אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כריש הג'אז הישראלי: איתי קריס כובש את ני יורק

פופ סיני, בת זוג גנאית, השפעות קובניות ונגיעות מזרח תיכוניות. חלילן הג’אז איתי קריס בונה קריירה בינלאומית, חי בברוקלין ולא מתכוון לחזור לתל אביב

תגובות

פרולוג לענקי הג’אז של פעם היו ביוגרפיות של כוכבי רוק: האגדה מספרת שארט פפר שדד באיומי אקדח חנות דרגסטור כדי לממן את ההרואין. צ’אנו פוזו נדקר בספניש הארלם על ידי סוחר הסמים שלו. החצוצרן לי מורגן נורה למוות על ידי בת זוגו הלן מור במועדון הלילה סלאגס באיסט וילג’ של ניו יורק (והוא בן 33 בלבד). מספרים שמיילס דיוויס, בניסיון להיגמל מהרואין, הלך לפסיכולוג. באחת הפגישות הראשונות הפסיכולוג שאל את מיילס אם הוא נוטה לאונן הרבה. “מה, אתה משוגע?”, מיילס אמר ויצא מהחדר. הוא לא חזר לפסיכולוג יותר. ענק הסקסופון סוני רולינס (שהיה בן 20 כשישב עשרה חודשים בכלא על שוד מזוין) עבר גמילה בשנת ‘52 ולא חזר לסמים מעולם. במטרה להמציא עצמו מחדש אחרי הגמילה ואחרי האלבום המונומנטלי “קולסוס” (וכדי לא לסבול מהצקות של השכנים), החל רולינס להתאמן מתחת לגשר וויליאמסבורג. יש עוד הרבה מאיפה שזה בא וקצרה היריעה מלהכיל את כל הסיפורים המטורפים האלה. בדיוק כשם שיש אגדות למכביר בעולם הרוק, הפופ ותרבות הסלבס (קשה להאמין היום, אבל פעם אמנים רציניים היו גם גיבורי תרבות). על איתי קריס (32), חלילן ג’אז ישראלי החי ופועל בניו יורק ומוציא בימים אלו את ”The Shark", אלבומו השני כמנהיג הרכב, אולי יספרו שבצעירותו, טרם העתיק מקום מושבו לניו יורק, נדד בין פריז ללונדון, דפוק וזרוק, עם אחד - הסופר איתמר בן כנען.יש בו מן הזן בודהיזם שקיים בגדולי הג’אז של שנות ה־60. איתי קריס:

פרק א’ - הכריש את איתי קריס פגשתי לראשונה בקיץ 2000. באותם ימים חייתי על כדורים אנטי דפרסנטיים. הייתי שקוע בדיכאון קליני, נתון להתקפי חרדה ומנסה להתאושש משתי טראומות שהיו מנת חלקי באותה השנה: יציאת ספרי הראשון ופרידה מחברתי הראשונה. היתה זו תקופה משמעותית ביותר בחיי. יצאתי עם בחורה שהיה לה משהו עם קריס (לפעמים אני קורא לו קריסי), ממש רגע לפני שפגשה אותי. מהר מאוד היא טענה שאני צריך להכיר אותו. היא אמרה משהו כמו “אתם אוהבים את אותה מוזיקה ואפילו מתלבשים די דומה”. די מהר מצאתי את עצמי מעביר לילות שלמים עם איתי קריס בהאזנה לג’אז, למוזיקה לטינית, למוזיקה אפריקאית, למוזיקה ערבית ומה לא. הישיבות הארוכות האלו אל תוך הלילה היו סוג של תרפיה. וזו לא היתה רק המוזיקה. היה משהו בהתנהלות של קריס, שיש בה לא מעט מן הזן בודהיזם ברוח גדולי הג’אז של שנות ה־60 (ג’ון קולטריין ואחרים), שהשרתה עלי השראה גדולה. עבר למעלה מעשור מאז אותו קיץ, ועל אף ששנינו חיים ביבשות שונות