הטראנס בישראל: ערסים במקום היפים והרבה סמים

הטראנס התחיל כתנועת מחאה מוזיקלית וחתרנית עם אג'נדה ברורה, אבל הפך לזירת התגוששות עתירת אלימות וסמי הזיה קשים. מה קרה בדרך, ולמה דווקא בישראל?

אסף פרידמן, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסף פרידמן, עכבר העיר אונליין

לא הרבה תנועות תרבותיות הצליחו לזעזע את המדינה  כמו שעשתה סצנת הטראנס בשנות ה-90. עיתוני יום ראשון במהלך העשור הזה היו מלאים תמיד בידיעות אודות פשיטות על "מסיבות טבע", מעצרים וגם תפיסות של סמים. ישראל לא ידעה איך לאכול את המוזיקה הזו ואת התרבות שנלוותה לה. הקונפליקט בין הממסד לסצנה הגיע לשיאו בהפגנת עצמה מרשימה, מהנה וסוריאליסטית במיוחד שהתקיימה בשנת 1998 בכיכר רבין בתל אביב תחת הכותרת "תנו צ'אנס לטראנס", ואשר נועדה לגשר על הפער הגדול שנוצר בין הממסד ותרבות המיינסטרים לבין חברי קהילת הטראנס שהלכו והתרבו. 60 אלף איש הרעידו את הכיכר במסיבת ענק עליה ניצחו תקליטנים, וגם פוליטיקאים שהבינו שמשהו גדול קורה פה. משהו גדול אכן קרה. הטראנס הפך פופולרי ברמה כמעט דמיונית בישראל.

מהפכת האינטרנט שותלת את זרעי הטראנס

היו אלו מספר גורמים מכריעים שהתלכדו בנקודת זמן כדי ליצור את התופעה הזו, מסביר תומר הנדל, יועץ אסטרטגי ואיש אקדמיה המרצה על מוזיקה אלקטרונית ותרבות דיגיטלית. הוא גם DJ ומפיק טראנס, הפועל תחת השם- optimystic שנמצא בסצנה פחות או יותר מראשיתה בשנות ה-90 המוקדמות: "זה קשור למהפכה של טכנולוגיות המחשב, זה קשור לאינטרנט בצורה הכי ישירה שיכולה להיות וטראנס זה מוזיקה שעושים על מחשב. יש מאמר מדהים שערך השוואה בין המקומות בעולם בהם התפתחה מוזיקת הטראנס, לבין התפתחותם של מרכזי היי-טק, ויש הלימה מאוד גבוהה בין השניים – יפן, גרמניה, ישראל, קליפורניה”.

"במקביל, הצייטגייסט, רוח הזמן, של שנות התשעים הביאה אתה שינויים גלובליים בהמון אספקטים. הטראנס יצר סדר חברתי חדש. זה נתן לאנשים מחנה משותף להתאחד סביבו. במוזיקה הזו ובחוויה שהיא מספקת יש אפשרות לפריצת הגבולות של 'מדינה קטנה מוקפת אויבים'. בישראל יש מקבץ די נדיר של לחץ. כל אזרח פה משרת בצבא, ישנם לחצים קיומיים. מסתכלים פה על סוגיות בטחון בלבן של העיניים. ההתלכדות סביב החוויות והאושר שהטראנס גורם,  לא מגיעה ממקום של כולנו יהודים או כולנו אקדמאים. זה משהו שיש בו פחות חורים מאשר במיתוסים גדולים דוגמת דת ולאום. זה גם סוג של מרידה שאומרת עזבו אותי מפוליטיקה, עזבו אותי מללכת בתלם”.

אנשים רוצים לברוח. לא חשוב ממה

דוד אברמוב המוכר כ-DJ דרוויש, נמצא המון שנים בסצנה. הוא מוזיקאי, מפיק ובעברו אף היה בעליו של לייבל תקליטים עצמאי. גם לו יש את הסברות שלו מדוע הפכה המוזיקה הזו לכל כך נפוצה בישראל: "בישראל יש רצון עז לצאת מהשגרה. לכל האנשים בכל השכבות. מסיבת טראנס היא אפשרות מאוד זמינה ונגישה לבריחה מאוד רחוקה מהמציאות. זה פשוט מושלם לצורך כך. בייחוד בשביל הדור שלנו שהחליט 'לשים זין' על זה שזה לא חוקי או לא מקובל, ופשוט לעשות את זה. יש משהו מאוד פרימיטיבי בצורת המסיבה הזו. כמות האנשים היא משמעותית אבל היא לא מכרעת. ברמה המוזיקלית מדובר במשהו מאוד פשוט. אבל זה הטבע של הטראנס. זה משהו מאוד רפטטיבי ופשוט, ללא טקסטים שמקבעים לך את החשיבה. אבל ככה זה צריך להיות כדי להגיע לצב תודעתי מסוים. הבנאליות הזו היא חלק מהסיפור. ובכל זאת יש מוזיקאים מאוד מוכשרים שעושים אחלה טראנס. הפשטות הזו, הנגישות, היא זו שגורמת לפופולריות של המוזיקה הזו. ההורים שלי שומעים ואוהבים אותה”.

