מלכה. המנה המוגשת מזוקקת עד תום – פאוור פופ מדוד ורענן, דאנסי, אייטיזי, עתיר דיסטורשנים, עצבים והומור, בדיוק מה שהתיישבתם בשבילו במסעדה הזאת. גם כאן האלבום המלא צפוי להגיע בספטמבר.ועכשיו קליס, אחת שמקיימת ורק אחרי זה מבטיחה, החייזרית הנימפומנית הבוטה שנבראה על ידי הנפטונז והצליחה להוציא מהח"מ מילה טובה על דיוויד גואטה פעם. קליס פלירטטה עם סצנות אלקטרוניות אירופיות כשבלאק אייד פיז עוד היתה להקה קטנה וסימפטית, וזו הסיבה לטבעיות שבה אלבומה האחרון, "Flesh Tone", נחת בחיק האלקטרו האוס והטרייבל בלי בעיות מיוחדות. אבל בדרך כלל היא איכשהו מאבדת גובה אחרי סינגל ראשון מוצלח, והפעם – קצת עצוב לומר – אפילו הסינגל הראשון לא משהו, למרות הכוונות הטובות. קליס חפרה עמוק יותר ועברה מגואטה ווויל.איי.אם לסקרים, נביא הדאבסטפ הלונדוני, והוא הפיק את "Distance", סנונית ראשונה מאלבומה הבא והשישי במספר. מדובר בקטע יו.קיי בייס דרמטי, מיוזע ומתנשף מעט, שלא הולם את מידותיה – הוא קפוא, רבוע, נטול קימורים, ובעיקר זונח את המלודיות הממזריות, האמביוולנטיות טונאלית, שקליס התמחתה בהן לטובת גודש הרמוני נדוש וגם קצת דביק ומייגע.סינגל שלא הולם את מידותיה. קליס:למשוחדים, נחשו מי ביניהם, זה לא אמור להפריע לצפות לאלבום המלא, אבל זה כן מעלה את החשד שלא יזיק לקליס ניהול אמנותי מוסמך יותר. זה אחלה שהיא לא נופלת לבני בלאנקו וכאלה, אבל פרסונה משוננת וג'וּסית כמו זו שהמוזיקה שלה תמיד הקרינה, פשוט לא יושבת טוב על ההפקה הבריטית הקודרת הזו. גם שאר האלבום, שעתיד לצאת לקראת סוף השנה, אמור להכיל בעיקר מפיקי ווטאבר־סטפ בריטים. יכול להיות שקליס ויתרה, שוב, על השוק האמריקאי (לפני "מילקשייק" היה לה אלבום שלא יצא בארצות הברית, וגם סינגל לוהט עם ריצ'רד אקס)? אם כן, יש מצב שהיא עשתה בשכל: קליס היא אולי כוכבת האר אנ' בי המסחרי המתוחכמת ביותר, ואירופה יודעת לאכול אותה יותר טוב בשלב זה. אז מי אנחנו שנאבד תקווה?     

כתבות שאולי פספסתם

*#