רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מוזיקאים ישראלים פוחדים לפתוח את הפה?

נינט טייב העיזה להביע את דעתה וחטפה. מעטים המוזיקאים שמוכנים להביע עמדה פוליטית או חברתית מחוץ לקונצנזוס, הם יודעים שהם עלולים לשלם על כך מחיר. אז מי פה האשם?

תגובות

לפני כמה ימים פרסמה נינט טייב הודעה קצרה בפרופיל הפייסבוק שלה. לא משהו דרמטי ובכל זאת התעוררה סערה. טייב, זמרת שבתחילת דרכה ייצגה יותר מכל את הקונצנזוס,  יצאה כנגד הניסיון להעניש כלכלית ומקצועית אמנים אשר לא שרתו בצבא מסיבות כאלו ואחרות. בתוך זמן קצר, לאור התגובות הנזעמות, היא סייגה כמובן את דבריה והודיעה כי אין היא קוראת או תומכת בשום צורה ואופן להשתמטות משרות צבאי וכי הדברים שלה לא ממש הובנו כהלכה.» למה המוזיקה הישראלית מתחמקת מפוליטיקההמקרה של נינט מציג, שוב, את היחסים המוזרים שמקיימים מוזיקאי ישראל עם הקונצנזוס בכלל, ועם הפרה הקדושה ביותר בו, הלא היא פרת הצבא והביטחון, בפרט. רבים מהמוזיקאים בישראל, גדולים וקטנים, לא מהססים לרגע להיחשף ולספר לנו על מערכות היחסים שלהם, על הבגידות, הסמים והחולשות. הם לא מתביישים להימרח על כפולות אמצע צבעוניות ולחשוף את מצבם הכלכלי (במקרה שהוא מחפיר) ואפילו לצאת מהארון. אבל כמעט לעולם לא תתפסו אותם באמירה טעונה פוליטית. לא פלא שגם המוזיקה שלהם היא כזאת. הדלק שמניע אמנים ליצור הוא הרצון והצורך שלהם לתת ביטוי לעולמם הפנימי. אז למה המצב כל כך שונה כשזה מגיע לפוליטיקה, צבא ובטחון? יכול להיות שלאותם אנשים אין מה להגיד?איך יכול להיות שבמדינה כל כך נפיצה, מתוחה, שסועה ומסובכת ממעטים אנשי הרוח, שאמונים על התווים והמילים, ללחוץ לנו על הנקודות הרגישות? הקולנוע והתיאטרון כמו גם אמני המיצג למיניהם הרבו ומרבים להתעסק בנושאים הללו. חלקם בצורה מעמיקה ומאתגרת וחלקם בצורה שטחית ומשעממת, אבל לפחות הם מתעסקים. פרשת היכל התרבות באריאל רק הדגימה את הנקודה הזו כשיוצרים מבוססים ובעלי מעמד קמו והביעו נחרצות את דעותיהם, לא פופולאריות ככל שיהיו.כתבה שיר מחאה ושילמה את המחיר. חוה אלברשטיין:כמובן שחייבים להגיד כי האשמה היא לא מנת חלקם הבלעדית של מוזיקאי ישראל. מרחב הסטייה שהקונצנזוס הישראלי מאפשר, ומידת הסובלנות בה מתקבלות התבטאויות מעוררות מחלוקת בעלות גוון פוליטי הן אפסיות לחלוטין. המקרה של ג'קו אייזנברג זו דוגמה מצערת., הצלחתו המטאורית כזוכה כוכב נולד נעצרה (והתרסקה) רק משום שהעז להגיד את מה שצעירים רבים חשבו על הצבא, המדינה ורמי קליינשטיין. גם היחס לה זכתה חווה אלברשטיין בעקבות חד גדיא והתבטאויות שנאמרו מחוץ לבמה היו נחרצות וברורות. האבסורד הוא שבישראל מותר להתנחל בשטחים, מותר להפגין נגד הגדר (לפחות בינתיים), מותר להפלות זרים וערבים אבל הס מלדבר על זה או חלילה לכתוב על זה שיר. ממוזיקאים ישראלים מצפים להיות בידוריים ולשתוק, אז מה הפלא שהם באמת שותקים?הלחץ והתגובה החריפה לה זוכה אמן כל אימת שיערער את הזרם המרכזי הם לא דבר ייחודי לישראל. בכל מקום בעולם מוזיקאים משלמים מחיר ברגע שהם מעזים להביא עמדה שיוצאת כנגד הקונצנזוס. קחו לדוגמה את המקרה של שינייד אוקונור. הזמרת, שמגיעה ממדינה אולטרה נוצרית (אירלנד), קרעה לגזרים את תמונתו של האפיפיור מול מצלמות הטלוויזיה, בשעה שהופיעה בתוכנית “סטרדיי נייט לייב”. שבועיים לאחר מכן במהלך הופעה בניו-יורק קהל גדול מנע ממנה לשיר, כמחאה על מעשיה. זו כמובן תגובה קטנה לזעם שאותו עוררה ולביקורת שחטפה במולדתה. קשה לדמיין את תמונתו של רב כזה או אחר או חלילה של רמטכ"ל או פוליטיקאי זוכה לאותו יחס קרוע בישראל. סביר להניח שזה יגמר במעצר וגכנראה גם בנידוי חברתי גמור.שינייד אוקונר בהופעה בלתי נשכחת:אז לא, לא חייבים ללכת כל כך רחוק. אבל תנו לנו משהו. הוא אוהב אותה והיא אותו זה נחמד, הקשיים האישיים גם הם צריכים שיושמעו, אבל קיבינימאט, כמה אפשר להתעסק עם עצמכם? מה איתנו? מה עם מה שקורה סביבנו? למה אתם לא אומרים לנו שום דבר על זה? זה שאנחנו לא רוצים לשמוע זה לא תירוץ. ואם כן, אז אתם לא אמנים אלא סתם בדרנים שמנסים לרצות את הקהל. אתם אלו שחייבים לדבר, אתם אלו שחייבים לספק לנו זוויות חדשות ופרשנויות מעמיקות עלינו, על המצב. לא משנה מה תגידו רק תפצו כבר את הפה.

הבעיה המרכזית היא לא אופי הדעות הפוליטיות, אלא העדרן המוחלט. במציאות בה נכתבים כל כך מעט שירים משמעותיים ומעוררי מחשבה אודות מה שלא נוח לדבר עליו, ובה מוזיקאים כמעט ולא מעזים להתבטא בפומבי אודות ההשקפות הפוליטיות שלהם, יש שתי מסקנות. או שאין להם כאלו ואז הם בהכרח אנשים רדודים ולא מעניינים או שיש להם כאלו והם פשוט מפחדים. בשני המקרים מדובר בבעיה חמורה המוכיחה כי הסצנה המוזיקאלית בישראל חרף הפריחה והמגוון המתרחב שלה היא עדיין שמרנית, משעממת ולא רלוונטית במיוחד.

*#