רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מובי בראיון מיוחד: "אני יותר מתחבר לדברים האפלים והרציניים"

"היו זמנים שהאזינו לי והיו תקופות שלא. תמיד אתעסק במוזיקה", מבטיח מובי שמגיע בקרוב להופעה בישראל. לפחות עם אמינם הוא עשה שולם

תגובות

"לקרוא למה שהם עושים 'מוזיקה' זה מונח לא מתאים. זאת פרסומות לרינגטונים". כך, באחת ההתבטאויות מהזמן האחרון, התייחס מובי לאייקוני הפופ של התקופה כמו ריהאנה, קישה, בלאק אייד פיז ובריטני ספירס, והסביר: "אני מעריך את תרבות הפופ ומחלק מהשירים אני יכול ליהנות כשאני מסתובב בחנות בקניון או משהו, אבל זה לא מזוהה אצלי כמוזיקה". מובי, בעצמו כוכב שפעם פלירטט עם מוזיקה פופולרית והיום עוסק בחומרים נגישים פחות, חוזר על אמירות דומות בשיחת טלפון שמתקיימת איתו מרוסיה, אחת התחנות בסיבוב ההופעות שלו, שיגיע לגני התערוכה ב־12 ביולי. » מובי בישראל - כל הפרטים» פסטיבל פיק.ניק - כל הפרטים"האמת שאני לא ממש מאזין לפופ יותר מדי, אבל הדרך שהמוזיקה נעשית היום היא שונה מהדרך שאני מאמין בה או מהדרך שהגיבורים שלי יצרו מוזיקה. היום קיים מצב שאותו סאונד מופק או מבוצע על ידי עשרה אמנים שונים ויש אנשים שיושבים בחברות תקליטים ומחליטים מה האמנים 'שלהם' ילבשו ואיך הם יתנהלו. זה מוצר, אין בפנים איזשהו רגש עמוק". מובי, שכנראה מודע לכך שהתנשאות על הזבליות של עולם הפופ עלולה להוציא אותו טרחן ולא רלוונטי – תארים שאף היו שהצמידו לו בשנים האחרונות – מוסיף בכל זאת קמצוץ של הומור ומודעות עצמית לדיון. "אמינם הוא מכוכבי הפופ הכי גדולים על הכדור הזה, אני סתם בחור מוזר וקירח שמקליט אלבומים בחדר השינה שלו", אמר החודש ל־BBC לרגל סיום הסכסוך רב השנים עם הראפר. "האמת שאני לא ממש מאזין לפופ". The Day מתוך אלבומו האחרון:כזכור, מובי האשים את אמינם ששיריו נוטפים הומופוביה ושנאת נשים, ואמינם הגיב בסדרה של פרובוקציות אגרסיביות – מהסתלבטות על הקריירה של מובי בשיר "Without Me" ("מי עדיין מקשיב לטכנו?") ועד סצנה שמדמה את רציחתו באחד מסיבובי ההופעות שלו. האופן המריר־מפויס שבו מובי מביט בהתקוטטות הארוכה הזאת מעידה כמה זמן עבר מאז הפריצה הענקית שלו ב־1999. לא הרבה זוכרים, אבל האלבום “Play” שיצא באותה שנה עם להיטים כמו "?"Why Does My Heart Feel So Bad ו־"Procelain" היה כבר אלבומו החמישי, וגם הוא כמעט לא עיניין אף אחד בהתחלה. מובי דווקא זוכר, "הרגשתי שהיחס כלפי הוא כאל מישהו שנחשב 'האז בין'. האלבום בהתחלה לא מכר טוב וגם הביקורות לא ממש שיבחו. ה'מלודי מייקר' נתן לו כוכב אחד מתוך עשרה, שלא לדבר על הרדיו שלא ניגן בכלל. ההצלחה שלו הגיעה די לאט. היחס היחיד שקיבלנו היה מאנשים שרצו להשתמש במוזיקה מהאלבום לפרסומות ולתוכניות טלוויזיה. הסכמתי להכל כי חשבתי שרק ככה 'Play' יתפרסם. זה משהו שאולי הייתי משנה אם הייתי חוזר לאותה תקופה. הייתי מסדיר את כל העניין של הזכויות על המוזיקה בפרסומות במקומות כמו דרום קוריאה".היחס היחיד שקיבלנו היה מאנשים שרצו מוזיקה לפרסומות. Porcelain: 

