רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמיד שונה, תמיד אותו הדבר: עמיר לב על מארק אי.סמית ודה פול

עמיר לב חוזר לגיל 25 בלונדון, ולחבר האנגלי שהכיר לו את מארק אי.סמית ודה פול. "בהופעה ביום חמישי בבארבי זה לא רק להנות אלא גם להיות שם". טור אישי מיוחד לעכבר העיר אונליין

תגובות

הייתי בן 25  ובלונדון הייתי הולך הרבה ל-"Camden Palace", מועדון הופעות ב- Camden Towen. היתה שם להקה צעירה שקראו לה "הילד המתייפח". הסולן היה מצויין והגיטרות היו מנסרות. הייתי גרופי, הכרתי את השירים ואת הסולן. תמיד היו שם איזה מאה איש, לא יותר. אני זוכר שפעם שאלתי את חברי האנגלי איך זה שהלהקה הזאת לא "עושה את זה" ואם הוא חושב שזה יקרה פעם. הוא אמר לי באנגלית, מי משמתלהב מ"הילד המתייפח" כראה שלא שמע עדיין את  The Fall.

חזרתי עם The Fall לארץ ועפתי. הגיטרות והקשיחות והגיטרסטית היפה שלא לא יכולה להשכח, ומארק אי. סמית עם ניכור אין סופי ורעש שתמיד תמיד לוקח אותך לאיזשהו מקום, אחר מהמציאות שבה אתה נמצא. ובייחוד אז בתל אביב ידעתי שחזרתי מלונדון ואני תקוע פה במקום הזה שעוד יידע גיטרות וניכור.הייתי שומע The Fall ולובש חולצה שחורה ומריח את הריח של הרכבת התחתית בבוקר כשהעשן של הסיגריות מכפיל את עצמו עם ההבל של הקור. סמית היה מעלה אותי לקרון בין האנשים האלה, שאז לא היו פה, צעירים עם קעקועים או עם חליפות, בחורות יפות שלא היו ולא יהיו בצבא, הודים ושחורים ולבנים, כולם ברכבת, כולם שומעים את הכרוז שאומר "מיינד דה גאפ". וכל זה מתוך חדר סגור תריסים ברחוב פרוג בתל אביב.

הייתי שומע את new big prinz ויוצא החוצה, די מהר הבנתי, שאין טעם ללבוש את החולצה השחורה המכופתרת ואת הנעליים החצאיות המגושמות השחורות. אין פה סיגריות silkcut ואני אף פעם לא אהיה אנגלי.

אפשר לראות היום עשרות קליפים של The Fall מהרבה תקופות ובכולם מארק אי סמית נוכח ואף פעם לא פאתטי, תמיד בין הגיטרות האלו והבס המתכתי. אנדרטה מול הפלסטיות או הצביעות.

רק שנים אחר כך התעניינתי במילים שמדברות על מציאות חברתית אפורה שחורה, ערי פועלים, חיים של שבע עד חמש בעבודה ואחר כך בירות וטלוויזיה. אפשר לברוח מזה, הוא אומר, עם סמים או עם אלימות של אוהדי כדורגל אנטי תאצ'רי, של אז, שמתאים לצערי כל כך להיום.

והיו פה מוסיקאים בארץ שניסו לעשות The Fall אבל אי אפשר לאכול חומוס לעוף בין גיטרות, בטח לא, כשרוב השנה השמיים כחולים בלי אפשרות לז'אקט אפור...

I Am Kurious Oranj זה אחד מהאלבומים האהובים עלי ועכשיו אחרי שאני יודע שהכל טבול אצלו בריח שכונות הפועלים זה אפילו יותר חזק עבורי.

The Fall זה לא נוסטלגיה, זה קורה כל הזמן, גם באלבומים האחרונים, זה האיש, מין שליח קטן ומהפנט של מסר בתוך רעש. לא מאכזב, כמו שמישהו פעם אמר עלי, תמיד שונה תמיד אותו הדבר, ובהופעה ביום חמישי בבארבי זה לא רק להנות אלא גם להיות שם.

The Fall בישראל: לכל הפרטים

*#