הרומנטיקן האחרון: דניאל סלומון מאמין באהבה טוטאלית

מצאנו את הבן אדם האחרון בעיר שמאמין באהבה, ובכל זאת הוא לבד. קבלו את דניאל סלומון

נטע הלפרין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע הלפרין, עכבר העיר

אתה בן אדם רומנטי?“אני רואה את עצמי כאדם רומנטי. אפילו קצת מיושן בתפיסה הרומנטית, אני חושב”.איך זה מתבטא?“זה אומר שאני מאוד טוטלי בצורה שבה אני אוהב, בכלל באופן שאני אוהב אנשים. הייתי מת להיות הבחור הקול הזה, שאומר ‘אני לא כל כך מסתדר עם אנשים’. נורא קול להגיד את זה, אבל זה לא נכון. אני מאמין באהבה טוטלית, בלתת המון מעצמך, מחוות כאלה מאוד גדולות. ואני שם לב גם לדברים הקטנים, שאפילו אם הם מיושנים או טיפשיים, אני לא יכול אחרת. אדם שאני אוהב אני אשים לפני, אנסה למלא את כל רצונותיו, אעזור לו להגשים את עצמו כמה שאפשר, אהיה שם למענו תמיד, והוא תמיד יהיה לפני, ילך לפני, ייכנס לפני, לא רק למונית. אני זה שצריך לקנות לו ולהביא לו, ככה אני – מיושן”. מה הדבר הכי רומנטי שעשית בשביל מישהי?“נתתי לה לעזוב אותי בשקט. מישהי רצתה לעזוב, ואמרתי בכיף. חיפשתי איתה דירה, עזרתי לה להעביר את הדברים, אני חושב שזה הדבר הכי רומנטי לעשות. מישהו רוצה לעזוב אותך, תן לו. בלי להכאיב לו ולנג’ס לו ולכרכר סביבו. בלי להיות מסכן. נכון שבא לך לדחוף תשע קופסאות אדוויל, עם ג’יימסון, ואקדח, אבל אתה אומר אין בעיה, בואי שנינו נעזור לך להיפרד ממני. להיות רומנטי, בקיצור, זה להיות אמיץ. למרות שלהסכים להיות פתטי זה גם רומנטי”. "הייתי מת להיות הבחור הקול הזה". רבות הדרכים:

הולך לטפטף טחינה וחוזר תוכניות השידוכים של הערוץ הראשון מהאייטיז כבר לא איתנו, וחבל, כי באיחור מצער של כמה עשורים מצאנו את המועמד האידיאלי: דניאל סלומון, האיש והפסנתר, לא חושש להשתכשך בקלישאות, לא בוחל במונולוגים דביקים ולא מפחד ללכלך את הידיים בנאסטי ביזנס הזה שנקרא רומנטיקה. למזלו יש לו מספיק הומור עצמי כדי להתמודד עם זה. כאחד המוזיקאים הפעילים בישראל הוא עמוס תמיד במספר פרויקטים בו זמנית: מסיים לכתוב מוזיקה להצגה “תהילה” של תיאטרון החאן בירושלים; מלחין סאונד טראק לדוקו חדש של אורלי וילנאי וגיא מרוז; מפיק שירים לשני זמרים שונים ועובד על הפרויקט “נשים שרות”, שבו הוא כותב, מלחין ומפיק שירים למבחר זמרות, בעיקר אלמוניות. אבל תדמית האמן העסוק והמרוכז בעצמו רחוקה שנות אור מסלומון, שישים את הקריירה שלו על מונית השירות הקרובה בשביל הזכות לבשל ארוחה רומנטית או לנהל שיחת נפש עמוקה. “זה לא קשור בכלל לעבודה”, הוא אומר. “לאנשים שאני אוהב אני מפנה את כל הזמן שבעולם, אפילו באמצע הלילה. לפני מוזיקה, לפני אמנות. רומנטיקה זה תמיד לפני כל דבר אחר. גם מי שמעמיד את הקריירה שלו במקום הראשון, מתישהו מבין את זה. מה גם שההשראה הכי גדולה סביבנו היא פשוט בני אדם אחרים. אם אתה חוסך מעצמך את היכולת להקשיב להם, אתה חוסך מעצמך מקורות השראה. אני כרגע מבזבז את הזמן שלי בלדבר על מה שאני חושב, במקום להקשיב למה שאת חושבת וללמוד משהו חדש, פשוט חבל. את יכולה לקרוא לי ספוג. זה נובע, בראש ובראשונה, מכך שאני מעריץ נשים”. מה אתה מעריץ בהן?