נישואים בין מוזיקה לתנועה   ריצ'ארד מלוויל נולד בשכונת הארלם הקשה ב־1965. הוא עבר עם אמו לקונטיקט ובגיל ההתבגרות חזר איתה לניו יורק. את הכינוי מובי קיבל בגלל קשר משפחתי עקיף להרמן מלוויל, כותב הספר "מובי דיק". כשהיה בן עשר התחיל לנגן על גיטרה, ומאוחר יותר עבר לפסנתר בעקבות אמו הפסנתרנית. מרתף הבית שלו הפך לחדר חזרות מאולתר ולמעבדת ניסיונות להרכבים שונים. הכניסה הראשונה שלו לתחום היתה דרך סצנת ההארדקור־פאנק, כאשר עוד בקונטיקט היה חבר בלהקת הוותיקן קומנדוז (חפשו את האי.פי "Hit Squad for God" משנת 1983) ומאוחר יותר ב־AWOL, להקת פוסט פאנק שהושפעה מג'וי דוויז'ן. הוא אפילו ניגן תקופה מסוימת באולטרה ויויד סין, להקתו של קורט ראלסקה ("כן! נדמה לי שזה היה בשנת 88' מממ.. לא לא, 89'!").בשלב מסוים החל לחקור אזורים אחרים. הוא הוחתם על חוזה באינסטיקינט רקורדס והחל להוציא סינגלים. השני שיצא "GO", קטע האוס פרוגרסיב שמסמפל את הנעימה של לורה פאלמר מהסדרה "טווין פיקס", הפך ללהיט בקרב ילדי הרייבים באנגליה והכניס אותו לטופ־טן של המצעד הבריטי ואפילו זיכה אותו בהופעה הראשונה בטופ אוף דה פופס. ובכל זאת, מובי כבר אז נחשב לעוף מוזר. העיסוק שלו בדאנס, עם הדימוי הדעתני, ההתבטאויות הפוליטיות ו"אופי" הפאנק ממנו הגיע, גרמו לכך שבסצנת הדאנס לא כולם ידעו איך לאכול אותו. התקשורת דווקא פינקה. "אני אוהב מוזיקת דאנס מאוד ואני גם מאוד מושפע ממנה כשאני מתקלט, אבל הרקע שלי זה פאנק. יש לי יותר חברים מסצינת ההארדקור־פאנק מאשר מסצינת הדאנס". היה להיט בקרב ילדי הרייבים באנגליה של שנות ה-90. Go: הקונפליקט האינסופי בין דמות הרוקסטאר והאופי החנוני שלו תמיד ליווה את הקריירה. באחד הראיונות סיפר מובי על סיבוב הופעות בשנת 1992 עם הפרודיג'י: "היינו ילדים. זה היה בתקופה שהם (פרודיג'י) היו לובשים את התחפושות הליצניות שלהם. הם היו מסיימים את ההופעה וחוזרים לחדר בבית המלון לעשן וויד ולשחק משחקי וידאו. כולנו היינו בעצם חנונים שהקשיבו למוזיקה אלקטרונית בחדר השינה שלנו. לא האמנו שבחורות משלמות כסף כדי לראות אותנו מופיעים! כשאתה אוסף בובות של 'סטאר טרק', קורא מדע בדיוני ומאזין למוזיקה אלקטרונית, אתה לא ממש מצפה שיהיו לך חברים או עניינים רומנטיים". אחרי אלבום אלקטרוני ניסיוני שלא זכה לתשומת לב רבה, החליט מובי לחזור לשורשי הפאנק־רוק וב־1996 הוציא את "Animal Rights", שם שמייצג באופן מובהק את אחת מתפיסות העולם היותר