נשארנו חברים טובים. ואני נשארתי מעריץ של קריס המוזיקאי. אפשר לומר שהקריירה הבינלאומית שלו התחילה בסיבוב הופעות בארצות הברית עם אנסמבל יהודי־ערבי שניגן למען השלום וכל הג'אז הזה. אחרי חודש הוצע לקריס להופיע במועדון הכי נחשב בעולם הג’אז, ה־BLUE NOTE שבניו יורק. אחרי ההופעה הזו הוא החליט להעתיק את מקום מגוריו לתפוח הגדול. בעשור הזה הוא הופיע והקליט עם שורה ארוכה של אמני ג’אז גדולים ונחשבים (שכמה מהם, כמו הפסנתרן אהרן גולדברג, המתופף אריק מקפירסון והסקסופוניסט ג’ון אליס, מנגנים איתו באלבום החדש), הפיק אלבום לכוכבת הפופ ההונג קונגית ביאנקה וו, זכה בכמה פרסים ומלגות בינלאומיות והופיע בכמה מהמקומות החשובים בעולם הג’אז כמו בירדלנד, קרנגי הול והקופה קבנה. ושכה יהיה לי טוב, זו רק ההתחלה. עכשיו אני תופס אותו לשיחת סקייפ טרנס אטלנטית בשעת לילה מאוחרת (שלי, לאו דווקא שלו), ממש חצי שעה לפני שהוא יוצא להופעה.  הופיע עם שורה ארוכה של אמני ג’אז גדולים ונחשבים. איתי קריס:תגיד, למה קראת לאלבום "הכריש"? “כבר בתיכון חברים שלי התחילו לקרוא לי ‘כריש’ כי זה דומה לשם המשפחה שלי וזה תפס. אחד המורים שלי הגדיל לעשות והוסיף לזה את הכינוי ‘כריש הג’אז הישראלי’”.יש מרחק רב בין האלבום הקודם שלך, “סבבה”, מבחינת הזמן שעבר ומבחינת הסאונד. מדוע?“'סבבה' – האלבום הראשון שהקלטתי בשיתוף עם הלהקה שעבדתי איתה אז, בשנת 2000 – מומן על ידי מלגה של עיריית ירושלים כפרס בתחרות של מלחיני\מבצעי ג’אז צעירים. הייתי אז צעיר מאוד והתעמקתי בסוג מוזיקה ספציפי שבאותם ימים חשבתי שהוא הטוב ביותר. כשהגעתי לניו יורק, האופקים שלי התרחבו ויכלו להכיל סגנונות שונים מאוד וגישות שונות למוזיקה, ונדרש לי הרבה זמן להחליט איזה סוג של אלבום אני רוצה להקליט כמנהיג הרכב. דווקא בגלל שאני מתעניין בכל כך הרבה סגנונות כמו מוזיקה קובנית, אפריקאית, ברזילאית, קלאסית, פאנק, בלוז, אר אנ' בי ועוד. נדרש לי גם הרבה זמן לצבור מספיק ביטחון ואמונה ביכולות הנגינה והכתיבה שלי. הסצנה בניו יורק יכולה להיות מאוד מאיימת. בסופו של דבר, הקלטתי אלבום ג’אז שיש בו טעמים וניחוחות של כל הסגנונות השונים שאני מתעניין בהם, אבל שעדיין שומר על צליל מגובש והיגיון פנימי משלו”.איך הגעת לעבוד עם כל הנגנים שמופיעים באלבום? ראוי לציין שהם כולם אמנים ידועים ונחשבים שהוציאו כבר אלבומים כסולנים, מנהיגי הרכבים. האם ניגנת באלבומים שלהם?“לא. אבל ניגנתי עם כל אחד מהנגנים המשתתפים ב’הכריש’, אם בהופעות, בסשנים או בהקלטות שונות. בחרתי לעבוד איתם כי הם מוזיקאים שאני מעריץ – כל אחד באופן אינדיבידואלי –  ואני מוצא שכל אחד מהם נותן לי השראה בדרכו. היתה לי תחושה שהם יישמעו טוב יחד כשינגנו את הקטעים שלי. הם כולם הכירו כבר קודם לכן והיו חברים”. 

