רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלכות לא מתות: The Queen is Dead של הסמית'ס עדיין חי ובועט

גם המעריצים וגם הלהקה יטענו שלסמית'ס היו אלבומים טובים יותר. בכל זאת The Queen is Dead הוא המהולל מכולם. מה הפך אותו לאלבום המגדיר של התקופה ואיך זה קשור לעובדה שהמלכה עדיין חיה? 

תגובות

האלבום "The Queen is Dead" חוגג החודש 25 שנה. רבע מאה חלפה מאז שלהקת הסמית'ס שחררה את מה שנחשב כיום לאחד מהאלבומים המשפיעים ביותר על עולם הרוק-פופ-אינדי (מספר 2 ברשימת האלבומים הבריטים הטובים ביותר שיצאו מאנגליה של עיתון ה-NME). למרות זאת לא מדובר באלבום הטוב ביותר של הסמית'ס.

בעלי הבית של הלהקה, מוריסי וג'וני מאר, טוענים עד היום שלטעמם לא מדובר ביצירת המופת הגדולה שלהם ואם הם מוכרחים לבחור יצירת מופת אחת אז זה אלבומם האחרון (שיצא שנה לאחר מכן)Strangeways Here We Come. מעריצי הלהקה המושבעים כלל לא מתייחסים אליה כ"להקה של אלבומים" אלא יותר כ"להקה של שירים". המון מהאנרגיה היצירתית של הסמית'ס כוונה אל סינגלים ושירים שנכתבו לסינגלים (Panic, Ask ו-Heaven Knows I’m Miserable Now למשל) שלא הופיעו כלל באלבומי האולפן. הבחירה השגרתית הזו באלבום The Queen is Dead כאלבומם הטוב ביותר שייכת יותר לאותם מייצרי רשימות ולקהל הרחב שמבקש לטעום מהלהקה אלבום אחד נבחר מייצג. בכול זאת, למה האלבום הזה ולא האחרים ממשיך לצוף באותן רשימות?הסמית'ס הם מקרה נדיר בעולם המוזיקה של "קרוב לשלמות": הם פעלו חמש שנים בלבד(משנת 82' עד 87'), הקליטו ארבעה אלבומי אולפן ייחודיים והמון סינגלים עם בי סיידים מצחיקים וקורעי לב, הזמר (וכותב המילים) היה אייקון מלידה עם שפה גבוהה ונושכת, והם לא הספיקו להתמסחר או להפוך לפרודיה עצמית. הסמית'ס לא התקלקלו או הפכו ללא רלוונטיים, הם היו מצליחים בזמנם ופשוט יום אחד התפרקו בלי שום סיבה נראית לעין.לא הספיקו להתמסחר ולהפוך לפארודיה. Big Mouth Strikes Again:

עם העלייה בשנים האחרונות בפופולריות של ז'אנר "האינדי" (אותה הגדרה חמקמקה שעם הזמן מאבדת ממשמעותה) עם להקות כמו פרנץ פרדיננד או הארקטיק מאנקיז, גדלה המיתולוגיה סביב "הסמית'ס" שהייתה ונשארה להקת האינדי הגדולה (הראשונה) שסללה את הדרך אל המיינסטרים. היא עשתה זאת בתנאים שלה, הסמית'ס שלטו בכל: הם הפיקו לעצמם את האלבומים, בחרו אילו סינגלים יצאו לרדיו, מוריסי עיצב את העטיפות ולפרקים הם גם ניהלו את עצמם בסיבובי הופעות ומול חברות התקליטים. לימים המשקל הכבד של ניהול הלהקה והפקת האלבומים מוטט את ג'וני מאר הצעיר(רק בן 24) שלא עמד בלחץ והחליט לפרק את הלהקה.

The Queen is Dead הוא במידה רבה אלבום האינדי האולטימטיבי ועל כן הוא ממלא נישה ותפקיד חשובים. כמו ש"סרג'נט פפר" הוא אלבום מייצג של תקופה (שנות ה-60 של ה"פיס אנד לאב" והאל.אס.די.) ולאו דווקא יצירת המופת הגדולה של הביטלס ("Abby Road" למשל) כך גם אלבומה השלישי של הסמית'ס מייצג את שנות ה-80 האפורות באנגליה של מרגרט תאצ'ר ואת תרבות הנגד הצעירה של התקופה. עשו הכל בדרך שלהם. There is A Light That Never Goes Out:

המחט נופלת על רצועת הנושא הפותחת ומתחיל להתנגן לו הסימפול המפתיע של השיר האנגלי הישן (ממלחמת העולם הראשונה)“Take Me Back to Dear Old Blightly”. הוא מיידית מופרע על ידי סולו תופים מהיר ועצבני של מייק ג'וייס והגיטרות המתפוצצות של ג'וני מאר. אז מוריסי נכנס למיקס, הולך צעד אחד רחוק מג'וני רוטן ("God Save the Queen") ושר את חזונו לראות את ראשה של המלכה ערוף בגיליוטינה. כל שורה בשיר מגחיכה את בית המלוכה, כואבת, כועסת, סאטירית ומשוחררת. הסאונד בועט, רזה ורעב. נבנה לתפוס את האוזן מיידית עם הרצועה הראשונה. מבטא אנרכיזם ששמור לתקופה ולרוח האנרכיסטית של התקופה.

כמו כל מוצר פופ קלאסי האלבום ארוז ומוגש נכון. העטיפה האפלולית (צילום של השחקן אלן דלון) בשילוב עם השם מודפס בצבע וורוד, הפכה אייקונית ומצליחה לייצר אווירה טרם התקליט מונח על הפטפון. המסר מתמזג עם הדימוי לאמרה אחת רלוונטית חזקה - "המלכה מתה". "הביצים" של ההכרזה ההיא עוד נשארות תלויות בגאון עשרים וחמש שנה אחרי, למראה אותה חתונה מלכותיות מיותרת שמומנה על ידי נתיני בריטניה. לראות את ראשה של המלכה ערוף בגיליוטינה. The Queen is Dead:The Smiths -The Queen Is Dead.... by samithemenace

למרות התפקיד ההיסטורי שהאלבום ממלא בעולם המוזיקה הוא לא מייצג את הסאונד של הסמית'ס עצמם. אלו שרוצים להכיר את הלהקה ילכו אחורה להתחלה אל Hatful of Hollow ("שנת האפס" של מוריסי ומאר) אל הסאונד הלא מופק, הלחנים הפוצעים וליללות הכואבות של מוריסי. מנגד אלו שירצו לגלות את הפסגות הכי גבוהות שהלהקה הגשימה באולפן מוזמנים להאזין לאלבום האחרון והמושלם Strange ways Here We Come שסיים את מה שהסמית'ס החלו "כשהמלכה מתה".

בזמן ההקלטות השם המיועד של האלבום היה "מרגרט על הגיליוטינה", שיר שיצוץ שנתיים לאחר מכן באלבום הסולו הראשון של מוריסי ("Viva Hate"). לו האלבום היה נקרא כך היה נעדר את המימד הקלאסי המושך. כי הרי מרגרט תאצ'ר חלפה אבל המלכה עדיין יושבת חזק על הכס המטאפורי.

*#