“מה אין להעריץ? זה יצור מורכב מאיתנו בהרבה, גם במבנה הפיזיולוגי, וכתוצאה מכך גם במבנה הנפשי. ג’ורג’ קרלייל, שאני מאוד אוהב, אמר פעם את המשפט הכי מדויק בנושא – ‘נשים משוגעות וגברים מטומטמים’. נשים משוגעות כי גברים מטומטמים, לא?”.לצערי, בגדול אתה צודק. אז נשים תל אביביות עפות על המודל הרגיש הזה?“תצטרכי לשאול אותן. אבל אני חושב שיש חזרה גדולה לזה. לא אני המצאתי את המשוואה, אבל אפשר לחלק את הגברים בעולם לשניים – הרקדנים, ואלה שיעשו לך ילד. אלה שמסובבים אותך על רחבת הריקודים ומחליקים אותך על הרצפה בטנגו מטורף והסקס איתם מדהים, ואלה שבאמת אכפת להם ממך ונשארים גם ללילה הבא ורוצים לחיות איתך תמיד ולא מפחדים מזה. אבל הם לעולם לא יהיו רקדנים. אני הייתי מת להיות הרקדן המטורף הזה. במחשבות שלי לפעמים אני ממש כזה. אבל המציאות מוכיחה לי אחרת, שעה אחר שעה, ראי אחר ראי”. "שאני אוהב אני מפנה את כל הזמן שבעולם". אהבה:תוכל להתנחם בזה שאומרים על בחורים רגישים שיש להם צד נשי מפותח.“אני מקבל הרבה הערות כאלה, בעיקר כי אני חושב שיש בי צד מאוד אינטואיטיבי שיכול לקלוט הרבה על מי שנמצא מולי. אנשים קצת נבהלים מזה. חלק מהנשים שיצא לי לפגוש מתקשות להתמודד עם התכונה הזאת, כי זה גורם להן להגיש שהן מאבדות את התפקיד שלהן. כאילו הגבר אמור להיות המפגר הזה שלא אכפת לו מכלום ואת מתעצבנת עליו, ובסוף זה נגמר בסקס. כשההרגל הזה נשבר, זה יוצר הרבה פחד אצל נשים. כאילו, מה זה אומר, שאני לא רגישה מספיק? זה עלול להיות מאיים ולא מובן. פעם נתקלתי בבחורה שאמרה לי את זוג המילים המאוד שנוא עלי, ‘תהיה גבר’”.לאאאאא.“כן! אני זוכר שאמרתי לה חכי רגע, אני הולך לדפוק שתי שווארמות ולטפטף טחינה על הבגדים ולהיות גס רוח ואני חוזר. כי לא מדובר בלהיות גבר, אלא במושג הגבר בחברה שלנו, שנתפס כמשהו לא רומנטי. אצלי, גבריות נתפסת כמשהו רומנטי ושרמנטי, לאטין לאבר כמו אנטוניו בנדרס. להיות אדם מתחשב ומכיל וקשוב, זה דורש המון אומץ והמון כוח. העדינות שבי לא באה ממקום חלש, אלא ממקום עם הרבה כוח. להיות צרחן, וכחן ולא מבין, זה לא סממן גברי בעיני. גבריות היא שקט בעיני. לשתוק ביחד, מה יותר רומנטי מזה? ואם אפשר לאכול תוך כדי אז בכלל”.  אז אתה מבשל ארוחות רומנטיות.“בטח. ארוחה רומנטית בשבילי היא עצם המחווה לבשל עבור מישהו, לגרום לו לשרוד בעולם הזה, ואם אפשר שיהיה לו טעים על הדרך. הדבר הכי לא רומנטי הוא לשבות רעב. כל תחושה של רעב היא משהו לא רומנטי בעליל. כשאני פוגש מישהי, אחת השאלות הראשונות שאשאל היא ‘את אוכלת הכל?'. מאוד חשוב לי לשמוע על זה. העולם שאנחנו חיים בו, שכבר שנים מקדש את הדיאטה, הוא עולם שמדיר מעצמו תשוקה. אני מבין את ההתעסקות הזאת, אבל מהבחינה הזאת, אני מאוד מיושן, לא חושב שאנשים צריכים להיות רזים למוות. אדם שיש לו תשוקה והוא אוכל הכל, אם אפשר עם הידיים, יכול להיות מאוד סקסי. אמנם על גברים זה די מגעיל, אבל על נשים זה תמיד יפה. אולי תזמיני עוגה?”."