רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה בר:" זו מלחמת תרבות לגיטימית"

בית אבי חי בירושלים מריץ עונה שניה של הפרויקט "אבודים - חיים חדשים לטקסטים נשכחים" בו אמנים עכשוויים מלחינים שירי משוררים יהודים. אחד המשתתפים בפרויקט שלמה בר: "היהדות היא תרבותית, אני לא יכול ולא רוצה לוותר על זה"

תגובות

"אני חושב שזה פרויקט מבורך", אומר שלמה בר על "אבודים - חיים חדשים לטקסטים נשכחים" בו הוא לוקח חלק. מדובר על סדרת מופעים בניהולו האמנותי של שאנן סטריט, המתקיימת בבית אבי חי בירושלים. במסגרת הסדרה מיטב היוצרים בישראל מגישים לחנים חדשים לשירים נשכחים שלוקטו מכל קצוות העולם היהודי. "אותי זה ריגש, אלה שירים אבודים שלא היו מכונסים בשום ספר ופתאום מקבלים כנפיים והתחדשות. בעיני זה מקסים לקחת את התרבות שלנו, לחדש אותה ולאהוב אותה".» שלמה בר בהופעה - כל הפרטים» בית אבי חי - כל האירועים

השירים כולם נכתבו בתקופה הסוערת שבין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20 וכוללים רגעים גדולים וקטנים, קאנוניים ופשוטים, ציבוריים ופרטיים. הלחנים נכתבו במיוחד לשירים שלוקטו עבור הפרויקט, ביניהם יצירות של שאול יוסף מהונג קונג, יהודה קרני, ש. שלום, זלמן שניאור, אמיר גלבוע, דוד פוגל, יעקב פיכמן ואלכסנדר פן, אליהם חברו עד כה יוצרים כמו אלון אולארצ'יק, עלמה זהר, אפרת גוש, שלומי שבן ועוד. בכל מופע בסדרה משולבים השירים שהולחנו במסגרת הפרויקט עם שיריהם המוכרים של האמנים, מה שאומר שסך הכל מדובר במופע רגיל עם טוויסט קטנטן. לאור הצלחת החלק הראשון של הפרויקט, יצאה לדרך החודש העונה השנייה. לפני שבוע היה זה קובי אוז שהופיע, שלמה בר והברירה הטבעית יופיעו בשבוע הבא, ולהקת "איפה הילד" תופיע באמצע יולי. כל ההופעות מתקיימות בבית אבי חי בירושלים.

בשירים של הברירה הטבעית יש אלמנטים של תפילה. אתה מרגיש שגם בשירים בפרויקט הזה יש משהו דתי? "מה זו דת? התרבות שלי יהודית, היא לא דתית. הציונות עשתה את האדם יהודי, חילוני ודתי. אני לא מקבל את זה, אני יהודי נקודה. זאת תרבותי, אני לא יכול לוותר עליה ולא רוצה. התרבות שלי זה התנ"ך, אבל אם אני מקיים יחס גומלין זה בין אלוהים לביני לא בין הממסד לביני. אני אנטי ממסדי, מקיים את מה שאני מבין. אני רוצה ללמוד ומתענג ללמוד על היהדות ומתוך היהדות, אחרת לא הייתי מגיע ליהודה הלוי לפני 30 שנה. באינטואיציות שלי הרגשתי שזה מה שצריך לעשות". מהלל ומשבח את השפה העברית. שלמה בר - שאלה ותשובה:

גם בלי הפרויקט נחשב שלמה בר לאחד האמנים המזוהים בארץ עם מוזיקה מכל קצוות העולם היהודי. כבר בתקליט הראשון שלו עם הברירה הטבעית ("אלי שורשים", 1979) שילב "מוטיבים מערביים עם מוזיקה קלאסית צפון אפריקאית ואסייתית", לדבריו. דוגמה בולטת היא השיר העממי "דרור יקרא" מתוכו. עם השנים התאפיין בר כיוצר מוזיקת עולם המושפעת מהמוזיקה המזרחית הקלאסית, ממוזיקה ערבית, הודית, פרסית, ואף מרוק ומוזיקה מתקדמת יותר. "נכון, כבר לפני יותר מ-30 שנה הלחנתי את יהודה הלוי ואת אבן גבירול, דברים שעשיתי כשאנשים בכלל לא התייחסו לזה. היום זה הפך להיות לטרנד, הרבה אמנים עוסקים בזה, רובם מהשורה הראשונה ואני באמת שמח על זה".

