יוסלס איי. די: "לא שואפים למלא את קיסריה"

עם דיסק חדש יחסית ומעט מאוד יחסי ציבור, יוסלס איי.די לא חולמים על קיסריה ולא מרגישים פה בבית, אבל גם לא מתכננים לעזוב. בינתיים, הם גדולים ביפן

עידן חגואל, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן חגואל, עכבר העיר

“כשיש ואן אתה צריך בכל לילה לישון במלון”, ישי ברגר מתאמץ לנפץ את חלום הרוקנרול, “זה נשמע כמו פינוק, אבל זה בעצם סיוט. כל לילה עושים צ’ק אין וכל בוקר עושים צ’ק אאוט”. יומיים לפני שנפגשנו נחתו חברי יוסלס איי.די בתל אביב מסיבוב הופעות בקנדה, ובעוד ארבעה ימים ייצאו לעוד שלושה שבועות של טור מועדונים באירופה. הפעם יעבירו את הזמן על אוטובוס, מצויד במיטות ובשירותים. “אם אתה נוסע באוטובוס ויש בו מיטות ושירותים אז זה גם חרא”, ברגר מבהיר, “רק תן לי לא לישון באוטובוס כל החודש”. ככה זה, קשה לרצות פאנקיסטים יהודים.

תפתיע בזה שאתה חוראני קפה סוניה, שממוקם בגינה בורגנית שקטה, הוא לא סביבה טבעית לגיא כרמל (גיטרות), יונתן חרפק (מתופף), יותם בן חורין (בס ושירה) וברגר(גיטרות), חברי הלהקה המקועקעים היטב. לראיה, במשך כל הראיון אף אחד מהם לא הזמין כלום. באופן מפתיע, מנהל המשמרת לא לחץ. כשהם עוזבים את המקום, הוא בא להתוודות שהעריץ אותם, “לפני המון שנים, כשהייתי ילד”. יוסלס איי.די הם סוג משונה וייחודי של מיתולוגיה מקומית. להקת פאנק חיפאית מהניינטיז, שמהרגע הראשון החליטה שהקהל שלה הוא אזרחי העולם, או לפחות ארצות הברית. אחרי רשימת הישגים כמו חתימה בלייבל האמריקאי העצמאי קונג פו והשתתפות באוספים לצד להקות כמו הפו פייטרס, היה נדמה שהם קצת מאבדים כיוון או גובה או משהו אחר מעולם המושגים השיפוטי והקשוח הזה. בשנים האחרונות הם הוציאו אלבום עם מוקי ושיתפו פעולה עם קרן פלס, היו אמורים להנחות את “אקזיט”, ובכלל, עשו כאילו לא מזיז להם לתחזק פה תדמית של פאנק.ישראל היא בשבילכם עוד נקודה על המפה? כרמלי: “תמיד היתה. המקום הזה מוגבל. גם אם אתה שלמה ארצי אתה לא יכול להופיע פה כל יום. בחו”ל אתה יכול להופיע כל יום, אפילו הלהקה הכי קטנה. כי יש פשוט איפה להופיע”.ברגר: “אנחנו לא שואפים למלא את קיסריה, אלא מבינים שכל מה שיכול להיות איתנו בישראל זה לנגן במועדונים שכבר ניגנו בהם”.חשוב לכם להצליח כאן?כרמלי: “נראה לי שפחות רציונלי שנצליח בארץ מאשר בחו”ל. כי מה זו הצלחה בארץ? להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים? אז בזה הצלחנו”. הקהל הוא אזרחי העולם. האלבום האחרון (צילום עטיפה)כבר הרבה מאוד זמן שהם ממשיכים. מאז תחילת הדרך, באמצע הניינטיז, הספיקה הלהקה לשחרר שבעה אלבומי אולפן, כולם באנגלית ורובם בחברות תקליטים אמריקאיות. “יצא שהסאונד שלנו יותר אמריקאי”, אומר כרמלי, ובן חורין מצטרף לשיחה בצעד נדיר: “אני פשוט כותב שירים”, הוא אומר, “אנחנו לא מכוונים לשם”. אנשים רואים בכם מתבוללים?כרמלי: “ברור, אבל זו התבוללות מבורכת. מחלקת התרבות של ישראל הרבה פעמים תומכת בסיבובים שלנו כדי שנתבולל מול קהל מקומי, שנראה את הצד הזה שקיים בישראל”. ברגר: “עזוב שהמון אנשים בחו”ל חושבים שיש פה רק גמלים ומדבר, אנשים חושבים שאת הגיטרות שאנחנו מביאים להופעות הלווינו בשדה התעופה”.