גבריות נתפסת אצלי כמשהו רומנטי ושרמנטי". עדיף:עושה גם חתונות לא רק בשדה הזוגי מתמודד סלומון באומץ עם תדמית הבחור הרגיש והמרוגש; גם הקריירה המוזיקלית שלו נשמעת מעל לכל כמו נעימת הכינורות והקלידים ההיא של השיר ששמו אינו משתמע לשתי פנים: “אהבהההה”. מאז, הוא מקפיד לאייש באדיקות את משבצת הלייבור אוף לאב בלב הלבנט המאובק והמיליטריסטי. “אני חושב שיש בי משהו כזה, ולכן אלה השירים שאני כותב. אבל בסוף, רוב שירי הפופ בהיסטוריה הם שירי אהבה, בזה אנחנו לא שונים מאף מדינה, להיפך: בישראל, באופן מוזר, נכתבו הרבה שירי אהבה ויחסית מעט מאוד שירי מחאה. כנראה כי הצורך האנושי הבסיסי הוא לאהוב ולא למחות. מחאה לא קורית כל קיץ. מה שקרה בקיץ שעבר היה מפתיע, ואנשים שאוהבים יש בכל דקה ודקה”. אומרים שהמוזיקה שלך קיטש. זה מעליב אותך?“יש דעה קדומה שמתייחסת לקיטש כדבר לא טוב, בעוד שקיטש פירושו, בגדול, דבר שהשתמשו בו כל כך הרבה פעמים, עד שהפך לסמל. אני חושב שמה שאני עושה מאוד מתקשר, ואז הוא אכן הופך קיטשי כי הוא משומש מאוד, ונשמע כאילו תמיד היה שם. זו מחמאה גדולה, זה לא מעליב אותי בכלל. חלק ממה שאני עושה הוא קיטש, כן בהחלט. הכיף הגדול פה, שזו מדינה קטנה שלא קיימת הרבה זמן בינתיים, אז גם הקיטש שאתה עושה פה הוא חלוצי”. חשוב לך שהמוזיקה שלך תהיה מתקשרת?“קורט קוביין אמר פעם בכנות אופיינית שאיפה שנירוונה גדלו צמחו להקות הרבה יותר מעניינות, מחתרתיות ורוק’נרול מהם, אבל היתרון שלו הוא שהיתה לו היכולת לכתוב שירי פופ טובים. הוא כתב שירים מאוד מתקשרים. יש נטייה מאוד מיושנת לומר ‘אני לא עושה פופ, אני עושה רוק’, כשרוק טוב יש בו משהו פופי, פשוט כי הוא כתוב היטב. אני אומר בגאווה שאני נהנה לכתוב דברים פופיים. הקושי הגדול בעיני הוא לכתוב שיר פופ טוב וקליט בתוך מסגרת מאוד נוקשה”. אתה גם עושה חתונות.“אני מאוד אוהב את זה. יש משהו מאוד מרגש בכך שאנשים מזמינים אותי לרגע החשוב והאינטימי בחייהם, כדי שאהפוך לחלק ממה שיזכיר להם את הרגע הזה. זה מאוד חזק. זה גם נותן לי סוג של ביטחון, כי הם יכלו להזמין כל כך הרבה אמנים טובים ודווקא הזמינו אותי, כי אני זמר ששניהם אוהבים. יש בזה משהו מאוד מחמם ואני לא אומר את זה בציניות, זו זכות גדולה להופיע בחתונות”. "בישראל נכתבו יותר שירי אהבה משירי מחאה". הייתכן:אבל למרות החיבה המוגברת לגן הפקאן, לפחות נכון לעכשיו, סלומון רחוק מלסגור אולם, ולא שהוא לא היה רוצה. “אני כבר שנים לא במערכת יחסים ארוכה”, הוא מודה בצער. “למה, זו שאלה טובה. כנראה כמו לאלבום טוב ראשון, צריך זמן להתבשל. אולי לא הייתי מספיק מוכן לזה, אולי לא עשיתי עבודה מספיק טובה על עצמי עד היום, אולי לא בחרתי את האנשים הנכונים, אולי עשיתי יותר מדי טעויות. קשה לי לענות על זה. אבל זו לא צורה להעביר את החיים לבד. זו לא ממש צורה טובה לחיות”.אז אתה עדיין מאמין באהבה.“השאלה הזאת לא באמת קיימת. אהבה היא סוג של רגש שמכיל את כל הרגשות שאנחנו מכירים, בתוספת ה־X פקטור הזה, שמדענים מכנים מלטונין. זה קצת כמו לשאול האם אתה מאמין בלנשום אוויר. אנחנו ננשום אוויר עד שנלמד לנשום משהו אחר. יש אהבה ולפעמים אנחנו בוחרים בה, ולפעמים בוחרים לקחת את הזמן ולאהוב קצת את עצמנו, ואז אוהבים מישהו, לפעמים הוא מחזיר לנו אהבה קמצנית ואנחנו עדיין אוהבים אותו, ולפעמים לוקחים אותו כמובן מאליו, ומתישהו הוא הופך להיות הרגל ואז הדבר הכי רומנטי לעשות הוא לנגב לך את הרוטב מהצ’יפס שנשאר על הסנטר. לפעמים בוחרים בה ולפעמים בצורה שונה שלה, אבל היא שם. כך שזו שאלה פיקטיבית, לשמחתי”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