כמעט כל התקליטים של להקתו, הברירה הטבעית, מכילים לחנים לשירי משוררים דוגמת אברהם חלפי, רבי שלום שבזי, רחל ונתן זך, אך לטקסטים החדשים (אם אפשר לקרוא לטקסטים מהמאה ה-19 חדשים) הוא רוחש כבוד מיוחד. בין היתר יבצע בר בפרויקט את השיר "שאלה ותשובה" שכתב אביגדור המאירי בשנת 1925 בירושלים, או את "פיוט אחר של השפה" שכתב רבי דוד אלקיים בין 1883-1885 במרוקו. "את האחרון מאוד אהבתי כי כתב אותו מרוקאי... בנוסף אני מאוד אוהב את השפה העברית, אני מהלל אותה ומשבח אותה ופה הוא עושה את זה בצורה הכי מעולה שאפשר. החומר כל כך קרוב אלי שזה היה אך טבעי בעיני ובאוזני להתמודד עם השיר, מקווה שעשיתי אותו טוב ונכון".הובילו את גל המוזיקה האתנית. שלמה בר והברירה הטבעית - הלילה:

בעבר, כשרצה להביא מחאה הוא לא פחד לעשות כל שנדרש. נראה כי כיום יש לו פחות כוחות להתעסק בנושאים כאלה, אם כי הוא כלל לא מרגיש בשינוי. "זה שאני בוחר את הטקסטים כפי שאני בוחר, שאני שר בצורה שאני רואה את הדברים, עצם ההגשה הזאת היא כבר מחאתית, והיא לא דומה לשום דבר שקיים בתרבות הישראלית היום, לצערי הרב. בתקליט האחרון יש לי שיר שנקרא 'גברת ריטה' שם אני מוחא על הריטלין שנותנים לילדים. במקום שישנו את השיטה מרעילים את הילד, אני נגד זה. אז אני כן מנסה, אבל לא מיניתי את עצמי למורד בשער. היו ימים שהרגשתי שכל עוד אני שר בעברית זה למען מחאה. כיום הבידור אין בו עומק ואין בו מחויבות".

עדיין רואים בו כאחד מנושאי הדגל של קיפוח המוזיקה המזרחית בארץ, ואין אחד שישכח את "ריצתו של העולה דנינו" שהלחין למילים של נתן אלתרמן משנות ה-50. "בעיני מטבע הלשון 'מוזיקה מזרחית' הוא מטבע גזעני", הוא אומר. "ברגע שאתה אומר מוזיקה מזרחית אז מה, המערבת זה כן מוזיקה ישראלית? מה זה אומר? אני מתנגד לזה. אני חושב שיש טוב ורע בכל מקום, אז תפסיקו לשים תווית על בני אדם. אני זוכר שבזמנו כשלא הבינו אותי מספיק רצו שאהיה אותנטי, והרגשתי שאני צריך להיות תמונה במוזיאון ולדבר רק על עברי, אבל אני בכלל רוצה לדבר על ההווה שלי. זו מלחמת תרבות לגיטימית אבל היו תקופות שהינו צריכים לשבור קירות של בטון של אטימות".

מה דעתך על המוזיקה הפופולארית היום? "מצד אחד, על פני השטח אנחנו שומעים מוזיקה שהיא מסחרית בטבעה, בידורית ועכשווית. מצד שני קורים דברים, יש התעוררות, יש מוזיקאים נפלאים, נגני פסנתר ברמה בינלאומית. אני אישית לא עושה הרבה שירים לרדיו כי אני לא יודע לעשות לרדיו. אני צריך לשאול איזה מוזיקה לעשות? איזה מין אבסורד זה שאני צריך לקלוע לטעם של ילד בן 17 שיושב בחדר. איך אגע לטעמו? מראש ויתרתי על זה, כשאני עושה משהו רדיופוני אני לא עובר את הקווים האדומים שסימנתי". עם זאת הוא מספר ש"אחרי הרבה שנים קמו הרכבים אקוסטיים, מה שנקרא מוזיקה אתנית, ואני שמח שהובלנו סוג של קו. יש צעירים שעושים מוזיקה כזאת שהיא סוג של פעם. אנחנו צריכים לעצב את התרבות שלנו, ואני רואה את עצמי כאחד האחראים, או לפחות אחד מאבני הפינה".

*#