רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרוב ישראלי: יש דבר כזה?

ביום חמישי יתקיים פסטיבל הגרוב הראשון. לכבוד המאורע החגיגי בדקה עדי הררי מה הם מקורות הז'אנר, כיצד הוא השתלט על תרבות השוליים המקומית ומה זה הדבר הזה בעצם שנקרא גרוב ישראלי?

תגובות

"גרוב זה לא ז'אנר אחד", אומר עופר טל, די.ג'י סקולמאסטר מלהקת התפוחים ואספן תקליטים ידוע. "גרוב זה אלמנט שמופיע בהרבה ז'אנרים". ביום חמישי יתקיים לראשונה פסטיבל גרוב בישראל. במבט חטוף, אין באמת סיבה להתעכבות מיוחדת. בסצנה המוזיקלית של תל אביב, פלוס מינוס כמה קילומטרים צפונה או דרומה, אנחנו חוגגים מדי שנה שני פסטיבלי ג'אז, פסטיבל פולק, פסטיבל בלוז ופסטיבל אינדי גדול, מה זה עוד פסטיבל? אבל שתי שאלות מעוררות סקרנות כשמסתכלים על הפסטיבל הזה לעומק: האחת היא השאלה איך קורה שבערב אחד, כמעט כל השמות הגדולים של השוליים הישראלים מופיעים על במה אחת. והשנייה, איך בכלל מגדירים מושג חמקמק כמו גרוב, והאם בכלל יש דבר כזה גרוב ישראלי?פסטיבל הגרוב הראשון - כל הפרטים"זה עניין סובייקטיבי לגמרי", מסביר טל. "למעשה זהו קו רצף בין מוזיקה קלאסית מלודית לגמרי ועד ז'אנרים רקידים שמשתמשים בגרוב בכדי ליצור אנרגיה מתפרצת של ריקוד, כמו פאנק, דיסקו, טראנס ועוד. גרוב זה החיבור בין המאזין למוזיקאי". כאשר המושג המופשט הזה נאמר באותה נשימה עם מוזיקה ים תיכונית, הוא נהפך למעניין אפילו יותר. בעוד גלים עולמיים של רוק בתחילת שנות ה-90 או אלקטרוניקה בסופם, קיבלו ביטוי בארץ בעיקר כהשפעות חיצוניות, שורשי הגרוב הישראלים נטועים עמוק במוזיקת עדות ובפולקלור מקומי."עד שנות ה-60 היו פה שני גרובים שהתחרו על לב הקהל", ממשיך טל. "מצד אחד, הגרוב הבלקני-סלבי של מדינות הבלקן, ומצד שני הגרוב הערבי. בסוף הסיקסטיז, בעקבות כניסת ה'מערביזציה', התחילו להיכנס גרובים של סול: מג'יימס בראון ועד הביטלס. באמצע הסבנטיז, הגרוב המזרח תיכוני התחבר עם הגרוב של הרוק ויחד הם יצרו איזשהו גרוב ים תיכוני שמתאים יותר לארץ. הדוגמא הבולטת ביותר היא אריס סאן, שלקח את הבוזוקי ואת גיטרת הסרף וחיבר אותם ביחד".חיבר בין הבוזוקי לגיטרת סרף. אריס סאן:היום, 40 שנה אחרי הלהיט "בום פם" הסוחף, קם ועומד פסטיבל גרוב בישראל. בין המופיעים ניתן למצוא שמות כמו קרולינה, האחים רמירז, התפוחים, סוליקו ועוד – שמות בולטים ומוכרים שצמחו מהשוליים. אז מה נשתנה בסצינת האינדי הישראלי? בעוד בתחילת שנות ה-90 מוזיקאים עצמאיים היו מושפעים מגיטרות מנסרות וגישה גראנג'ית מיוסרת, היום השמות הבולטים בסצינת השוליים, יוצרים מוזיקה שמחה שמושפעת מסגנונות כמו פ'אנק וג'אז. "בניינטיז נהייתה תחייה של הרוק", אומר טל, "רטרו לסאונדים של פ'אנק וסול התחילו לחזור רק בסוף הניינטיז לארץ ותפסו שורשים מחדש בתחילת שנות האלפיים. פאנקשטיין והדג נחש הן שתי להקות שהתחילו פה את התחייה, לאחר מכן הקמנו את התפוחים וכן הלאה". עוזי פיינרמן, חבר להקת האחים רמירז (ובעבר בום פם), היה שם כשהכל התחיל: "אני זוכר שבתקופה מסוימת התחיל ממש גל ג'יפסי בארץ. בערך בתקופה שהתחלנו עם בום פם, היה גל פסטיבלים ומסיבות בלקניות. אני זוכר שגרתי עם אורי כנורות כשיום אחד הוא הביא דיסק של אריס סאן הביתה. התעופפנו על זה, בעיקר על הקטע של הגיטרות. גרנו באזור התחנה המרכזית בתל אביב, והיינו הולכים למועדונים ולברים של הרומנים והבולגרים באזור בכדי לשמוע מוזיקה מהסוג הזה". גרסה שמחה לשיר רוק כועס. התפוחים:נדמה שכיום עומדת קהילה חזקה של מוזיקאים שמנגנת מוזיקת גרוב עם שורשים יהודיים ישראלים. להקות רבות מושפעות מאותם ריפים ערביים או בלקניים, נותנות פרשנות משלהן למושג גרוב וצובעות אותו בכחול לבן. אם ככה נראית מוזיקת האינדי בישראל: קצבית, מרקידה וקומוניקטיבית, למה בכל זאת היא מתוחמת לגבולות השוליים הצרים? "גרוב זאת המוזיקה של המוזיקאים", אומר עופר טל, "יש שני דברים שמקשרים בין ג'אז ופ'אנק לגרוב – האלתור כמוטיב מרכזי, והעובדה שזאת מוזיקה ללא מילים. לדג נחש ולבלקן ביט בוקס יש פרונט מן ומילים ואולי בגלל זה הם מקבלים את המקום במרכז. אבל הרבה מהסצנה, מנגנת מוזיקה ללא שירה". צח בר, מפיק הפסטיבל, לא ממש מוטרד מהתעשייה המקומית ומגדיר את הפסטיבל ואת דיסק האוסף הנלווה לו, כ"כרטיס כניסה לחו"ל": "גם מבחינת האמנים וגם מבחינת הקהל, המטרה היא לתת הרגשה שמשהו גדול קורה פה. גם הפסטיבל וגם האוסף אמורים להיות כרטיס ביקור למה שקורה פה בארץ". אז ביום חמישי יתקיים לראשונה פסטיבל גרוב בישראל. וזה לא סתם פסטיבל. זה מעניין, זה מרענן, וזה משקף בצורה די מהימנה התפתחות מוזיקלית שמתרחשת כאן לאחרונה. "אני חושב שהיום, ישנה בעיקר הרגשה של קהילה", מסכם פיינרמן, "קהילה של נגנים שכולם מנגנים עם כולם. ישנה הרגשה של אהבה וחיבור שכיף ליצור בתוכו וכיף לראות ולשמוע בתור קהל".

*#