אז למה לא לחיות כלהקה בארצות הברית?ברגר: “אנחנו חושבים בעברית, ויש לנו חברים טובים פה. מבחינת מוזיקה זה לא המקום האידיאלי בשבילנו. אבל גם אם היינו להקה קליפורנית, לצורך העניין, אז בטח היינו הכי משתעממים מזה כבר”. כרמלי: “אסור לשכוח שהקהל פה מוגבל בכמות שלו. הארץ הזו לא בטוחה בכלום לאף אחד, לא רק לנו”. ברגר: “המון להקות באנדרגראונד צריכות להגיד ‘חמש שנים לאלבום ההוא’ או ‘עשר שנים ללהקה ההיא’ כדי שתהיה להן הופעה מצליחה בארץ. הרבה פעמים זו טרחנות, ומשמח אותי שאנחנו לא בתוך זה. אנחנו יכולים לבוא ולנגן באוזן בר מול 30 אנשים, אין לנו את האגו הזה. שנים היינו עושים הופעות בבארבי מול 700 אנשים, ואז הולכים למועדון הפטיפון ועושים הופעה מול 80 אנשים. זה חלק מהאג’נדה של המוזיקה הזו. אתה לא תנסה כל הזמן להשוויץ בזה שאתה בסט סלר, אלא להפך - אתה תפתיע בזה שאתה חוראני”. חושבים בעברית. יוסלס איי די (צילום: Adi Khavous) יש לכם קהל מחוץ לתל אביב?כרמלי: “אף אחד לא חזק מחוץ לתל אביב. כולם מתקיימים איכשהו בתל אביב ואיך שהם יוצאים החוצה זה היט אור מיס. אם זה אירוע כמו יום הסטודנט, שיש בו גם ככה הרבה אנשים, אז אתה יודע שיהיה סבבה. אבל אם אתה פותח קופה מחוץ לעיר, אתה אף פעם לא יודע מה יקרה. גם כשזה בתוך תל אביב אתה חצי בסיכון. אבל אין לנו מטרה לכבוש את המיינסטרים הישראלי. יש לנו עניין בלעשות את הדבר שלנו. אנחנו מנגנים בלהקה 18 שנה, אנחנו לא יושבים ואומרים ‘השעון דופק, בוא נסגור את קיסריה’”. כרמלי: “התעשייה היא מה שהיא, כמו המדינה. קטנה, מוגבלת ולפעמים צרת אופקים”. ברגר: “בכל מה שקשור לרוק או למוזיקה שאמורה להיות יותר בועטת ופחות שבלונית, התעשייה הישראלית לא יודעת מה לעשות עם עצמה כבר הרבה מאוד זמן. אני חושב שבשנות ה־90 כמה להקות קיבלו פה כתר מהר מדי, ומאז כולם נחים על זרי הדפנה המטופשים שלהם ורובם גרועים בעיני. העבודה שלהם בזויה והמוזיקה שלהם חרא. אבל זו רק הדעה שלי”, הוא מסייג בחצי חיוך, “אני פשוט שומע את רוב הדברים שנעשים בארץ ולכולם יש את אותו סאונד ואותה הפקה. אין להם מה להגיד. אם הרוק יחזור לקבל קצת השראה, אז אולי הפופ המזרחי יזוז קצת הצדה”.מה אתם כן אוהבים פה?ברגר: “אני אישית משוגע על אלקטרה, ומאוד אוהב את עמיר בניון, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלו. אבל יש פה המון שכירים שרוצים לסיים את החודש ומעט מדי מוזיקאים שאומרים ‘בוער בי לעשות’. הסצנה המוזיקלית בתל אביב, במקום להיות כזו שיוצרת או תומכת ומניעה שינוי, נהייתה סצנה שכולם בה שכירים. כולם נקניקיות שמחכות שמישהו יקרא להן לבוא ולנגן בסשן. אתה לא הולך להיות כותב שירים מדהים אם אתה כל היום רץ מהפקה להפקה ולומד את השירים של הגל"צניק הבא. צריך לעשות הפרדה בין מוזיקאי יוצר למוזיקאי עוזר. נראה לי שכולם פה נהיו עוזרים לכל מיני פליטי 'כוכב נולד'. אז איך זה יהיה מעניין? איך זה יהיה טוב? אומרים לי: אתה מנגן סבבה, אולי תהיה שכיר של מישהו. אבל זאת המלכודת, אתה תהיה שכיר של מישהו ולפני שאתה יודע מה קורה אתה תעשה הרבה יותר כסף מאשר מלכתוב שירים או להיות באמת חלק מלהקה”.בסצינה התל אביבית כולם שכירים. Before It Kills:

לא חרבנו את המזרח התיכון אתם נשאלים הרבה על פוליטיקה ישראלית כשאתם מופיעים בעולם?כרמלי: “כן, אנשים מקבלים רק אינפורמציה מהמדיה והם יודעים שאי אפשר לסמוך עליה. אז הם רוצים לשמוע ממי שבאמת חי פה”. ואתם לוקחים על עצמכם את תפקיד השגרירים?כרמלי: “אנחנו לא שגרירים. אמנם נולדנו כאן, אבל לא יצרנו את הסיטואציה הזאת. אנחנו יכולים להגיד על דברים נקודתיים שהם חרא, אבל בגדול לא בחרנו לטוס לחו”ל כדי להסביר את ישראל. להפך, כשאנחנו בחו”ל אנחנו רוצים להרגיש מחוץ לישראל”. ברגר: “כששואלים אותנו על הלייבל שלנו, Fat Records, אני אוהב לענות, כי אנחנו עשינו את זה. את המצב הפוליטי לא אנחנו עשינו, אנחנו לא חרבנו את המזרח התיכון. רק כתבנו כמה שירים. מה שקורה פה זה באשמת הספרים האלה, הקוראן, התנ”ך. כל אלה שאני לא אוהב ולא קורא”.לפני שבע שנים, בצעד שנראה על פניו תמוה מבחינת כל הצדדים, נבחרו חברי הלהקה להנחות את תוכנית הנוער “אקזיט”. בעקבות ראיון במוסף “7 לילות”, שבו התבטאו באופן חופשי בענייני ציונות, צבא ודת, החליטו מפיקי התוכנית שאולי הפאנקיסטים האלה הם לא הפרזנטורים שהם חיפשו לנוער השוכן בציון. גם התוכניות שכבר צולמו בהנחייתם לא עלו לשידור. “צר לי שלא יכלו לראות אותה”, אומר כרמלי, “זו לא היתה תוכנית הגשה רגילה. היא היתה בנויה על מוזיקה ולהקות מתארחות”. לא התראיינתם מאז שיצא האלבום החדש “Symptoms”, אף על פי שזה היה לפני חודשיים. אתם בטראומה?ברגר: “פשוט נראה שאם לא נדבר על קקי ופיפי אז אנחנו לא מעניינים”. כרמלי: “הוא מתלוצץ”.  מה היה קורה אם הייתם ממשיכים בנתיב ההוא?כרמלי: “לא היינו הופכים לכלום. הדברים הכי גדולים פה, עיין ערך ‘כוכב נולד’, שיש להם את שיא הבאזז, חודשיים אחרי מתפוגגים כלא היו”. ברגר: “לא רצינו לעשות את זה כדי להיות העפר שכטרים הבאים, אלא כדי לקדם את המוזיקה שלנו ושל אחרים. המון להקות היו מקבלות פלטפורמה שאף פעם לא תהיה להם: הטלוויזיה”. כמעט נכנסתם למיינסטרים.כרמלי: “היו מלא נקודות והזדמנויות, אבל לארץ הזאת קשה לבלוע רוק רועש באנגלית. גם ללהקות הרוק הישראליות הכי גדולות קשה בטירוף. אבל אנחנו לא מוותרים על ישראל”. יכול להיות שהעובדה שביטלו לכם את “אקזיט” הצילה אתכם כלהקה?“הכסף הזה שהיינו עושים לא היה עושה אותנו רעבים לתוכנית הבאה, אתה מבין מה אני אומר? לא היינו מתלכלכים והופכים ללהקה שעושה תוכניות. לא נראה לי שהיינו הופכים לכלום של הטלוויזיה הישראלית”.כשאנחנו בחו”ל אנחנו רוצים להרגיש מחוץ לישראל”. Live Or Die:את עיקר החשיפה שלהם כאן בשנים האחרונות הרוויחו בזכות שיתופי פעולה כמו האלבום שהוציאו עם מוקי לפני שנתיים. “גם מוקי לא אוהב את כל השירים שלנו, אבל הוא אהב מספיק את הלהקה כדי שזה יעניין אותנו”, כרמלי מנמק את שיתוף הפעולה, “מוקי היה שומע סוויסיידל טנדנסיס כשהוא היה צעיר, זה משהו שיש לו אוזן אליו”. גם הפרויקט המשותף עם דן תורן היה, איך לומר, לא לגמרי מתבקש. “אנחנו לא מכירים את כל השירים שלו בעל פה, אבל הוא איש די חיובי ביחס ללהקה שלנו”, ברגר אומר, “דן תורן זה בן אדם שאוהב את הדיסנדנטס ואת נו אפ.קס. אנחנו עושים המון דברים קרועים מתחת לרדאר, וזה משהו שקרה קצת מעל הרדאר”.דווקא בארץ השמש העולה, יוסלס איי.די מצאו קהל חם, נאמן ולא צפוי. “בפעם הראשונה שניגנו שם זה לא היה כל כך מסיבי”, נזכר ברגר, “בפעם השנייה כבר ניגנו שני לילות רצוף במועדון שסוניק יות ניגנו בו כמה ימים אחרי. יכול להיות שמכרנו יותר כרטיסים מהם באיזושהי נקודה”. למה אתם כל כך פופולריים ביפן?כרמלי: “אין לי דרך להסביר את זה. איך אתה מסביר שדודו אהרון ממלא את היכל נוקיה פעמיים?”.ואיך מתחזקים להקה כל כך הרבה זמן, ועוד באינטנסיביות של טורים?כרמלי: “זה לא קל. כי מינהלתית, תפעולית ואנושית, נערמים קשיים ככל שהשנים עוברות. צריך ללמוד איך להתמודד איתם. כנראה בגלל שאנחנו אוהבים את זה, מתגברים”.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