רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההבטחה: ברוס ספרינגסטין באינטימיות נדירה

הסרט הדוקומנטרי שיוצג הערב (שני) בלווין מספר את סיפור הפקת האלבום "Darkness on the Edge of Town". ספרינגסטין אנושי ואינטימי מתמיד ובעיקר כזה שמתעקש ללכת בדרכו

תגובות

"יותר מעושר, פרסום או אושר – רציתי להיות גדול", אומר ברוס ספרינגסטין, והוא בן יותר מ־60, לטום זימני, במאי הסרט "ההבטחה" המספר את סיפור הפקת האלבום "Darkness on the Edge of Town". הוא מחזיק גיטרה אקוסטית, שאיתה ועם החשמלית יצר במשך קרוב ל־40 שנה פסקול של אומה שלמה, ובמבט שבעיניו ניכר שהוא יודע שבין שרצה ובין שלא, הפך גם עשיר, גם מפורסם, גם מאושר, סביר להניח, וכן, גם גדול.אבל יותר משרצה להיות גדול, רצה לעשות זאת בדרכו שלו, והאלבום הזה, הרביעי במספר, שיצא לאור ב־1978, היה קריאת החופש הגדולה ביותר של ספרינגסטין עד אז, ומאז. קרוב לשלוש שנים חלפו מאז ש"Born to Run" הכניס צעיר בן 26 מלונג בראנץ', ניו ג'רזי, לתודעה של אמריקה, אבל ספרינגסטין לא נכנס אל הסטודיו לעבודה על תקליט נוסף בעקבות סכסוך מתמשך עם המנהל והחבר מייק אפל, שדרש להיות זה שיחליט עבורו כיצד עליו לעשות את המוזיקה שלו. אז ברוס אמר באמריקאית משהו כמו "ככה? אין בעיה. לא מקליטים", הגיש תביעה שנועדה להוציאו לחופשי ונכנס לחובות שגם סבבי ההופעות הרבים של חיית במה כמותו לא כיסו. "יש לי דעות מוצקות לגבי מוזיקה", אומר אפל בסרט. גם לברוס יש. גם מערכת הצדק אוהבת שירים יפים. ברוס יצא לחופשי, האלבום נעשה, בדרך היחידה, דרכו של הבוס – "צליל שמבטל את הזוהר" הוא מגדיר אותו בסרט – והיה להפך המושלם מקודמו. אם ב"Born to Run" הרגיש ספרינגסטין כי כשדברים לא ייראו לו יוכל לברוח, כמו גיבור השיר הנמלט מעיירה מלאת לוזרים כדי לנצח, בבא אחריו הבין שזה בלתי אפשרי ושורר את ההפך הגמור, על מי שצועדים בלית ברירה מבעד לשער המפעל עם מבט של מוות בעיניים. אם שלוש שנים קודם לכן הקליט את קצב פעימות הלב של בחור צעיר בן 26 שידע שהאלבום הוא המייק אור ברייק שלו, ביקש הפעם - בטוח ומהורהר יותר - להפסיק עם האנוכיות ולהצמיד את הסטטוסקופ גם ללבו של אביו, עובד מפעל שהתחרש, ולשיר על אמריקה שבה המרחבים האינסופיים מצטמצמים לפעמים לכדי גורל כתוב מראש שממנו לא כולם יכולים לברוח. הוא חוזר על המילה "פשרות" כמה פעמים במהלך הסרט. עבורו אדם שיודע שצריך להתפשר הוא אדם בוגר. אמנותית ספרינגסטין נשאר צעיר לנצח, אבל נפשו התבגרה באחת.

הקטעים הישנים יוצרים אינטימיות. ברוס ספרינגסטין

עשו מזה סרט דוקומנטרי שהוצג בפסטיבל טורונטו, חלק ממארז הכולל גם דיסק כפול של שירים שנשארו על רצפת חדר העריכה בזמן העבודה על האלבום. בסרט תצלומים אותנטיים בשחור־לבן מאולפן ההקלטות וראיונות עכשוויים עם יוצרי האלבום. הקטעים הישנים יוצרים תחושת אינטימיות מהפנטת ונדירה. ספרינגסטין נראה בסרט כמו במצלמה נסתרת - צוחק, עצבני, אנושי - מאחורי הקלעים שמאחורי הקלעים, באולפן הקלטות, שר ממחברת שבה שירבט במשך שלוש שנים כ־70 שירים. עם זאת, דווקא נקודת המבט העכשווית מעניינת יותר; כשספרינגסטין מסביר מה אומרות לו היום, ממש כמו אז, לפני 33 שנה, מילות השיר "The Promised Land", העור מצטמרר. הנה הוא יוצא במיוחד עבורך מהאצטדיון שבו הוא מרגיש הכי נוח, נפרד מעשרות אלפים, מנתק את החשמלית מהמגבר ומתיישב בסלון שלך לנגן על הגיטרה שאבא השאיר בבוידם. הוא מגיש את השיר בכפית עבור מיליונים שאכלו אותו בפה פתוח כל השנים, וכך, מסביר מילים שכבר אומרות כל כך הרבה, זה טעים אפילו יותר. נו, אלא מה, גם הוא שומע לפעמים את אותם השירים ומרגיש שנכתבו במיוחד בשבילו.

"ברוס ספרינגסטין - ההבטחה". ב' 24.1, 22:00. yes דוקו.

*#