פיטר רוט, עברי לידר ונינט: פלייליסט הרוק הישראלי של קיץ 2012

אלו שירים יעשו לנו את הקיץ? טל הנדלס בוחר תשעה שירי רוק ישראלי ועוד קלאסיקה בלתי נשכחת. כנסו לפייסבוק ובחרו את השיר שלכם

טל הנדלס, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

"שירי קיץ" זה מושג מתעתע. מיטב הלהקות, הזמרים והמפיקים עובדים כדי לייצר את להיט המסיבות הבא, המנון הפסטיבלים שיזכר והקרוס אובר שיטשטש גבולות מוזיקליים. מה שקורה בפועל זה שבסוף מגיע להיט טראש מרומניה (מתורגם או לא), כובש את תחנות הרדיו, נדבק לראש ומוציא שם רע למוזיקה. מבקרי המוזיקה של עכבר העיר התאגדו כדי להכין תרופה למכה עם פלייליסטים מומלצים להעביר איתם את הקיץ. את תשעת שירי הרוק/ פופ הישראלים בחר טל הנדלס, יחד עם עוד קלאסיקה בלתי נשכחת. הצביעו לשיר שלכם באפליקציית הפייסבוקלכל הפלייליסטים של הקיץ:פופ - יפתח אילוןהיפ הופ - סגול 59ים תיכוני – אופיר טובולאינדי עולמי – עדי הרריאינדי ישראלי – סער גמזורוק בינלאומי – עדית אזולאיג'ירפות - דפני דפני אומרים שהמחאה חוזרת הקיץ. הדרך לשדרת אוהלים נוספת ברוטשילד רצופה סניפי בנק מנותצים ואינספור סטטוסים של סימנים כחולים על הידיים. בין אם המחאה תשפיע ובין אם לא, אנחנו נסתפק בג'ירפות שחוזרים עם אלבום רביעי, וסינגל ראשון שנשמע כמו הצהרת כוונות. ג'ירפות נשארים עדכניים ומחאתיים, וגם אם נישאר הקיץ בתוך המזגנים, אפשר להתנחם בחזרה של ההרכב למקורות השמחים שלו, אחרי המסע המהורהר להודו באלבום הקודם.מטרופולין – אתה גומר אותי רק כששומעים את האלקטרוניקה העדינה של עופר מאירי משתלבת עם קול של זמרת צעירה נזכרים עד כמה הגעגוע למטרופולין היה עמוק. אין בישראל כמעט מפיקים דומיננטיים שעושים פרויקט שלם סביב יכולות ההפקה שלהם. בשביל מאירי זה כבר אלבום שלישי, והוא אינו קופא על שמריו ונשאר עדכני מבחינה מוזיקלית. גם הקיץ הקרוב יהיה מלא בקולות נשיים מוכרים יותר ופחות, על מקצבים אבנורמליים, אלקטרוניקה מענגת, ונגיעות דאבסטפ מדוייקות.

נינט – What are You People כשעלתה נינט על הבמה והשיקה את אלבומה החדש היא הוכיחה שוב שלא בא לה טוב ללכת בשביל האבנים הצהובות שהניחו לה צביקה הדר וטמירה ירדני. המעריצים שאוהבים אותה רק בזכות הפריים טיים בוודאי מאוכזבים ומתוסכלים למשמע צלילי הרוק של רוקפור שעוטפים את נינט החדשה. אפשר לומר בפה מלא שהגלישה של נינט למחוזות חדשים היא לא גחמה זמנית. סוף סוף היא מרגישה בנוח עם המוזיקה שהיא עושה, וכשהיא נינוחה, הרמקולים מרוצים. מאוד.

בום פם – אין גלים קשה לדבר על מוזיקה של קיץ בלי להזכיר את בום פם, אולי הדבר הכי קרוב שיש לנו בעברית לסרף רוק. אמנם אין לנו את וניס ביץ' וגם אין הרבה גלים, אבל יש לנו גיטרות ומצב רוח טוב, הרבה בזכות החברים האלה שמתעקשים להישאר מנותקים מהמציאות כדי להביא לנו קצת נחת. אנרגיות טובות זה הקו המנחה של הבום פמים מאז ומעולם, ולא נראה שזה הולך להשתנות גם בקיץ הזה. אם בא לכם לעלות על איזה גג, להדליק קטנה וליהנות מרוח מזרחית חמה ונוף לים, בום פם יספקו את פס הקול המושלם.

