שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הקולקטיב: "חוגגים את העובדה שהכאב עבר"

בזמן הקלטות האלבום מצאו עצמם חברי הקולקטיב מנגנים על פחים, בקבוקים ומכונות. לקראת מסיבת ההשקה, רועי ריק ועידן רבינוביץ' מספרים על האלבום שיצא מהכאוס, והבלגן היצירתי שנוצר מהרכב המכיל שבעה נגנים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

בלונדון הם חלקו דירה שכורה ליד שוק פורטובלו בנוטינג היל. כל השבעה יחד. אם מישהו מהם היה שמח או מצוברח, השאר הרגישו. דינמיקה אינטנסיבית. לא במקרה קוראים להם הקולקטיב. סדר היום היה קבוע. ארוחת בוקר, חזרות, שיבה הביתה, עוד חזרות, והופעות. הרבה הופעות, כמעט בכל ערב ובכל מקום, כי כמו שאומר עידן רבינוביץ' (שירה, גיטרות, קלידים): "מעט תעוזה ואין שום בעיה למצוא מקום להופיע". המטרה היתה להצדיק את המאמץ. לייצר סביבם עניין. לאסוף קהל. לרקום קשרים. להתפתח. הרווח מהתקופה הזו, לדבריהם, היה גדול. הקולקטיב התגבשו, ההופעות תיקתקו, ומהפריחה נולד גם האלבום החדש. ואז הם החליטו לחזור לארץ. למה?"כי מזג האוויר כאן נעים יותר", בוחר רבינוביץ' באופן מודע בקלישאה, ומסביר ש"מראש לא נסענו לחפש בית, והחזרה לארץ היתה מתוכננת. הבנו שהכי נכון לנו להתבסס כאן בתור הרכב. זה גם לא שנמאס לנו מלונדון או מתל אביב – אנחנו פשוט אוהבים להיות בתנועה ולהגיע בכל פעם למקומות חדשים ומאתגרים. היום, לאחר מהפכת האינטרנט ומהפכת הטיסות הזולות לאירופה, אפשר גם לקפוץ בקלות ממקום למקום".הקולקטיב בהופעה - כל הפרטיםאלא שלמרות הדיבורים על היתרונות שבגלובליזציה, גם חברי הקולקטיב יסכימו שלחיים על מזוודות נלווות גם לא מעט טראומות. רבינוביץ': "תיכננו טור אירופי לפריז ואנגליה, אבל אז עיכבו אותנו בהיתרו בגלל טעות ביורוקרטית שיצאה מפרופורציה ושרירותיות של פקיד. חלקנו היינו תקועים בנמל התעופה במשך 24 שעות". "הוציאו אותנו מהתור והכניסו אותנו למרכז הפליטים", מוסיף רועי ריק (שירה, גיטרות, מפוחית), "אתה מרגיש בלימבו, מוקף במשפחות בוכות, רואה אנשים שחייהם מתרסקים לך מול הפרצוף בגלל החלטות שרירותיות כאלה. אתה מבודד. לוקחים ממך טביעת אצבעות. זוועה". רבינוביץ': "באותו ערב היינו אמורים להופיע בפסטיבל במנצ'סטר. חלקנו נסענו לשם והשאר נישנשו חטיפים עם משפחה ברזילאית במתקן העיכוב שבמרתפי היתרו. מהכאב הזה נולד שיר שקוראים לו Home Office''. הכאב מחוסר האונים, מהיחס המזלזל".כל השירים הם ממקום של כאב?"אף שיר הוא לא שיר כאב במובן של שיר דיכאון. בכלל לא. צריך לזכור שלאלבום החדש קוראים 'Onwards', אחרת היינו קוראים לו Backwards''. הרעיון הוא להתמקד בהתקדמות". תחושה ראשונית של של הילולת שיכורים. הקולקטיב (צילום: אורית פניני)