הסיבות לפריצת הז'אנר המוזיקלי  והתרבות הנלווית לו, הבשילו בנקודה בה ישראל הייתה מוכנה ומזומנה לו. יחד עם זאת, האופי החתרני שלו גרם לו להיות נחבא במשך שנים רבות. העובדה כי נקשר, ודי בצדק יש לומר, עם שימוש בסמים פסיכדליים, הציבה אותו במקום מעט שונה משאר הזרמים המוזיקליים: "האג'נדה של ריקודים, טבע וסמים שנולדה בסיקסטיז, היא האבא והאימא של הסצנה הזאת.” אומר אברמוב. “טראנס קשור לסמים. זה הולך יד ביד. אבל זה קיים בכל סצנה. במועדונים וברים יש אלכוהול וקוק, ופה יש סמים אחרים. עם כל המקרים, הזניחים יחסית, של ה"שריטות", אנשים נדפקים יותר מסמים במרשם מאשר מסמים בלי. עכשיו עם החוויה הזו שיש במסיבה זה מעצים. זה חלק בלתי נפרד”.

מבחינת תומר הנדל: "ביטוי המפתח הוא שינוי תודעתי. האם בנאדם יכול לחוות אותו בלי עזרים חיצוניים כמו סמים? הוא יכול, אבל זה עוזר, ובגלל זה, זה גם נפוץ שם, אבל זה לא העיקר. זה גם העניין של האופי של האנשים שמגיעים לטראנס שהם אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות ולהסיר מחסומים. תמיד סמים היו קשורים בתהליכים חברתיים ושינוי תודעתי. זה דבר שקיים גם מחוץ לטראנס”.

היום הקהל יותר "מחורא"

אז הגבולות הוסרו והמחסומים נפרצו, והטראנס חדר לכל מקום במדינה. ישראל אוהבת טראנס, בזה אין ספק. ואולם יש איזו הרגשה שהטראנס  הפך לסצנה אגרסיבית ולא נעימה שמושכת אליה אנשים מהסוג האגרסיבי והלא נעים. מה בעצם שרד מהחוויה הראשונית והמהפכנית שהציע במהלך שנות התשעים, מה הוא הצליח לתרום לתרבות ועל מה הוא היה חייב לוותר בכדי להגיע למעמד בו הוא נמצא היום?

"אני לא יכול להצביע על הישג כלשהו של הטראנס" אומר תומר הנדל. "אני כן חושב שהטראנס didn't deliver במובן מסוים. הוא התמסחר ואז אנשים כבר לא באים בשביל החוויה המיוחדת. היום יש יותר אנשים שאין להם אלוהים, ורוצים רק את ההנאה הרגעית,  ושם יש גם יותר סמים ורוצים להרגיש את זה כמה שיותר חזק וזה לא נעים ופשוט מפריע.  היום הקהל יותר 'מחורא'. האגרסיות לא קשורות לטראנס, זה קשור לאנשים. גם כשהם נוסעים לאנטליה הם מפרקים ברזים. זה התרחק מהיסודות שלו. יחד עם זאת, אני חושב שהטראנס הצליח ליצור עוד ערוץ, עוד דרך שמאפשרת לאנשים למצוא לעצמם יותר חופש, ולחיות יותר קרוב למה שהם באמת רוצים.  מה שאני מחפש זה מקום להיפגש עם אנשים שמעניין אותם להתפתח, ולעבור עם עצמם תהליכים כל הזמן".

אברמוב מוסיף: "העניין של האגרסיביות תמיד היה שם באיזה מקום. אין משטרה, אין חוקים, יש סמים. סמים מגיעים דרך עולם תחתון. זה לא נעים וכבר ראיתי דברים לא נעימים במסיבות אבל זה אחוז קטן וזה חלק מהמחיר שמשלמים בשביל החוויות האלה. הסצנה הזו שינתה אנשים אין מה לעשות. כשילד אחרי צבא לוקח קרטון במסיבה זה משנה אותו ואז זה משנה את החברה. בגלל המבנה המיוחד של הארץ שלנו, הכל כאן משפיע בגלים חזקים. 

היום הסצנה היא כל כך גדולה ורחבה שיש בה את הכול. יש בה את שיא המיינסטרים של ילדים שרוקדים infected mushroom במסיבות בר מצווה, ועד למסיבות טבע שמלאות בהיפים ושנשארו אותנטיות כמו המסיבות שהיו בגואה בשנות השבעים-שמונים. החוויה היא עדין אותה חוויה. הסצנה הזו מספיק ותיקה ויש בה גם לאחרונה סוג של "רטרו". חזרה ל"מסיבות כובע" לא מסחריות, עם מוזיקה של פעם.

שנות התשעים היו עשור של מהפכות עולמיות. גם ישראל עברה תהליכים אינטנסיביים של שינוי ופתיחה אל העולם הגדול. כמו כל מהפכה גם למהפכה הזו הייתה את המוזיקה שלה ובישראל כנראה שהייתה זו מוזיקת הטראנס. מאז היא פרצה את הגבולות, איבדה את התמימות והפכה, אולי, לעוד צורת בידור, אחת מיני רבות. שבועות ספורים לפני שעוד עשור סוגר את הבסטה אני מרגיש מין רעב מוזר וצורך קיומי לבואה של עוד מהפכה כזו. עוד שינוי חברתי מרענן שיביא איתו תרבות ומוזיקה חדשה שיעוררו את הדמיון, החושים והחיים. נראה לי שמגיע לי, נראה לי שמגיע לנו. יש למישהו רעיון?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