מיכל גבע – הביתה לפעמים זה נהיה קצת מתיש לעמוד בקצב של העולם כשהשמש קופחת. הפייסבוק והאינסטגרם מפורקים בעדויות של אנשים מהים, כולם מחייכים, כולם מרוצים, ונדמה שרק אצלנו מתקיימים גם רגשות שליליים מדי פעם. אם אתם רוצים להיזכר שאתם לא לבד ושמותר לשלב גם קצת מלנכוליה בין חיוך לשיזוף, מיכל גבע כאן בדיוק בשביל זה. מה שמיוחד אצלה הוא שהאיזון מצליח לא לדכא. המלנכוליה היא נעימה, מלטפת ומחבקת, ככה שאפשר ליהנות מהדכדוך בלי להיכנס לדכאון.

אביב גפן ואביתר בנאי – שמיים קשה להתעלם מאיחוד הכוחות המרתק בין שניים מהקולות המובילים בדורנו. זה התחיל מהופעה בלתי נשכחת אחת בפסטיבל הפסנתר, והמשיך עם עוד הופעות מכורות מראש והקלטת שיר מקורי משותף. אז מה אם השיר נשמע כמו עוד שיר של אביב גפן, שאביתר בנאי עושה בו קצת קולות. השילוב בין החספוס הרוקיסטי של גפן לבין העדינות הווקאלית הבלתי נתפסת של בנאי, בהחלט עושה את העבודה. השניים לומדים אחד מהשני ובתקווה ההתוודעות הזו תתבטא בעוד מוזיקה חדשה בה שניהם יבואו לידי ביטוי.

אמיר דדון – לא סתם קיץ יכול להיות זמן טוב לחשבון נפש. משהו בזיעה גורם לך לחשוב טוב טוב על עצמך. דרך אלבומו השני אמיר דדון יעזור לכם עם חשבון הנפש בקיץ הקרוב. נדמה כי דדון עשה בעצמו הסתכלות קצרה פנימה. הוא הביט וגילה שיש בו יותר מסתם להיטים סוחטי רגשות, עמוסי תכסיסים זולים של הפקה גרנדיוזית. יש לו קול גדול ועמוק, ויש בו אינטליגנציה שהוא בדרך הנכונה לנצל אותה. עם הפקה נכונה ומינון הגיוני של רגשות, האלבום הזה יכול להשאיר את חותמו בקיץ הקרוב.

פיטר רוט – בדרך אלייך רוח החמסין הגיעה גם לפיטר רוט, שנתקף געגועים עזים ל"גזוז", והחליט לסמפל את "כחול ים תיכון" שלהם. אם לא די באווירת הקיץ שגם ככה שורה על תור הזהב של הרוק-פופ הישראלי בשנות ה-70, ההפקה והעיבוד של רוט גורמים לשיר החדש להישמע כמו "גזוז" על מיץ גת. תוספת גיטרות פאנקית וחטיבת כלי נשיפה עושים את העבודה, ורוט מגדיל לעשות ושר במעין אנפוף והטעמה שאופייניים לרוח התקופה ההיא. הוא עוד עלול להידלק על הרעיון, לקחת את מאור כהן ולהוציא מהדבר הזה פרויקט שלם. הלוואי.

עברי לידר – מישהו פעם עברי לידר גרסת קיץ 2012 הוא תוצר כלאיים מעניין של מה שעבר עליו בשנה האחרונה. מצד אחד, הוא ממשיך לפרוח ולהתקיים כאמן סולו מוערך במסגרת הזרם המרכזי במוזיקה הישראלית. מצד שני, שיתוף הפעולה שלו עם ג'וני גולדשטיין תחת ההרכב TYP הביא אותו למחוזות פופ ודאנס שהוא לא נגע בהם עד כה, וכך גם נחשף לעולם הגדול שם הצמד מצליח לא רע בינתיים. אלבום הסולו החדש שלו מסתמן כמייצג בדיוק את השילוב הזה. חלק מהשירים צ'יזים ומתקתקים שבא למות, כפי שהורגלנו לאהוב באלבומים הקודמים, וחלקם נושקים יותר לעולמות הדאנס וההאוס, כמו למשל שיתוף הפעולה החדש שלו עם מוקי. יש בעברי לידר קצת לכולם, ולא נראה שהוא עומד להפסיק בקרוב.

קלאסיקה: שלום חנוך – מציצים אני לא יודע לחשוב על קיץ מבלי לחשוב על הסרט "מציצים". זה בלתי נפרד מבחינתי, ואין כמו שיר הנושא פרי עטו של שלום חנוך בשביל להזכיר מה זה קיץ. “שוב לא ישנת כל הלילה, אתה קורא לזה חגיגה. אבל מרגע שגמרת, אתה שוב מוכה דאגה". שיקום מי שלא מזדהה עם השורה המופלאה הזו. על אף הטון המדוכדך משהו של הטקסט, שמצביע על הבדידות הגדולה שבחופש המוחלט, יש בלחן משהו מאוד מרנין שתמיד מרים את המצב רוח. איכשהו יש תקווה, לא הכל זוועה ותמיד יהיה לי לאן לחזור. כי הקיץ זה הבית, והקיץ תמיד חוזר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