רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נעם רותם: "כותב שמתעסק בפוליטיקה הוא גמור"

מנסה לחזור לרוק של שנות ה-80, נמנע מפוליטיקה, לא חושב על "כוכב נולד" וגם לא על "קרח 9". נעם רותם בראיון מפוכח בדרך לאלבום שלישי, לקראת הופעה שתערך ביום שישי

תגובות

"תמיד כשאתה עושה משהו חדש נורא רוצים לדבר איתך על הישן, כי זה מעניין לראות איפה המשהו החדש הזה נמצא על הרצף. אבל אז, כשמנסים לנסח את זה במילים, זה הופך להיות עניין של לכמת דברים. להגיד 'זה יותר' ו'ההוא פחות', או ההפך. וזה מוציא את הפוקוס מהדבר העצמו".הדבר עצמו, במקרה של נעם רותם, הוא "ברזל ואבנים", אלבום הסולו השלישי שלו, שעתיד לצאת באפריל הקרוב. הדבר הישן הוא "עזרה בדרך", אלבומו הקודם מ־2007, ששיריו עסקו במחלות ובמוות בסביבתו הקרובה של רותם, ובעיקר במחלתה של אשתו ענת. לא בדיוק החומר הפופולרי להופעות רוק, אלא שהאלבום סחף את הקהל והמדיה, וזכה כמעט בכל שבח אפשרי. שלוש שנים אחרי יציאת "עזרה בדרך" ושנה וחצי לאחר ההופעה האחרונה בסבב ההופעות של האלבום, רותם מרשה לעצמו להתנתק מעט מהיצירה ההיא, לעבור הלאה, למרות שגם לו היה קשה. "'עזרה בדרך' היה באמת עולם בפני עצמו. האלבום טישטש קווים בין הפרטי לאמנותי, המופעים היו מאוד אמוציונליים ואינטנסיביים. זה עולם שהתאהבתי בו, וכשהתחלתי לעבוד על האלבום החדש שמתי לב שקשה לי מאוד להתנתק ממנו. מי שעזר לי לעשות את זה הוא אביחי טוכמן, המפיק המוזיקלי של האלבום החדש, שאמר לי באיזשהו שלב לשים נקודה ולהמשיך הלאה, כי משהו כמו 'עזרה בדרך' עושים פעם אחת".אבל הפעם הזו היא סוג של נקודת אפס, שיצרה ציפיות ושעל הרקע שלה יישפט האלבום החדש."אני לא חושב על זה ככה. כל דבר שעשיתי, מקרח תשע ועד היום, הוא תחנה בזמן עבורי, זו אבולוציה. אז כן, יש התרגשות ולחץ, אבל עם השנים זה פחות ופחות משתלט עליך. אם פעם כל אלבום היה הכל או כלום ואין בלתו, עכשיו אני יודע שתמיד ממשיכים הלאה. הבעיות שלי הן מהרף שאני מציב לעצמי ולא מה שאמרו על שיר או אלבום. זה לא מצליח לחדור אלי".