השואו של כריס את החשיפה הראשונה לחומרים של "Onwards" ציינו הקולקטיב בשבוע שעבר, בצהרי יום חול, באוזןבר עם כמה עיתונאי רוק, מקורבים ותקרובת של סושי ומיני מאפים קטנים. הקולקטיב היא להקה גדולה, ולא רק בגלל איכות המוזיקה, אלא גם בגלל מספר החברים בהרכב – שבעה, כאמור. האוזןבר, לעומת זאת, הוא מקום קטן. צר מלהכיל להקה בקנה מידה שכזה. ובכל זאת, הוויברציות שם פועלות לטובתם. הבמה עמוסת ציוד והסאונד מפוצץ אוזניים. זו לא הפעם הראשונה שאני נוכח בהופעה של הקולקטיב. ההופעות שלהם בתיאטרון תמונע הפכו מזמן לקאלט. ועכשיו, עם צאת האלבום השלישי שלהם, יש הזדמנות להפיץ את המסר, לעורר את תשומת לבם של מי שעדיין לא מכירים. לטובת אלו נגיד שזו להקה ששרה באנגלית (לפני כשנתיים הם הוציאו אלבום עברי חד פעמי שהוקלט ביום אחד) בסגנונות מתחלפים - יש שידברו על ניאו פולק (ריק: "מה זה?!") ואחרים יטענו להשפעות של בלוגראס, קאנטרי, בלוז, ג'אז, וודוויל, מיוזיקלז, רוק ובריטפופ. בכל מקרה, התחושה היא של בלגן יצירתי, של בינלאומיות מתפרצת.למפיק המוזיקלי בחרו הקולקטיב את כריס שואו, מפיק אמריקאי אגדי שעבד בין השאר עם בוב דילן, סופר פרי אנימלס, ג'ף באקלי, לו ריד ועוד. "היה לנו ברור שכריס יוכל להתמודד הכי טוב עם הכאוס שלנו, בדיוק כי הוא מתפרש על פני כל כך הרבה להקות וסגנונות", מסביר רבינוביץ', "הוא הצליח עם כל מי ששיתף איתו פעולה – מוכרים ולא מוכרים".  שואו שהה כאן בארץ ארבעה שבועות, ועבד בהם נונסטופ. את רוב הפנטזיות התיירותיות שלו הוא נאלץ לדחות עקב אינטנסיביות ההקלטות. פעם בשבוע הוציאו אותו חברי הלהקה לטיול קטן. לראות את יפו בלילה, למשל.נשמע שהוא אהב אתכם מאוד.ריק: "כשהוא הגיע לארץ, ניגנו לו את השירים לראשונה בלייב. מה שהוא הכיר קודם היו סקיצות שהקלטנו בעבר ושלחנו לו. הוא הופתע לגלות להקה אחרת, היה בטוח שהסקיצות מעובדות ומהונדסות, ולא היה יכול לנחש שהקלטנו אותם אצלנו בחדר במיקרופון אחד, בלי שום תוספות. רק פה הוא הבין את המשמעות של הקולקטיב".ואז הוא הצטרף אליכם גם בנגינה?רבינוביץ': "בערך. הרבה פעמים כשאנחנו עובדים על שירים יוצא לנו לשאול 'למי יש זוג ידיים פנויות?'. חופש הפעולה שהתאפשר לנו באולפן יצר גם אופציות למשחקים עם סאונדים מכניים יותר. כריס אהב מאוד את הכיוון, וכך מצאנו את עצמנו מנגנים איתו על חתיכות פחים, בקבוקים ומכונות. אפילו היה שיר שכריס, במפתיע, שלף פתאום אייפון והתחיל לנגן ממנו לתוך אחד המיקרופונים. היה מדהים לראות שהוא מרגיש בנוח מספיק כדי לעשות את זה ושהוא מוכן להצטרף לכאוס שלנו".המוזיקה שלנו עובדת בהווה. הקולקטיב (צילום: אורית פניני)

