לפרק את דילן: הקשר היהודי של המשורר החילוני - מוזיקה - הארץ

לפרק את דילן: הקשר היהודי של המשורר החילוני

השם רוברט צימרמן מוזכר ברשימות רבות של "יהודים חשובים בעולם", אבל דילן עצמו זגזג תמיד בדעותיו כלפי היהדות וכלפי ישראל. בין אלן גינסברג לרב כהנא, נדמה שבשורה התחתונה דילן מאמין בהכל ולא מאמין לאף אחד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמית קלינג, עכבר העיר אונליין

לפרק את דילן: סדרת כתבות מיוחדת » זמר המחאה כבר לא מתעניין בפוליטיקה»ההופעה הגרועה בעולם כבר למעלה מ-40 שנה»לתרגם את הקלאסיקות ולהשאר בחיים»הדמות שהדליקה את הדמיון של הוליוודשבעה שחקנים גילמו את הצדדים השונים של בוב דילן בסרט המופת של טוד היינס, "אני לא שם", ובכל זאת אף אחד מהם לא הופיע, למשל, עטוף בטלית. ילד שחור קטן המתגנב לרכבות משא וקורא לעצמו וודי גאת'רי - זה כן. דילן, השקרן הטוב ביותר של הרוקנ'רול, מעולם לא הסתיר את זה שקוראים לו רוברט אלן צימרמן, אבל מבין כל הזהויות והפרצופים שהוא זגזג ביניהם לאורך השנים, מעולם לא טרח ממש להתעכב על היהדות שלו, שנשארה בסך הכל פרט למי שאוהב להרכיב רשימות של "יהודים חשובים בעולם".» בוב דילן בישראל - כל הפרטים"לא מכיר את הפוליטיקה הישראלית"

שתי האפיזודות שהכי קשורות ליהדותו, אם כך, הן דווקא שני רגעים לא גאים במיוחד בקריירה שלו. הראשון הוא הפגישה שלו בישראל עם הרב כהנא (ב-1971), אז הוא אמר (כפי שצוטט ב"טיים") - "הוא בחור ממש כנה. הוא יודע מה הולך". בערך באותו הזמן דווח כי הוא מתקרב למוצא שלו, חושב לחזור לשם שאיתו נולד - אבל את השתלשלות סיפורו של כהנא כולם יודעים. דילן התנער מאוחר יותר מהרב ומדעותיו, וגם ניסה להרגיע את הרוחות ולטעון שהוא אף פעם לא היה ממש בקטע של הליגה להגנה יהודית. ובאמת, אין צורך להפוך את דילן לכהניסט בהכחשה: הוא פלירטט עם מספיק אמונות ודיעות מכדי לא לקחת אפיזודה אחת ברצינות.לא נשאר נאמן לאף אחת מזהויותיו. You Gotta Serve Somebody:

עם זאת, בחלוף עשור, עם האלבום "Infidels" הופיע השיר "Neighborhood Bully" - המתאר "בריון שכונתי" שאויביו, הרבים ממנו, מאשימים אותו כי הוא גנב מהם את האדמה שלהם. "Infidels", שהיה האלבום הראשון שלו אחרי כמה שנים בחיק הנצרות (שזו, כמובן, האפיזודה השנייה - אבל עוד נגיע לשם), הוא לא בדיוק שיא אמנותי, וכך דילן נתפס כותב שיר שבו האלגוריה שקופה להפליא. לא צריך להיות דילניסט בקיא או חכם גדול בשביל להבין שזהו טקסט פרו-ישראלי למדי. אבל כשהוא התראיין ל"רולינג סטון" עם צאת האלבום, המראיין הטיח בו את סוגיית השיר - מאיפה צצה השמרנות הפתאומית הזאת, מאין הציונות החדשה הזאת, בובי? "אני לא כותב שירים פוליטיים," הוא התנער כהרגלו. "זה לא שיר פוליטי כי הוא לא שייך לאף מפלגה. אם אתה מדבר על שיר פוליטי ישראלי - רק בישראל יש איזה עשרים מפלגות. אם תקשיב לו בתשומת לב, אתה תגלה שאולי הוא עוסק בדברים אחרים. קל להגדיר אותו, אז אתה קלטת אותו ועכשיו אתה יכול להתמודד איתו בצורה מסוימת. אבל אני לא הייתי עושה את זה, כי אני לא מכיר את הפוליטיקה הישראלית". "אז לא פתרת, עם עצמך, את השאלה הפלסטינית?", שאל אותו המראיין. "לא", אמר דילן. "כי אני חי בארצות הברית".

לא אחדש לאף אחד אם אכתוב שדילן הוא אולי המרואיין הכי קשה שמסתובב עלי אדמות. הוא אוהב את הראיון ושונא אותו בו זמנית, נהנה לקחת את הסיטואציה ולסובב אותה לכל כיוון אפשרי, רק להישאר עוד יותר מעורפל, לנצל אותה לצרכיו. אבל דווקא כאן יש רגע מפתיע של כנות: "מה שקורה היום לא יחזיק מעמד" זו אולי הפילוסופיה הכי בסיסית של דילן. אתמול נוצרי, היום יהודי שמוציא אלבום שנקרא "Infidels" ("כופרים") - רק שנתיים אחרי אלבום שנקרא "Saved", שעל העטיפה שלו יד אלוהים גואלת מתפללים. הדבר הודאי היחידי הוא הסופיות, האפוקליפסה (עוד תמה אהובה עליו). אז למה לא לנסות הכל - גם את כהנא וגם את ישו? הסירוב של מישהו עם אופי תזזיתי כמו של דילן לדון במשמעות השירים ברור: הוא פשוט לא בהכרח עומד מאחורי משהו שאמר לפני רגע, גם אם בחר להקליט אותו באלבום. האם הוא ציוני, או היה ציוני? יתכן שברגעים שבהם כתב את "Neighborhood Bully", כן. בראיון עם ה"רולינג סטון", לעומת זאת, פשוט לא התחשק לו להיות, וכל נסיון של המראיין להוציא ממנו כותרת לא עזר. זה כמובן לא הפריע לשיר להפוך לאהוד במיוחד בקרב יהודים אמריקאים ציונים (במיוחד מתנחלים). אבל ספק אם זה מפריע לדילן.יהודים ציוניים ניכסו את השיר בגאווה. Neighborhood Bully:

"אנחנו חיים בקץ הזמנים" ומה בדבר הפרק שלו בנצרות? זוהי אולי התקופה התמוהה ביותר בכל הקריירה שלו. ב-1975 יצא עם The Band לסיבוב הופעות ארוך ומתיש. הוא הגיע לנצרות מתוך מה שהוא תיאר כהתגלות אלוהית בחדר מלון בטוסון, אריזה, כשהוא תשוש ושחוק. בשבועות האחרונים של סיבוב ההופעות הוא התחיל לשנות טקסטים, ולשתול בהם רפרנסים לתנ"ך ולברית החדשה. אבל האובססיה המרכזית שלו הייתה עם האפוקליפסה. באחת ההופעות ב-1979 הוא אמר "אתם יודעים שאנחנו חיים בקץ הזמנים... כתוב בתנ"ך, 'בימים האחרונים, יהיו זמנים מסוכנים'... תסתכלו על המזרח התיכון. אנחנו בדרך למלחמה. אמרתי לכם 'הזמנים משתנים' והם השתנו. אמרתי 'התשובה נישאת ברוח' ושם היא הייתה. אני אומר לכם עכשיו שישו חוזר, והוא יחזור! ואין דרך אחרת לגאולה...". מי שמכיר את הפרסונה הציבורית של דילן ידע להצביע על הדבר המשונה ביותר בהתבטאות הזאת: לא שהוא דיבר על בוא המשיח, אלא שהוא טוען שהוא צדק.

אבל משום מה אף אחד לא מחפש את היהדות של דילן דווקא בשנים המוקדמות, הקלילות, החילוניות שלו. אנשים שוכחים את החברות שלו עם אלן גינסברג, שוכחים כמה שגריניץ' וילג' של שנות ה-60 היה מקום יהודי. קל לשכוח שדילן הוא פשוט נציג של דור שלם של יהדות אורבנית ופרוגרסיבית (גם גינסברג וגם יהודי אחר בן אותו דור, לאונרד כהן, למשל, ניהלו אותו זיגזוג אינטלקטואלי-רוחני בין יהדות לדתות אחרות - במקרה של שני האחרים זה היה דווקא בודהיזם). שוכחים שיהודים תפסו את החזית בהרבה מתנועות זכויות האזרח שהציפו אז את ארצות הברית, בין היתר ב"מחתרת החזאים" הרדיקלית (ששאלה את שמה משורה ב-"Subterranean Homesick Blues"). זה היה הנוף התרבותי של דילן הצעיר ודילן היה לנוף התרבותי של לפחות שני דורות של יהודים מאותו מילייה חברתי, בין אם בארצות הברית, באירופה או בישראל.פלירטט עם הנצרות ובעיקר עם האפוקליפסה. Slow Train Coming:

"אני מאמין אמיתי" בשנים האחרונות דילן שומר על פרופיל נמוך יחסית. למרות - ואולי בגלל - שהוא בילה את רוב העשור האחרון במסע הופעות, הוא גם בתקופה הכי פחות פורה מבחינת התפוקה בסטודיו: בין 2001 ל-2011 הוא הקליט ארבעה אלבומים, מתוכם אחד היה אלבום שירי חג מולד מסורתיים ועוד שניים התבססו בעיקר על עיבודים לשירי פולק ישנים (רק הראשון מביניהם, למעשה, "Love and Theft", היה אלבום שנכתב כולו על ידי דילן). גם אלבום חג המולד הזה הוא רגע מוזר בקריירה שלו: ב-20 השנים האחרונות דילן התקרב לקהילת הרבי מלובביץ', גם אם לא באופן קבוע, אך הבנים שלו עלו לתורה בבתי כנסת של הקהילה והוא עצמו התפלל בהם לפחות מספר פעמים. ועדיין, כאשר העיתונאי ביל פלנגן החמיא לו על הביצוע של אחד השירים - "O Little Town of Betlehem" ואמר שהוא שר אותו "כמו מאמין אמיתי", הוא ענה "אני מאמין אמיתי".גם את הטענות שמדובר בביצועים אירוניים הוא דחה על הסף: "מבקרים הם בחוץ, והם מסתכלים פנימה. הם לא מעריצים והם לא הקהל שאני מנגן לו. אין להם שום תחושת בטן לגביי או לגבי העבודה שלי, מה אני יכול ולא יכול לעשות. אפילו בנקודה הזו בזמן, עדיין אין להם מושג איך לפרש אותי". דילן אולי התלונן על חוסר הבנה, אבל הוא בטח מעולם לא עזר לאף אחד לפצח אותו. אבל אם יש דבר קונקרטי אחד שאפשר להגיד עליו, אז זה שכמו כל יהודי טוב, הוא מקפיד לענות על שאלה בשאלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