»  נעם רותם בהופעה - כל הפרטים

רוצה לומר משהו אחר. נעם רותם (צילום: אורית פניני)פוליטי זו מילה בעייתית 12 שירים יש באלבום החדש, שניים מהם, "הכיתה שלנו" (גרסה לשיר מחאה של המשורר הפולני יאצק קצ'מרסקי) ו"ברזל ואבנים", כבר יצאו כסינגלים, ושיר נוסף, "קראת לי קין", יוצא השבוע. באלבום מנגנים ומשתתפים גם ניר וטשטיין, אסף תלמודי ואדם שפלן, שפעילים גם בהרכבים אחרים. בכלל, חשוב לרותם להדגיש, האלבום הזה נותן הרבה יותר מקום למוזיקה ולאלו שלצדו. "בגלל שהדנ"א המקורי שלי היה כחלק מלהקה, אני לא רואה את עצמי באמת עובד לבד. תמיד יש אנשים מסביבי. אני חייב סביבה. מהרגע שיש לי רעיון לשיר אני מזעיק לעזרה מישהו שיבוא, יקשיב ויהיה איתי. הוא לא חייב לכתוב, אבל הוא חייב להיות שם. ועכשיו, באלבום החדש, ההרכב נהיה הרבה יותר משמעותי, יש יותר קצב, גיטרות, תופים".זה היה חסר לך?"זה פחות עניין של חוסר. אמרתי משהו ועכשיו אני רוצה לומר משהו אחר, או להגיד את מה שאמרתי קודם, אחרת".ומה זה המשהו הזה ב"ברזל ואבנים"?"מבחינה מוזיקלית, יש ניסיון לעשות את הרוק הכנה של שנות ה־80, שאיפיין, למשל, את ניק קייב, הקיור, פורטיס, אהוד בנאי ונטאשה. זו תקופה שבה לרוק היה משהו לומר והיה צבע מאוד ברור לכל אמן. מבחינה טקסטואלית, מאוד מעניין אותי הקונפליקט, ההתנגשות הבלתי נמנעת, בין סולם הערכים שלך ובין המציאות שאתה יוצר לעצמך, או זו שנכפית עליך. אולי בגלל שאני בא מהקריות (רותם נולד וגדל בקרית חיים; ע"ל), שבהן סולם הערכים מאוד מאוד ברור".ערכים במובן הפוליטי? כי יש שירים באלבום, בהם "ברזל ואבנים" ו"הכיתה שלנו", שטעונים במשמעות כזו."פוליטי זו מילה בעייתית".למה?"כי ככותב, פוליטיקה לא מעניינת אותי. כותב שמתעסק בפוליטיקה הוא גמור. הדבר היחיד שיכול להיות מעניין בפוליטיקה הוא ההשפעה שיש לה על הפרט. 'הכיתה שלנו' נכתב בפולנית לפני 40 שנה על סיטואציה אחרת לגמרי, השלטון הקומוניסטי בפולין, והוא קולע גם היום. אז הפוליטיקה לא רלוונטית. הדבר היחיד שאני חושב שאני יכול לעשות ככותב זה לאתר ולספר את הדברים, להפיח בהם רוח חיים אותנטית".אבל אי אפשר לברוח מזה. גם השיר "עזרה בדרך" היה פוליטי. אז הוא כיסה את כולם, אבל הוא דיבר על מציאות חברתית, לא אינטימית."זו סמנטיקה. אני מסתכל על הדברים האלה כאנושיים. כשאתה מנסה לכתוב משהו פוליטי אתה נוקט עמדה שהיא בהכרח פוליטית ולא אנושית. אני לא לוקח צד, אני מתאר את הקונפליקט, זה מה שמעניין אותי. לא בגלל שאין לי עמדה, אלא כי ככותב זה לא נראה לי מעניין".זה לא להקטין את הכוח שלך כאמן? גם להגיד המציאות מחורבנת, ולא רק לתווך אותה, זה משהו."אפילו אם המציאות הפוליטית היתה שונה, כנראה הייתי כותב את אותם השירים, פשוט על סיטואציות אחרות. הקונפליקט האנושי הוא העניין, המציאות הפוליטית היא רק התפאורה. אבל אם אני ארשה לעצמי כן לומר משהו במושגים של יותר ופחות בשיחה הזו, אז האלבום הזה הוא פחות אופטימי מהקודם. 'עזרה בדרך', בסופו של דבר, היה אלבום שסיים באופטימיות, בהשלמה, באיחוי, יש בו פתרון. הפעם אין פתרון. הקונפליקטים שבשירים לא נפתרים. אולי זה המשהו הקודר שיש באוויר".