סיפור על אהבה וחושך רגע לפני חשיפת האלבום באופן רשמי אני פוגש את ריק ורבינוביץ', הזמרים והכותבים הדומיננטיים בהרכב, בדירתו של רבינוביץ' בנחלת בנימין. זו דירה יחידה בבניין משרדים תעשייתי שבלילות הוא נטוש, אך מבפנים היא משופצת בטעם טוב (רבינוביץ': "נחמד לי ככה, השכן הוא רואה חשבון שמעולם לא פגשתי וזה מאפשר לי לעשות רעש בלילה"). אני חולץ נעליים כמנהג המקום, למרות שאין הרבה פנאי להתרווח. בעוד כשעה וחצי יחלו הלימודים באוניברסיטה. רבינוביץ' סיים באחרונה תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה וריק מתקרב להשלים את לימודיו לתואר בהיסטוריה. גם חברים אחרים בלהקה עומדים לקראת סשנים מאומצים של לימודים. רבינוביץ' אומר ש"ללמוד זה רוקנרול", אבל אנחנו באנו כדי לדבר על הרוקנרול עצמו. הקשבתי לאלבום פעמים רבות, ובכל האזנה שמעתי משהו אחר. הקטעים השקטים יותר, לכאורה, מתגלים בשמיעה שנייה כעומדים על סף התפוצצות. ובהאזנה נוספת הכל ממש מתפוצץ בפרצוף, באוזניים, בחלל הפנימי של המוח. מה קורה כאן?רבינוביץ': "זו התגובה הטובה ביותר ששמעתי עד כה. האלבום הזה עבורנו הוא מין משחק על הדואליות הזו. קאדר השירים מגוון מאוד, נע על פני אמוציות ונושאים שונים. ההתרשמות מן התוצאה תלויה לגמרי במאזין ובזמן ההאזנה. האלבום עמוס בתמות, בסגנונות מוזיקליים, בצבעים. יש שירים עמוסים ולעומתם שירים נקיים".ריק: "התחושה הראשונית היא של הילולת שיכורים. יש שירים שיש בהם משהו מן הטירוף והבלגן. אבל ברגע שאתה מפרק הילולות שיכורים לגורמים, אתה מוצא את הכאב הפרסונלי של האנשים, ומה שמנצח זו השמחה של הביחדנס. וזו המהות של הקולקטיב".  רבינוביץ': "עבדנו על האלבום הזה בצורה אינטנסיבית במשך חצי שנה. שירים כאוטיים הוקלטו בשעות הבוקר המוקדמות כשכולם שיכורים מהתחת, ומנגד היה גם שיר בשם 'Working Title' שהוקלט כולו בחושך מוחלט".ריק (צוחק): "שמנו את סינטרה ברקע. סתאאם".אז זה המקום שלכם, בין כאוס לשקט, בין הוללות לרוגע. שירי שיכורים מול בלדות שוטפות.רבינוביץ': "ואז מגיעה המערכה השלישית והקיצוניות הזו מתחברת ליחידה אחת. כי השירים צומחים מצורת הכתיבה שלנו, שמגיעה ממקום אישי. הגישה היא לקחת את המקומות הכואבים ובמקום להתבוסס בהם ולטבוע ביגון, להכיר בכאב ולצאת החוצה. לחגוג את העובדה שזהו, הכאב עבר".מה כואב?"כואב כי קשה להיות להקה של שבעה אנשים אינדיבידואליסטים וקולקטיביים, זה דורש בועתיות של כל השבעה. צריך הרבה אנרגיות, תעוזה ועבודה קשה".וכאב אישי יותר?"זה לא הסיפור. הסיפור הוא רחב יותר, ומובא דרך נקודת מבט אישית".יש אצלכם משהו ייחודי שעדיין לא שמתי עליו לגמרי את האצבע, אולי העל זמניות. "אנחנו לא חושבים על זה. ברגע שנחשוב על איך לחדש – ניכשל. המוזיקה שלנו עובדת בהווה וזהו זה. אני לא חושב שיש עוד להקות כמונו. בסך הכל אנחנו מנסים לעשות משהו אמיתי. משהו משלנו. משהו שלא קשור לשום ממד השוואתי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