פרק ב’ - המסע "הכריש" מכיל תשע רצועות ג’אז יפהפיות שאת כולן הלחין קריס בעצמו פרט לשיר הנושא שכתב חברו, הפסנתרן ג’ק גלוטמן. על אף הדילוגים בין ז’אנרים שונים והרמיזות הלטיניות, האפריקאיות והמזרח תיכוניות, בסופו של דבר מדובר באלבום הארד בופ מהודק. אבל הרמיזות המזרח תיכוניות גורמות לי לחשוד בסוג של געגוע הביתה. “אני לגמרי מתגעגע הביתה והגוונים המזרח תיכוניים באלבום הזה בהחלט מרמזים על כך”, מודה קריס, “למען האמת, כתבתי והקלטתי קטע ארוך שמושפע מאד ממוזיקה ערבית, אבל הוא לא מצא את דרכו לאלבום. נראה, אולי באלבום הבא...”. האם הביתה זה ישראל בכלל?“קשה לומר איפה זה ‘הביתה’ אחרי שחיים עשר שנים בניו יורק. אני מתקרב בצעדי ענק לנקודה שבה למעשה אחיה בניו יורק אותה כמות שנים כמו שחייתי בתל אביב, ככה שהקווים מאוד היטשטשו. אני מתגעגע הביתה ואני תמיד אוהב את ישראל ואת תל אביב, אבל אני לא בטוח שזה הבית שלי יותר”.ניו יורק היא האופציה השפויה היחידה למוזיקאי ג’אז ככלל ולנגני ג’אז יהודים־ישראלים בפרט?“אני לא רוצה להגיד שניו יורק היא האופציה השפויה היחידה עבור נגני ג’אז כי החיים כאן לא שפויים. התחרות קשה, על ההופעות כאן מרוויחים הרבה פחות מאשר במקומות אחרים ומחירי הדירות מטורפים ברמה מגוחכת. ובכל זאת, זה המקום שאני עדיין מעדיף להיות בו כי האנרגיה כאן מדהימה וניו יורק מלאת השראה. יש כאן כל כך הרבה מוזיקה, אנשים חדשים לפגוש, להקות לראות ובכלל, כל כך הרבה דברים גדולים קורים כאן כל הזמן, כך שאני לא יכול לדמיין את עצמי חי בשום מקום אחר. אפילו לא בתל אביב”.לא בטוח שתל אביב זה הבית שלי יותר. איתי קריס:קריס בא מבית מוזיקלי. אביו, דיוויד קריס, הוא יהודי בריטי ממוצא דרום־אפריקאי, שלצד היותו דובר האיחוד האירופי בישראל הוא גם סינגר־סונגרייטר, גיטריסט ומתופף שבימים אלו מסיים להקליט אלבום עם להקת הרוק החדשה שלו. בעבר כתב רבים משירי האלבום הראשון של תיסלם בגרסתם המקורית (באנגלית). איתי החל לנגן בגיטרה בגיל שש ובגיל עשר עבר לחליל הצד. הוא גר בברוקלין, ומשנת 2003 נמצא במערכת יחסים עם אדאולה אנגבוקן, אקדמאית אמריקאית ממוצא גנאי. וכרגע, כאמור, הם אינם מתכננים לעבור לגור יחד בישראל.  תגיד, מה הסיפור עם זמרת הפופ ההונג קונגית?“לראשונה פגשתי את ביאנקה וו בהקלטה בניו יורק עבור אלבומה הרביעי, שמנהלו המוזיקלי היה לא אחר מאשר הארי וויטיקר הדגול, שהלך לעולמו לפני שנה (פסנתרן ומלחין ג’אז; אה"ס). ניגנתי על החליל בשני שירים באלבום ההוא. שנה לאחר מכן, המפיק שלה פנה אלי והציע לי להיות המנהל המוזיקלי והמפיק בפועל של אלבומה החדש. התרגשתי מאוד מהרעיון. המשימה לכתוב עיבודים ג’אזיים אקוסטיים לעשרה להיטי פופ סיני משנות ה־80 וה־90 נראתה ממש מפחידה בהתחלה, אבל בסופו של דבר זה היה כיף גדול. האלבום, שנקרא “Jazz Them Up”, מכר למעלה מ־50 אלף עותקים”.מי הנגנים שהכי מעסיקים אותך כרגע?“אני מקבל השראה מכל כך הרבה אנשים, שאני לא יודע מאיפה להתחיל. לחלקם אני אפילו לא יודע איך קוראים – אני עשוי לשמוע נגנים מעולים בסאבוויי, ברחוב או בפארק. כרגע אני ממש בעניין של מוזיקה קובנית, והזמר והפרקשניסט פדריטו מרטינז הוא אחד האמנים הגדולים ביותר שיצא לראות על במה ולנגן איתם יחד. אגב, הוא מגיע השנה לנגן בפסטיבל הג’אז בים האדום. אסור לפספס”.  