דומיננטיות שלו. אתה מרגיש שחל שינוי מאז שהדיסק יצא באמצע שנות ה־90 ועד היום בכל הנושא של זכויות בעלי החיים? "אני מאמין שכן. עם הזמן יותר אנשים החלו לפתח מודעות כלפי בעלי חיים, הסביבה, בריאות, ההתחממות הגלובלית וכו'. אני לא בהכרח בעד שאנשים יגדלו פרה בחצר בשביל החלב או תרנגולות כדי שיהיו להם ביצים, אלא יותר בעד שיבינו את המשמעויות של תעשיית המזון החי והנזק שהיא גורמת לחיות, לעובדים, לקהילות ולאנשים שצורכים את המזון הזה". "לי יותר חברים מסצינת הפאנק מאשר מסצינת הדאנס". מובי עם גיטרה:אחר כך הגיע "Play" המצליח ששיגר אותו ללב המיינסטרים, ושלוש שנים מאוחר יותר, ב־2002, יצא האלבום "18" שגם הצליח יפה. הקטע הזכור מתוכו היה "We Are All Made of Stars". האלבום הזה וגם קודמו היו עמוסי סמפולים ווקאליים, טכניקה שמובי השתדל להתחמק ממנה בהמשך הדרך. ב־2005 יצא האלבום "Hotel", שממנו זכורים בעיקר "Lift Me Up" ו־"Slipping Away". "קשה לי להגיד מה האלבום החביב עלי, אבל אם אני צריך איכשהו לבחור אחד שהוא קרוב ללבי, אז כשהאלבום 'Hotel' יצא השתחרר לו גם אלבום בונוס שנקרא ''Hotel:Ambient, והוא נראה לי החביב עלי ביותר". מאז מובי קצת ירד מפס הייצור של הלהיטים. הוא החל להתעסק יותר בהפקת פסי קול, בהם Southland Tales"" של ריצ'רד קלי. "לעשות מוזיקה לפסקולים זה דבר מדהים. בכל פעם שמישהו מאזין ליצירה מסוימת הקונטקסט משתנה לפי אפקטים שונים של חלל, זמן, אוויר, סביבה או אפילו באיזה שעה ביום הוא נמצא באותו רגע. ל'נישואים' האלה בין מוזיקה לתנועה יש הרבה כוח". הוא הקים להקת רוק על הדרך, The Little Death, ונראה שמאז האלבומים שלו מכוונים למקום הרבה יותר אינטימי ופרטי, מה שעלה לו בפיחות בפרסום ובעניין מצד הקהל. התמה של אחד האלבומים שלו Last Night"" היתה חוויית בילוי לילי בלואר איסט סייד בניו יורק, ואלבום אחר "Wait for Me" נעשה בהשפעת נאום של דייויד לינץ' באקדמיה הבריטית לטלוויזיה וקולנוע. כששואלים אותו על החזרה למוזיקת נישה, מובי משדר שהוא פשוט מאס בפרסום המסיבי וברדיפה אחרי אהבת המבקרים, וכעת הוא פשוט מנסה לעשות מה שמרגש אותו. "היו זמנים שעשיתי מוזיקה ואנשים האזינו לה והיו תקופות שלא. אני לא ממש מודאג מההשלכה המקצועית על הקריירה שלי, אני פשוט רוצה להמשיך לעשות מוזיקה שאני אוהב. אני מאמין שאני תמיד אתעסק במוזיקה. זה מה שאני עושה כבר 35 שנה". "האלבום Hotel:Ambient הוא כנראה החביב עלי ביותר". Snowball:

פסקול לערים שוממות Wait for Me"" שיצא ב־2009 המשיך את התרחקותו של מובי מהמצעדים. ביקורת שהתפרסמה לקראת צאת האלבום ניבאה זאת: "החוסר בגישה מסחרית, דבר שהוא הצהיר כמשהו אליו הוא שואף באלבום זה, בהחלט עומד לפגוע במכירות". במקרה או שלא, באותה שנה התבטא מובי בחריפות נגד ה־RIAA (התאחדות יצרני התקליטים האמריקאית), לאחר שאלה תבעו אם ממינוסטה על סכום של שני מיליון דולר בגין הורדות בלתי חוקיות בתוכנת השיתוף קאזה. אמרת בעבר שההתאחדות צריכה להתפרק אם אלה הפעולות שלה, אתה עדיין מאמין בזה? "הפעילות שההתאחדות עושה ל'הגנה' על חברות התקליטים היא לא משהו שמעניין אותי כל כך. חברות התקליטים צריכות להתקיים רק אם הן מתייחסות לאמנים בצורה טובה ועוזרות להם ליצור אלבומים טובים. הפוקוס של ההתאחדות הוא לא נכון. המטרה של התעשייה צריכה להיות ליצור מוזיקה יותר טובה ולא לנסות לחשוב כל הזמן על כל מיני תביעות הזויות שלא פועלות לטובת אף אחד". הזוכה הישראלי בתחרות קליפים בינלאומית לשיר Wait For Me:אלבומו האחרון "Destoryed" הוא מפגש של המלנכולי עם האלקטרוני. חלק מהשירים, כמו "The Day", מושפעים ישירות ממוזיקת פוסט סבנטיז-תחילת אייטיז. "כשהייתי טינאייג'ר הייתי מאזין הרבה לדייוויד בואי ולג'וי דוויז'ן. ההשפעה של דברים כאלה מורגשת בהרבה מהשירים שלי באופן כללי ובאלבום הזה בפרט בצורה יותר משמעותית. המוזיקה ב'Destroyed' נכתבה ברובה בכל מיני חדרי מלון מאוחר בלילה, חלק מזה בגלל שסבלתי מאינסומניה. ככה שאיך שאני רואה את זה, האלבום הוא מעין פסקול לערים שוממות בשתיים לפנות בוקר". בתור אינסומן לא קטן בעצמי אני מכיר את התחושה של עיר ריקה, אבל לפעמים החיבור לצד האפל רק מגביר את המועקה, לא? "תראה, אני אוהב מוזיקה שמחה, אין שום דבר רע בשירים שמחים, אבל מוזיקה מלנכולית ורגשית היא משמעותית יותר עבורי. אני יותר מתחבר לדברים האפלים והרציניים". לצד "Destoryed" יצא לראשונה גם ספר צילום של מובי העונה לאותו השם. עטיפת האלבום – תמונה משדה התעופה לה גווארדיה בניו יורק – לקוחה מן הספר. צילום זה דבר שתמיד היה קיים בחייך? "כן, בטח. דוד שלי, שהאמת שהוא ישראלי, עבד ב'ניו יורק טיימס' כצלם והוא לימד אותי איך לצלם ולפתח. ככה שבעצם אני מתעסק בצילום אותה כמות זמן כמו שאני מתעסק במוזיקה שזה בערך 35 שנה. פשוט אף פעם לא הרגשתי נוח להראות את הדברים שצילמתי לאף אחד".מי היו הגיבורים שלך מתחום האמנות הוויזואלית? "לאמא שלי היה ספר תמונות של אדוורד שטייהן שהיא קיבלה מאחד החברים שלה שמאוד השפיע עלי. חוץ מזה, היינו די עניים וזה בערך ספר האמנות היחיד שהיה לנו. ההשפעות היותר מאוחרות שלי הגיעו מצלמים כמו סאלי מאנס, וולפגאנג טילמאנס, סוגימוטו וריצ'ארד בילינגהאם". ספר על ההופעה שצפויה בישראל. "אפשר להגיד שזה מעין מופע של גרייטסט היטס. למרות שכן יש בו כמה שירים מהאלבום האחרון וגם מ־'Hotel'. נופיע עם להקה מלאה שכוללת שלל כלים". אתה זוכר את הביקור האחרון שלך כאן? "זה היה אי שם באזור שנת 1995. אני זוכר שהלכתי לכל מיני מסיבות ולבתים של אנשים והיה כיף. הדבר הגרוע ביותר היה שקיבלתי את כוויית השמש החמורה ביותר בחיי, זה היה אחרי יום על החוף בתל אביב".אתה ידוע כזמר שמעורב פוליטית. לקראת ההופעה כאן קיבלת פניות מארגונים שונים בקריאה לחרם?"אני בטורים כבר בסביבות ה־20 שנה וקיבלתי פניות מארגונים להחרים כל מיני מדינות. ברוב המדינות יש עניינים מסובכים ואני חושב שלפעמים זה מסוכן שמישהו שלא חי במדינה הספציפית הזו ישפוט את הפעולות שלה". אתה מחזיק בדעה על המצב פה? "כן, אבל שוב, אני לא חי בישראל ככה שזה לא מתפקידי לשפוט".מה דעתך על אמריקה בתקופת אובמה? עולים קולות של אי שביעות רצון מתפקודו. "טוב, נתחיל בזה שג'ורג' בוש היה הנשיא הכי גרוע שהיה אי פעם, ככה שיש שינוי. אני חושב שאובמה הוא פוליטיקאי טוב מאוד. אחת הבעיות היא שאמריקה תמיד מצפה שהנשיא שלה יהיה איזה גיבור על, רוקסטאר, אל ודמות אב. הרבה אנשים מאוכזבים מאובמה כי הוא לא הדמות שהם פינטזו עליה, אבל אני חושב שהוא עושה עבודה נפלאה". 

מובי בישראל - כל הפרטים 

*#