אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די לקאברים: למה סדרות טלוויזיה ישראליות לא זוכות למוזיקה מקורית?

הקאברים החדשים של אמיר דדון ל"נגד הרוח" ועלמה זהר ל"ברוש", עבור סדרות הדרמה של ערוץ 2, מזכירים כמה שטלויזיה ישראלית מקורית זקוקה למוזיקה ישראלית מקורית

תגובות

אתמול (שלישי) שוחרר "סינגל חדש" של אמיר דדוןתגלית השנה של אקו"ם, לשיר "נגד הרוח". לא ממש סינגל חדש אבל מזכיר שכולם רוצים שירים פשוטים. או לפחות כאלה שהם כבר מכירים. זה עובד לא רק בנוסחה שהעתיקה גלגל"צ מתחנות להיטים אחרות בעולם, אלא גם בטלוויזיה. פס הקול שמלווה תכנית או סרט, קובע את הקצב, הדינמיקה, הרגש ולפעמים גם את התוכן עצמו. ליווי מוזיקלי מדהים יכול לשדרג או להרוס תכנית או סדרת טלוויזיה. על השקעה במוזיקה מקורית לטלוויזיה כמעט ואין על מה לדבר בישראל. אבל בישראל מצאו קונץ חדש, וכמו תמיד בישראל, כשמגיע קונץ חדש שעובד – כולם רוכבים עליו.

מה הקונץ? לקחת שיר ישראלי ישן, רצוי כזה שכבר הפך לנכס צאן ברזל ואין אחד שלא יכול לפזם את הפזמון שלו, למצוא בו משפט שיחבר אל הרעיון הכללי של הסדרה, להכניס זמר לאולפן שיבצע לו קאבר, ולהציג אותו כמשהו חדש וטרי. ככה קיבלנו את רונה קינן מבצעת את "בדרך הביתה" של "השמחות", כפסקול החיפוש העצמי של תומר היימן, בסדרה שנשאה את אותו השם, ככה זכינו להבין מחדש מהו "ברוש לבדו מול אש ומים" כשעלמה זוהר כיסתה את אריאל זילבר לטובת "פלפלים צהובים", ככה אנחנו מקבלים עכשיו את אמיר דדון, מנכס את "נגד הרוח" של שלום חנוך ליציאה בשאלה, בסדרה "סימני שאלה".

האזינו לגרסה החדשה של אמיר דדון ל"נגד הרוח":

אמיר דדון בהופעה - כל הפרטים

עניין שיר הנושא הוא לא בחירה אמנותית חופשית וחסרת גבולות. העלות מגבילה, הרצון להביא משהו מוכר מכביד על הבחירה, התוכן לא תמיד מתקשר מיידית עם הנושא וחילוקי דעות מקצועיים בין היוצרים בטח שלא מקדמים את העניין. לא תמיד הבחירה שעושים היא נכונה, מוצדקת או מותרת. המקרה שפורסם השבוע בו שולי רנד (מוזיקאי חרדי) לא ממש אהב את השימוש של "רשת" בשירו "אייכה", כחלק מהפרומו לסדרה על יציאה בשאלה הוא תמצית הסיפור כולו. למרות כל ההגבלות האלה, אפשר למצוא דרך להביא אמירה מעט ייחודית או שונה.

רוב המקרים של שימוש בקאברים מופיעים בערוצים המסחריים, ולזה יש עוד כמה סיבות. כן, רובן כלכליות. "קשת" תפיק את הגרסא המחודשת ל"ברוש", תוכל להשתמש בו לסתימת חורים בין התכניות ולשימון מכונת היח"צ הבלתי נדלית שלה, ובתום השימוש תשליך אותו לסל המחזור שלה – ערוץ 24.

תודה לך רני בלייר אבל יש  גם דרך אחרת - אם התקציב לא מאפשר ליצור מוזיקה מקורית, ואופציית הקאברים לא מקדמת במילימטר את התרבות את הישראלית, נשארנו עם שירים בביצועים מקוריים. כן, אמן שמבצע את שיריו. כמה פשוט, ככה טוב. רוצים דוגמה? נסו להיזכר במה עשה "ככה זה" של ברי סחרוף לסדרה "שבתות וחגים", כמה כוח הכניס "תחת אש" של פורטיסחרוף לסדרה "פרשת השבוע" (שתיהן של רני בלייר), איזו תוספת רגש הביא "אנה אפנה" של ארז לב ארי לסדרה "סרוגים". במקרה האחרון שני הצדדים הרוויחו – הסדרה קיבלה זיהוי ייחודי וחדש והאמן זכה לחשיפה ענקית בפריים טיים.

שיר מעולה מסדרה מעולה - פורטיסחרוף ב"תחת אש":

תארו לכם מה היה קורה לו היו משדכים את אחד משיריו של יהוא ירון לאחת הסדרות החדשות של "קשת"? כמה תנופה וחשיפה אקט כזה היה מביא למוזיקה הישראלית המקורית? הגיע הזמן שתעשיית הטלוויזיה תגלה קצת אומץ ואחריות תרבותית, ובמקום למחזר את הבטוח והלעוס - תעז ותקדם אמנים מקומיים. החיבור פשוט, טלוויזיה ישראלית מקורית, עם מוזיקה ישראלית מקורית.

*#