אמרתי: "נביא איזה דרעק" רותם, 37, נשוי ואב לעמליה בת השש, מגיע לתל אביב מביתו שבהוד השרון ("מעין קרית חיים של המרכז") רק כשהוא חייב, לצורך עבודה, חזרה או הופעה. באחד השירים החדשים באלבום, "עיר שלא נרדמת", הוא אף כותב על תל אביב ש"אין בה רגע של תשוקה". "זה שיר אהבה־שנאה אליה, מעיניים של תייר. בקושי גרתי פה – שנתיים־שלוש בסך הכל - וגם זה היה מזמן".וזה מצחיק, כי המוזיקה שלך יכולה להיתפס כרוק אשכנזי תל אביבי קלאסי."אני לא חושב, עם כל הכבוד, שהגענו למה שנקרא הסאונד של תל אביב, כמו שיש בניו יורק, לונדון או ברלין. אין דבר כזה מוזיקה תל אביבית. בעצם יש, אבל לא במובן הטוב שלה, לא במובן של חותם מוזיקלי תל אביבי. כן יש, והרבה מדי, שירים שנכתבים בתל אביב על ידי תל אביבים, שאני מרגיש שיש בהם קצת 'אני ואפסי עוד', הסתכלות נרקיסיסטית מאוד, שלא משאירה למאזין הרבה מקום והופכת למשעממת בעיני".נשמע שנוח לך בגבולות הטבעיים שלך, גיאוגרפיים ומוזיקליים."הם נותנים לי עוגן".וכשהמציאות, שעובדת בצורה כלכלית, פוגשת אותם?"קודם כל אתה יוצר דברים, ואחר כך צריך לדאוג שהם ייצאו החוצה. אז אתה יוצא מהמשחק שלך ונכנס למשחק של אחרים, אבל זה חלק מהעניין. אתה רק צריך להחליט מה אתה מוכן לעשות כדי לקדם את היצירה שלך. המדיה כל הזמן מנסה לבדוק את הגבולות, מה האמנים יעשו בשביל לקדם את האמנות שלהם. הרבה מהם משתתפים במשחק הזה, וזו זכותם. חלק מהם הפכו את זה לחלק מההגדרה האמנותית שלהם, ואותי זה פחות מעניין. הגבולות שלי מאוד ברורים לי".אז לא תלך להיות שופט ב"כוכב נולד"?"נכון שבמשחק הזה, מעבר לקידום העצמי, יש הרבה כסף - ולכן פה הקונפליקט נהיה משמעותי. לפני שנתיים הציעו לי לעשות משהו באיזו תוכנית טלוויזיה עם המון כסף. כלומר, מה זה המון כסף? משהו שאני מרוויח בשלוש שנים. ואני לא רציתי לשמוע מזה בכלל. אבל אני מגיע ממקום שאמא שלי, כל החיים שלה, עובדת משבע עד שבע על משכורת מינימום. ואם אתה בא ואומר ישר 'לא' לכזה דבר, אתה כאילו יורק על אמא שלך. אתה לא יכול לעשות את זה. אז לפחות הלכתי לפגישה, שבה כמובן אמרתי 'לא'. אבל הגעתי".אז אלו רק הזדמנויות לאשר לעצמך מחדש את הגבולות והערכים שלך?"יכול להיות שפעם אני אתמוטט ואגיד 'אוקיי, אני עושה את זה, כי צריך לפרנס'. אולי יהיה לי קשה, אבל אני אבין את זה. כי כשאתה מגיע לגיל שבו האופציות הקרייריסטיות הולכות ונסגרות בפניך הדאגה הולכת וגדלה. אבל בינתיים אני עומד בפרץ. ברגע שאני צריך להתפרנס אין לי בעיה ללכת ולעשות דברים שרחוקים מעולם האמנות שלי, ואז אין לי קונפליקט פנימי בכלל. בשלוש השנים האחרונות, טפו טפו, הצלחתי באופן כמעט מוחלט להתקיים אך ורק מהאמנות שלי. אבל זה לקח 15 שנה בערך".ואין פחד לחזור ל־15 שנה האלו?"אני לא חושב על זה הרבה, רק משתדל להמשיך לקיים את זה. אני אף פעם לא מתעצל לקום להופעה. כל עוד אני יכול לעמוד על במה ולשיר, שום דבר לא משנה. לא ביטלתי הופעה בחיים שלי, מעין חוק שאמרתי שאם אשבור אותו פעם אחת, ייפרץ הסכר. במקום שממנו באתי, לעשות מוזיקה היה כל כך כל כך לא מובן מאליו. הייתי בתיכון של 900 איש, ואם אני לא טועה הייתי היחיד שניגן שם בגיטרה, או לפחות היחיד שידע בכיתה י' שזה מה שהוא יעשה בעתיד. אז אם אני קם בבוקר ולא מנגן או כותב, אני מרגיש רע עם עצמי. ואם אני יושב יום שלם ולא מצליח לכתוב משהו, אני מרגיש כאילו לא עבדתי היום". זה לא להחמיר עם עצמך?"רוקנרול תמיד היה נראה לי עניין מאוד רציני, בגלל זה אני אף פעם לא מסוגל לכתוב שירים מהשרוול. זו גם החולשה שלי, ואז אני לא כותב מספיק. אבל אני נלחם בזה. השיר 'קראת לי קין', למשל, לא היה כשנכנסנו להקליט את האלבום. טוכמן אמר לי שחסר לנו שיר, משהו שייתן בוסט. אמרתי לו 'שנתיים וחצי עבדתי על זה, מה אני אביא לך עכשיו?', אבל הוא לא ויתר. ואני, עם הגב לקיר, נכנסתי לחדר בלילה – ערב הכניסה לאולפן - והתחלתי לנגן ריפים, אמרתי: 'נביא איזה דרעק', ומתוך זה ששיחררתי רגע יצא שיר כזה. פעם ראשונה שזה קורה לי".

