סטיבן מלקמוס: "לפעמים אני מוצא נחמה במלנכוליה"

לקראת הופעתו בישראל מספר סטיבן מלקמוס את הסיפורים מאחורי השירים מתקופת פייבמנט ומאלבומו האחרון עם הג'יקס

עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עכבר העיר

סטיבן מלקמוס והג'יקס יגיעו להופעה אחת בישראל ב-22 באוגוסט. מלקמוס יעצור בתל-אביב כחלק מסיבוב הופעות עולמי המגיע בעקבות אלבומו האחרון, "Mirror Traffic", אותו הפיק המוזיקאי בק. מלקמוס הוא סולן להקת פייבמנט, שהתפרקה בשנת 99' לאחר עשר שנות פעילות בסצנת האינדי האמריקאית. במקביל לפעילות הלהקה מלקמוס היה גם חבר בלהקת "Silver Jews" (שאף הופיעה בישראל), איתה הקליט חמישה אלבומים. לקראת הגעתו לישראל סיפר לנו מלקמוס את הסיפורים מאחורי השירים האהובים מתקופת פייבמנט.» סטיבן מלקמוס והג'יקס בישראל - כל הפרטיםSummer Babe

זו הצהרה על הנעורים שלי. הנערה בשיר, זו שמערבבת קוקטיילים עם קצה פלסטיק של סיגר, היא מסוג הבחורות הקשוחות שבנות רוצות להיות ובנים רוצים לצאת איתן. היא מוקפת בערפל קיצי ולח, מלא בגיטרות ותופים, שמזכיר את השיר של וולווט אנדרגראונד, “Sister Ray”.

Tigers זה השיר הראשון שהקלטנו לאלבום, ועשינו את זה בשני טייקים. לכולנו היה את אותו החזון לגבי איך השיר הזה צריך להיראות – שיר קאנטרי גאה וקיצי. רצינו שהוא יישמע כמו פופ בריטי בסגנון ניק לואו משנות ה־70, משהו מלוטש שנזנח על איזה שולחן איפשהו.

Here לפעמים אני מוצא נחמה במלנכוליה. זה מזכיר לי שלמוזיקה יש את הכוח להרגיע ברגעים קשים, ויש מזור למרמור במוזיקה מרה־מתוקה. השיר הזה הוא על ההבדל בין מראית עין למציאות. אולי אתה לובש חליפה ממש יקרה, וכאילו הולך לכבוש את העולם כמו איזה אל, אבל זה פשוט לא מספיק. אתה צריך שיהיה לך איזה תוכן. Stereo פייבמנט אף פעם לא היתה להקה פוליטית, אבל השיר הזה הוא ההצהרה שלנו על מצבה של אמריקה ועל קפיטליזם. בקצרה: יש אנשים שמשלמים להם, יש כאלה שעובדים עליהם, ולחלק עושים גם את זה וגם את זה. תעשיית המוזיקה יכולה למכור לך כל אידיוט שבא לה, גם אם אין לו שום דבר לומר. נראה לי שבדרך פרוורטית כלשהי, אנחנו עורגים לימים שבהם בשירים היה יותר תוכן. כאן האירוניה, מרכיב חשוב מאוד לפייבמנט, עולה, כי אנחנו מבכים על כך שאף אחד לא כותב יותר שירים עם משמעות בכך שכתבנו שיר שנשמע כאילו הוא חסר משמעות (למרות שהוא בעצם על כמה הקפיטליזם דפוק).

(No One (Is As I Are Be רוקבילי אקוסטי מבית קפה מעושן. ליטופי תופים, גיטרות עדינות, בינג בינג רך על הפסנתר ומוזרות רגועה. זה שיר פולק בסגנון ברט יאנש. השם המקורי שלו היה “בילי ג’ו”, מהשיר של בובי ג’נטרי “אודה לבילי ג’ו”, אבל כן, הוא הכי קרוב לבק מכל שאר השירים באלבום.

Forever 28 הטקסט בשיר הוא מנקודת המבט של היפסטר מנוון שחושב שהוא מעל הכל. אני זוכר ימים בחיי שהרגשתי שאני קול או בוגר או משהו, כשכבר לא הייתי איזה פאנקיסט בן 20. התחלתי גם להצליח יותר עם כוסיות, אבל זה לא ששלטתי בעולם או משהו. לא ידעתי אז שכשאהיה בן 32 או 33 ילך לי אפילו יותר טוב עם בחורות. ויש גם את החנות הזו, Forever 21.

» סטיבן מלקמוס והג'יקס. ד' 22.8, 21:00. בארבי.תירגם: אמיר נאמן

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