מהי פסגת שאיפתו של נגן הג’אז העכשווי? אתה מרגיש שהגעת לשם או שאתה עדיין במסע? עברת לניו יורק לפני עשור, וכבר בחודש הראשון הופעת בבלו נואוט, שזה הישג גדול מאוד, ורק בדיעבד הבנת כמה קשה להשיג שם הופעה. האם יש רגעי קושי כשאתה חושב שנגעת בתהילה כל כך הרבה פעמים, אבל אתה עדיין לא לגמרי שם?“תראה, החלום שלי הוא קודם כל להמשיך ולעשות מוזיקה. כל הזמן. חוץ מזה, כמובן שהייתי רוצה להצליח בגדול. מי לא רוצה? מה זה אומר להצליח בגדול כנגן ג’אז? לא יודע. אני לא רוצה לחשוב על עצמי רק כנגן ג’אז. זו הגדרה צרה מדי. אני מוזיקאי והייתי רוצה שחברת תקליטים גדולה תשקיע באלבום הבא שלי, ולצאת לסיבוב הופעות עולמי עם ההרכב. היום, להיות נגן מצליח זה להשיג הופעות בכל מקום, לא רק בניו יורק. בניו יורק יש לי הרבה עבודה אבל עוד לא הגעתי לשלב שבו מזמינים אותי להופיע בכל מקום בעולם. האם יש לי רגעים של משבר כי אני עוד לא שם? לא ממש. אני נהנה  מהמסע הזה”.עוד לא הגעתי לשלב שבו מזמינים אותי להופיע בכל העולם. איתי קריס (צילום: יחצ)אפילוג - אחר צהריים בפריז זו היתה דירת חדר עירומה שהיה בה רק כיור של מים קרים. השירותים הטורקיים לא היו בדירה עצמה אלא בקומת התווך בחדר המדרגות של הבניין כולו. בצרפתית זה נקרא “שומברה דה בון”, חדר משרתים. המקום היה שייך להוריה של חברה צרפתייה שלי ושימש סוג של מחסן שאורחים יכלו להתקרש בו כמה ימים. נשארתי שם למעלה משלושה חודשים. בחודש השני איתי קריס הצטרף. תמיד חלמתי לחיות כך בפריז, במצב רוח הנרי־מילרי כזה, מדמיין שאני סופר רעב ועני בפריז, חולק דירה עם איזה נגן ג’אז. קריס ואני חיינו לרגע את הפנטזיה המוזרה הזו שהשרתה על שנינו, אני מניח, הרבה השראה. לפני כשנתיים פירסמתי בעיתון “העיר” נובלה בהמשכים שנקראה “אחר צהריים בפריז”, שמבוססת על התקופה ההיא. בנבירה קלה אפשר למצוא בה את הקטע הבא: “איתי קריס, נגן ג'אז, בן 22, צעיר ממך בשנה. גזרתו דקה וארוכה. גבוה ממך לפחות בחמישה סנטימטרים. גוון עורו בהיר משלך ושערו הקצר – הנוטה קדימה בדומה לתספורת שלך – בהיר וחלק יותר. אתה מזהה אותו מיד מבין הנוסעים הרבים שיוצאים מהתחנה. קריס מתבלט בביגוד הווינטאג’ המוקפד שלו. לרגע, בשניות שבהן אתם חוצים את המרחב הקצר הנתון ביניכם ומתקרבים זה לזה, אתה משפיל מבטך, בוחן את עצמך ומגלה שוב – שאינך מסוגנן בלבושך כמו איתי קריס. אתם מתחבקים חיבוק קצר. אתה מציג בפניו את ואלרי ושלושתכם עולים על האוטובוס חזרה לכיוון פלאס ד’איטלי”.   יהיה נכון לומר שהתקופה שחיינו בה יחד ברו דה מולן דו פרה בפריז השרתה עליך השראה שהניבה את הקטע המרגש “פלאס ד’איטלי” באלבום הראשון? האם אני יכול להתגאות בכך ש"הייתי שם", שהיה לי יד בהיווצרו של שיר ג’אז?“לגמרי היית שם כשהשיר הזה נכתב וסביר להניח שמעולם לא הייתי כותב את ‘פלאס ד’איטלי’ אלמלא הזמנת אותי אז לבוא ולגור איתך באותה דירה פצפונת. אני חושב שכתבתי את הקטע הזה ממש שם. זו הייתה תקופה מלאת השראה עבור אמן צעיר, ואני שמח שיש בידי שיר שמוכיח את זה”. את אלבומו של איתי קריס, “The Shark”, ניתן להשיג באוזן השלישית ובחנויות המקוונות.

*#