אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונית תירוש מתעצבנת? החרם הצליח

ה"צעקה הגדולה" של רונית תירוש מוכיחה יותר מכל את מה שכבר ידענו: אנחנו הכי טובים בלהרוס לעצמנו

תגובות

הארגונים הפרו-פלסטינים שקוראים לאמנים להחרים את ישראל יכולים לרשום הצלחה ראשונה. קול הצעקה הגיע סוף סוף לכנסת. במיטב המסורת הישראלית, כל ההגעה שלו לשם הייתה כרוניקה של טעויות. במקום להגיע לוועדת חוץ וביטחון, הישיבה התקיימה בועדת החינוך, התרבות והספורט. במקום לנסות להבין את סיבות הביטול, רונית תירוש מציעה "להקים צעקה גדולה" נגדם. במקום לעשות חשבון נפש, כולם יחד מרימים אצבע משולשת לעולם ומדקלמים בקול אחד "אנחנו ואפסנו עוד!".

רונית תירוש: "נדאג שאמן שמבטל הגעתו לארץ יחשוב פעמיים"

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת כונסה אתמול (שלישי), בעקבות יוזמה של ח"כ רונית תירוש, כדי לדון בנושא ביטולי ההופעות של אמנים מחו"ל בישראל. אפשר היה להאמין שמישהו שם הבין את ההשפעה של הביטולים על חיי התרבות בארץ, וחשב שהגיע הזמן לתת על הנושא הזה את הדעת. בפועל, נאספו שם כמה פוליטיקאים, מפיקים ועסקנים, שניסו להבין איך אפשר לפעול (בצורה חוקית כמובן) נגד המבטלים. ח"כ תירוש אמרה "אני מעלה את זה לא כי אני רוצה לסייע להם כספית, אלא מכיוון שאני חוששת שהנזקים הכספיים יגרמו למפיקים שלא ליזום הבאת אמנים מחו"ל ואנחנו נינזק". חשבתם לרגע שתרבות היא העניין? מה פתאום? זה הכל עניין של כסף! יו"ר ועדת החינוך, אלכס מילר, הגדיל וטען שמדובר פה במקרה של "אלימות תרבותית" נגד תושבי ישראל. חשבתם ששלטון צבאי על עם אחר זה כואב? נסו אלימות תרבותית ותראו מה זה כאב אמיתי. המפיקים הציגו בעיקר את הדו"חות שמצביעים על הפסדים ונפנפו שוב בהבטחות (שלא קוימו) שקיבלו מצד נציגי שלטון. כמעט כל משתתפי הדיון לא טרחו לעצור לרגע כדי לפקפק בצדקת הדרך הישראלית. מבחינתם, כמו מבחינת חלק עצום בעם, אנחנו בוראי הצדק ויוצרי האמת. אנחנו תמיד צודקים, אנחנו מעולם לא התעללנו, הכאבנו, פגענו, רצחנו, שגינו, טלטלנו, החשכנו, אסרנו והפצצנו. אנחנו התגלמות המושגים טוהר הנשק וניקיון כפיים. ברוח הזו, הרעיונות שהועלו באסיפה היו להקצות משאבים מטעם המדינה להבאת אמנים לישראל (מי אמר תרבות מגויסת?), שכלול יכולות ההסברה הישראליות (שזה בעברית לשקר ולהסתיר קצת יותר ביעילות) והענקת ביטוח לביטול אירועים לאמרגנים (כבר אמרנו שהכל זה כסף).

הדממה לא משרתת את המטרה. ונסה פארדי (צילום:AP)

חשוב להדגיש שגם חרמות ונידויים הם לא פתרון מבריק ומוצלח במיוחד. ספק אם האימפקט שיצר הביטול של קוסטלו, היה משתווה לזה שהיה נוצר בעקבות אמירה חדה וברורה שלו מעל במה גדולה בישראל. גם המחרימים והארגונים שמניעים אותם לכך, צריכים להפנים שבהעדר אמירה שפויה ומתונה, גוברים דווקא הקולות של הקנאים והמסיתים. הדממה שמשתררת על הבמות חזקה מכל הביטולים יחד, ולחלוטין לא משרתת את המטרה. אזרחי המדינה לא צריכים לשלם מכספי המיסים שלהם למפיקי הופעות על ביטולים. אזרחי ישראל לא צריכים לשלם למשרד תרבות שלא מתפקד, שחורג מתפקידו ומנסה להשפיע על אמנים מחו"ל. אזרחי ישראל לא צריכים לשלם על התנהלות כושלת של ממשלה חסרת אג'נדה ונטולת יכולת הנהגה. האדישות של הישראלים לכל החוליים האלו, נוראית יותר מכל ביטול של הופעה, קונצרט או ביקור של סופר בארץ.

*#