אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סינגל שוט: חפלת החתונות של ירדנה ארזי ודנה אינטרנשונל

וגם: יהודה פוליקר נותן הרבה כבוד לאביו ולמוזיקה היוונית, ארקדי דוכין מנסה את מזלו במוזיקה אלקטרונית ולא פוגע ואיתי דייליס קצת קלישאתי אבל מבטיח

תגובות

בשבוע שעבר כתבתי כאן על הרוק הישראלי, ועל כך שרוק הוא סוגה מוזיקלית רחבה עד מאוד, אבל בתרבות הישראלית משתמשים בתיוג זה באופן צר ולא מדויק. האמת היא שאמן אמיתי, גם אם הוא רוקר בנשמה, לא חייב להיתקע בז'אנר מסוים, אפילו אם הוא מסומן כאיכותי. ההפך הוא הנכון, מותר ואף רצוי שהוא יפזול למחוזות אחרים. האמנים הטובים ביותר שלנו אוהבים להשתכשך לעיתים בבריכות זרות, וזה בדיוק מה שהופך אותם לכל כך גדולים, גם אם לא תמיד זה עובד להם. כשארקדי דוכין קפץ ראש לבריכת הטראנס, יצא לו קצת עדין מידי. כשירדנה ארזי לקחה את דנה אינטרנשיונל שתעזור לה בעולם הדאנס והפופ, יצאה להן חפלה לא רעה בכלל. ויהודה פוליקר לוקח את החיבור למקורות צעד קדימה עם אלבום שכולל הקלטות ישנות של הוריו, וכרגיל מצליח לייצר משהו לא סטנדרטי ברמה גבוהה.

רוקדות על כל החתונות: ירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל – כשהגברים רוקדים כשכבר נדמה שאין יותר אפשרויות לשיתופי פעולה מוזיקליים בביצה הישראלית, מגיע פתאום זיווג חדש שלא חשבנו עליו. הפעם תואר הזוג המוזר שייך לירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל. או שאולי זה לא כל כך מוזר בעצם. ארזי החליטה לארח את הדיווה הלאומית בשיר החדש שלה, והוא נצבע כולו בצבעי פסטל עזים ונוצות טווס גאות. אני מודה שלא ידעתי למה לצפות כשקראתי את נתוני השיר היבשים. ארזי ואינטרנשיונל על הביצוע, יהודה פוליקר על הלחן והבוזוקי, אבנר חודורוב (משינה) על האקורדיון, ותוספת של גיטרות, חצוצרה וקלידים. מצד אחד, לא הצלחתי להעלות בדמיוני איזו מנה תצא מהמתכון ההזוי הזה, ומצד שני, אני לא יכול לומר שאני מופתע מהתוצאה.

כשהשיר התחיל להתנגן לראשונה, מעט התאכזבתי. ציפיתי למעט יותר תחכום מצוות מקצועי ועתיר נסיון ומשאבים שכזה, ובמקום זה קיבלתי חפלת חתונות חביבה מינוס. כשהגיע הפזמון כבר נסחפתי לתוך המקצב. לא שבפזמון נעשה איזה שינוי דרמתי, עדיין מדובר באווירה חפלאית ביותר, אבל לפחות התחלתי להבין איפה נמצא הערך המוסף שבזיווג הזה. בסך הכל קיבלנו שיר דאנס עם ניחוח ישראלי מובהק, סחיפה אגרסיבית החל מהפזמון הראשון ועד סוף השיר, אנרגיות חיוביות, ושיתוף פעולה חביב בין שתי זמרות מעניינות, כל אחת בתחומה. להיט בטוח בחתונות ובהופעות, קצת פחות מעניין לשמיעה ביתית.

פוליקר תמיד ידע לקחת אותנו לעולם אחר, רחוק מכאן ומהתרבות המודרנית, עולם שלא היינו מכירים בלעדיו. את התרומה התרבותית שלו אי אפשר לקחת ממנו. איזה יופי שעל הדרך הוא גם עושה את זה עם מוזיקה טובה. כרגיל, גם השיר הזה עמוס בבוזוקי וגיטרות דומיננטיות, מקצב סוחף ואווירה ים תיכונית מהמוצלחות יותר שיש במוזיקה הישראלית. העיבוד והשילוב של שירתו של ג'קו במעטפת של יהודה נעשים על הצד הטוב ביותר, ובלי סיפור הרקע קשה היה לזהות שנעשה שימוש בהקלטות ישנות, הן מבחינת איכות ההקלטה והן מבחינת המוזיקליות שאינה נשמעת ארכאית לרגע אחד. פוליקר, כרגיל, ממשיך לסקרן ולהשתבח עם השנים, ונדמה שהיד עוד נטויה.

חייבים להודות שבמקרה הזה הבטן זזה, הרבה בזכות האיכויות הווקאליות שיש בדוכין בכל אחד מהשירים שלו, אבל מעבר לזה השיר לא מאוד מעניין. נחמד לגלוש למוזיקת טראנס, אבל במקרה הזה הביצוע לא תופס את האוזן ולא סוחף למחוזות אחרים. אולי אפילו רך מידי. טראנס אמור לתפוס את השכל ולא לשחרר, ובשיר הזה יש יותר מידי שחרורים. אם כבר טראנס, אז ללכת עד הסוף. כך או אחרת, חייבים לטפוח על השכם של דוכין על הנסיונות לשנות ולחדש. לפעמים זה עובד יותר ולפעמים פחות, אבל אין ספק ששווה לנסות.

בסופו של דבר המוצר מצליח להיות מעניין ובכלל לא רע, בוודאי כשמדובר בסינגל בכורה של אמן צעיר. אפשר היה להלביש עליו אלף קלישאות ולהגיד שהוא נשמע כמו דברים שכבר עשו פה ושזה לעוס ומאוס, אבל היי, תראו לי עוד מישהו שנשמע כמו שילוב בין שניים מהיוצרים הכי חשובים של הרוק הישראלי אי פעם. אני כן מסכים שאפשר ורצוי שדיילס יפתח קול וכיוון משל עצמו, אבל אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל הגדול שמסתתר בשיר הזה, ובוודאי יתפתח למשהו מעניין בעתיד. את האנרגיות הנכונות ונתוני הפתיחה הטובים יש לו, עכשיו נשאר לעבוד קשה ולהיות תמיד על קצות האצבעות ולנסות לחדש ולספק את הערך המוסף, כמו שעשו ועושים קודמיו בשושלת. 

כתבות שאולי פספסתם

*#