אלבום שיישאר 30 שנה על רקע הופעות האיחוד של איפה הילד, אלבום חדש למוניקה סקס, ובכלל - נוכח רטרו מתמשך לניינטיז בשנתיים האחרונות, מתבקש לשאול את רותם על קרח תשע, הלהקה שהקפיצה אותו לתודעה. מה גם שעצם העלאת השם בקרב אנשים בסוף שנות ה־20 לחייהם יוצרת מסה לא קטנה שחפצה ולו בהופעת איחוד חד פעמית."כשקרח יצאו, המדיה מאוד מאוד לא אהבה אותנו. כמות ההשמצות נגדנו היתה כבר לא חוקית. מי שאהב אותנו היו התיכוניסטים, אלה שהיום מגרדים את ה־30. במהלך השנים אנחנו נפגשים לא מעט, שומרים על קשר, אפילו עושים חזרה מדי פעם. ומה שקורה זה שתמיד בחזרה הראשונה נורא כיף, אבל זו שאחריה - דיכאון. פתאום כולם חוזרים 20 שנה אחורה. חוץ מזה, יש משהו מאוד מטופש לחזור ולהגיד אותו דבר. אין בזה שום טעם. אם אי פעם יהיה איזה משהו חדש שנרגיש צורך להגיד כולנו ביחד, זה יקרה. אבל בינתיים אין כזה".אתה עוד מרגיש מחובר לדברים של אז?"במובנים מסוימים. בסופו של דבר, אם ננתק את מצעד המסכות שהלך איתנו בתקופה ההיא, המוזיקה והשירים היו טובים, באמת. ברטרוספקטיבה, ניסינו להגיד איזו אמירה נורא מורכבת על החברה, על החיים, על פוסט מודרניזם. בקיצור, ניסינו להיות בלר. וזה לא כל כך הצליח. היה לנו הומור פנימי כל כך חזק, והיה ברור לנו שכולם יבינו את הבדיחות האלה יחד איתנו. זה כמובן לא קרה. אבל הבת שלי עמליה אוהבת לשמוע קרח תשע לפני השינה, ופתאום גם אני מקשיב ולא שומע את הבעיות ששמעתי אז כל כך חזק. זה תמיד לוקח לי כמה שנים להפסיק לשמוע את הבעיות".ובאלבום הזה?"זהו, שאני חייב להגיד שהפעם זה לא קרה. אני מרוצה כבר מההתחלה. פתאום אני מפחד שבעוד שנתיים אחזור אליו ואמצא בעיות. אולי בגלל שהפעם הייתי הרבה יותר מעורב בהפקה והיה לי את המקום להתעקש ולעשות את הדברים כמו שהייתי רוצה".כמו?"כשהתחלנו את העבודה אמרתי לטוכמן שאני רוצה שנעשה אלבום שיישאר 30 שנה. לנסות לעשות משהו לתלם מאוד ארוך. כי זה לא משנה אם זה יושמע ברדיו שבועיים־שלושה, צריך משהו שיישאר קדימה. השיר 'עזרה בדרך', למשל, לא שודר ברדיו כשיצא, במשך חצי שנה־שנה. בגלגלצ הוא לא שודר לדעתי עד היום. אבל הנה, הטייטל שלי זה 'עזרה בדרך'. זה מה שנקרא להתכוונן לתלם ארוך. צריך לחשוב כל הזמן אם אתה מעדיף את הדברים שיכבדו אותך בחייך או את אלו שיחיו אחריך". אז אתה מעדיף את אלו שיחיו?"כן. כלומר, גם וגם, אם אפשר".

»  נעם רותם בהופעה -  יום שישי ( 11.2) בתיאטרון תמונע, במסגרת סיבוב ההופעות החדש של "ברזל ואבנים".

*#