רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טקס פרסי אקו"ם: מי צריך אותו בכלל?

הזוכים ידועים מראש, הפרסים בשווי של דמי כיס והארגון עצמו שנוי במחלוקת. שאלות שצריכות להישאל לקראת טקס פרסי אקו"ם שיתקיים הערב

תגובות

מחוץ לאולם הטקס הנוצץ נשלמות ההכנות. השטיח האדום נפרש, הלימוזינות מצוחצחות, השמלות מגוהצות, הנאומים נכתבו וגדודי צלמים נפרשו. כולם ממתינים לתחילת הטקס ולהגעתם של הכוכבים הגדולים. ככה מתחיל כל סיפור על טקס פרסים גדול, אבל סביר להניח שסיפורו של פרס אקו"ם יסופר קצת אחרת. אחרי הכל, את מי זה מעניין? עד כמה זה רלוונטי? ומה המשמעות של טקס נוצץ, אם הכל כבר ידוע מראש?פרסי אקו"ם 2011 - כל הזוכיםאקו"ם מתגאה בסלוגן "שומרים על המוזיקה". יש בזה לא מעט מן האמת. אקו"ם, על מסדרונותיה הביורוקרטים ופקידיה הרבים, דואגת לשמור את המוזיקה בדיוק באותו המקום, בלי להתקדם, בלי לפתח חזון, בלי מעוף. הקפיאה הזו על השמרים והרוח האנכרוניסטית מעניקים לאקו"ם אפיל של סוס מת. היא כבר מזמן לא מכתיבה, אלא רודפת. היא לא רלוונטית להיום, וביננו, ספק אם הייתה אי פעם. כשרוב האזכורים שלך נעשים סביב שחיתות/ מנהל לא תקין/ אפליה/ אי שקיפות לכאורה, סביר להניח שמשהו רקוב בממלכה האקו"מה הזו.בטקס הגראמי שנערך לאחרונה הייתה הפתעה משמעותית. ג'סטין ביבר הפסיד פרס כמעט ודאי לזמרת צעירה ועלומת שם. אצלנו זה לא יקרה. לא כי אין לנו כשרונות אנונימיים שומטי לסת, אלא כי הכל כבר ידוע מראש. אקו"ם לא סומכים על מדליפים ופרסמו בעצמם את רשימת הזוכים בפרסים. אולי זו הדרך להבטיח שאכן יגיע קהל. מה הטעם האמיתי בטקס כזה אם אין רגע אחד של מתח? האם כל הרעיון הוא לשפוך כספים במטרה להאדיר את שמה של אקו"ם? למה להפיק שני ערבים חגיגיים, כשאין בעצם מה לחגוג?תגלית השנה: אמיר דדון. לא יתאכזב כמו ג'סטין ביבר בגראמי:

את טקס הפרסים הם חילקו לשני חלקים. בראשון, שנערך בחודש שעבר, חילקו את הפרסים בתחומי המוזיקה הקונצרטית והספרות. בחלק השני, שייערך הערב, יחלקו פרסים למוזיקה הפופולרית. הדיכוטומיה הזו תוקעת מקלות בגלגלים של המוזיקה הפופולרית כבר שנים. יש משהו באמירה הזו של אקו"ם, שכוונתו להפריד בין האיכות הנשגבת של המוזיקה הקונצרטית כאמנות עליונה, לבין המוזיקה הפופולרית משחיתת הנוער וחסרת אמות המוסר. היום יוכלו כל פשוטי העם והאספסוף לזכות גם הם ברגעי עדנה בחסות אקו"ם. הזמן להכיר בחשיבות המוזיקה הפופולרית הגיע כבר לפני שנים. גם ההכרה בכוחה ובהשפעה שלה. אבל לא באקו"ם, הם עדיין מעדיפים את האצטלה האיכותית של המוזיקה הקונצרטית.בחינה קצרה של הזוכים הערב מספרת את הסיפור כולו. יהודה פוליקר (על תקן אחד מעמודי התווך של הפופ הישראלי) זוכה כמלחין השנה. הבחירה ראויה בהחלט לאור אלבומו האחרון, אבל מה תעשה אקו"ם כשייגמרו כל הקנונים? מחבר השנה, לפי אקו"ם, הוא יוסי גיספן. מעבר לעלבון הקשה לשפה העברית, יש כאן קריצה של אקו"ם לאגן הים התיכון. ריבוי הבוחשים בקלחת הזו (אקו"ם, עזי"ת, הפדרציה) מלמד שהרווחים בה קורצים גם לאלה שלא רוצים ללכלך את הידיים במוזיקה פופולרית. אמיר דדון (תגלית השנה) וסאבו וקותי (מעבדי השנה) זוכים בפרסים על סך 10,000 שקלים. נו באמת? מה הם חושבים שם באקו"ם שאפשר לעשות עם סכום כזה? וותרו על כל הרעש והצלצולים של הטקס ותנו ליוצרים סכום שבאמת יעזור להם ולא ישמש להם כדמי כיס.פרס מחבר השנה הולך לכותב השיר הזה:הקטגוריות האחרות בטקס רחוקות מאד מאלו שראיתם בגראמי. ההתפזרות הגדולה בין הגופים המנהלים את תעשיית המוזיקה בארץ, מונעת קביעה נחרצת ורשמית. מי הוא באמת זמר השנה? מהו שיר השנה? מהי תגלית השנה? ואיך בכלל קובעים את זה? כל גוף סופר השמעות בדרך אחרת, כל גוף מחלק תמלוגים בדרך אחרת, אין שום כוח לאקו"ם כארגון גג שקובע מדיניות בפועל ומסייע, בעזרת כוחו הפיננסי, לאמנים מתחילים. טקס פרסי אקו"ם שייערך הערב רלוונטי למוזיקה הישראלית כמו אופניים לדג. עוד ערב ראוותני ורהבתני שבסופו יוסי גיספן מחייך והאחרים חוזרים הביתה בידיים ריקות.

*#