אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלכס טרנר גאון. איתמר הנדלמן סמית - לא

כבר שנים מנהל איתמר הנדלמן סמית יחסי אהבה-שנאה עם סולן הארקטיק מאנקיז אלכס טרנר. עכשיו עם צאת האלבום החדש והמוצלח של הלהקה הוא יכול להודות - הכל מקנאה

תגובות

אלכס טרנר הוא כל מה שהייתי רוצה להיות והוא כל מה שאני לא. אלכס טרנר, סולן הארקטיק מאנקיז, הלהקה הטובה, החשובה, הגדולה והמשפיעה בעולם. ואני, שתמיד חלמתי להיות כוכב רוק, בסך הכל בעל טור במקומון תל אביבי (חשוב ככל שיהא). טרנר נולד וגדל בשפילד שבדרום יורקשייר, עיר תעשייה שייצרה גם לא מעט רוקנרול כמו פאלפ, הליגה האנושית, קברט וולטר ואחרים. אני נולדתי באילת שנתנה לנו את... מנחם זילברמן?

אלכס טרנר צעיר ממני בעשור (25), אבל שעה שהוא נראה צעיר בכמה שנים מכפי גילו האמיתי אני נראה מבוגר בכמה שנים מכפי גילי האמיתי. טרנר רזה כמו מתבגרת אנורקטית ואילו אני מפתח כרס בירות שרק הולכת ותופחת לה מיום ליום. טרנר תמיד לובש את הבגדים הנכונים ואיכשהו יוצר את הרושם שלא התאמץ כלל לפני שיצא מהבית שעה שלי לוקח משהו כמו 45 דקות להתלבש, אפילו אם זה רק למכולת. לטרנר יש רעמת שיער חומה כהה, מלאה, צפופה וסבוכה. בעבר היתה לו תספורת נוסח בריאן ג'ונס והיום יש לו תספורת שמזכירה את אוזי אובסורן הצעיר; השיער השחור והדליל שלי, לעומת זאת, מקליש, ואני נאלץ להשתמש בכל מני תכשירים כדי להציל את המעט שנשאר.טרנר נראה צעיר לגילו. ארקטיק מאנקיז חדש:   "כל מה שאנשים אומרים שאני, זה מה שאני לא", האלבום הראשון של הארקטיק מאנקיז, מכר קרוב ל־120 אלף עותקים ביום הראשון ליציאתו וקרוב ל־400 אלף עותקים בשבוע הראשון ליציאתו; יותר מכל אלבום אחר בהיסטוריית הפופ הבריטית. טרנר היה בקושי בן 18 ומאז הוציא כבר ארבעה אלבומים עם שני הרכבים שונים (ארקטיק מאנקיז ופרויקט הצד היפהפה שלו "דה לאסט שדואו פאפטס" עם מיילס קיין, חברו הקרוב, בחור מוכשר מאוד שלעצמו. יחד, הם מעין לנון ומקרתני של שנות ה־2000). לפני שבוע וקצת מלאו לי 35 שנה. הוצאתי עד הנה חמישה ספרים שמכרו, כולם יחד, אולי עשירית האחוז ממה שמכר הסינגל הראשון של אלכס טרנר "אני בטוח שאת נראית טוב על רחבת הריקודים". 

מגזין המוזיקה "NME" הגדיר את אלכס טרנר בגיליון כריסמס, דצמבר 2005, כ"האיש הכי קול בעולם". הכי רחוק שאני הגעתי זה להיות אחד מתריסר אנשי השנה (2006) של אתר נענע.האיש הכי קול בעולם, אל תאמינו להייפ. ארקטיק מאנקיז:

אבל מעבר לפיקנטריה מונחת העובדה שאלכס טרנר משורר ואני לא. המשורר והסופר הבריטי המוערך סיימון ארמיטאז' (שרק רומן אחד מפרי עטו, "איש קטן ירוק", תורגם לעברית), מעריץ גדול של הלהקה ככלל ושל טרנר בפרט, ניסח זאת כך: "כותבי שירים אינם משוררים. וצריך לומר, שירים אינם שירה. למען האמת, שירים הם בדרך כלל שירה גרועה. תוציאו מהם את המוזיקה ונשארתם עם קטע מוזר של תרגילי כתיבה יוצרת מלאה בהברות מסורבלות, חריזה דביקה, קלישאות עייפות ומטאפורות מקושקשות. אבל מבין כל כותבי השירים היום, טרנר הוא הכי פואטי" (הופיע ב"גארדיאן", שישי, 27 ביוני, 2008).אי אפשר לנסח זאת טוב מארמיטאז'. טרנר הוא כותב הרוק הכי משורר שישנו כרגע בעולם. החריזה הפנימית, היכולת לספר סיפור קצר, היפר ריאליסטי, עם דמויות עומק בתוך שירי פופ קצרים, היא יכולת גאונית (מי עוד יכול לתאר זונה במשפט: "היא לא מכבדת כרטיסי אשראי, ואני בספק אם היא עובדת עם קבלות"). אבל השירה שלו כבר מזמן אינה מסתפקת בזה. אם בשני האלבומים הראשונים טרנר שורר את ה"יום בחייו של בן דור האינטרנט והאין־מה־לעשות־בחיים", הרי שבאלבומים האחרונים הוא כותב בעיקר את אותו שיר אהבה־שנאה־פחד־הערצה לאשה האולטימטיבית, מעין פאם פאטאל מסרטי הפילם־נואר, המפתה את הצעיר התמים. "רגועה בערך כמו רעידת אדמה, אני יודע/ השגיאות שלי נעשו עבורך...", הוא שר לה ב"לאסט שדואו פאפטס", ואז מתלונן ששניהם "נתלים מהאשמה". האם הכל מטאפורה ליחסיו עם זוגתו, הדוגמנית, מנחת הטלוויזיה ואייקון האופנה אלכסה צ'אנג? אין לדעת. טרנר שקט כמו דג בראיונות. מפטיר דברים בשקט, יותר ילד מבויש מאשר אוסקר ויילד. אבל השירים עצמם לא משקרים. מדובר בגאון. דוגמה קטנה לגאונותו נמצא כבר בתחילת האלבום החדש: "באחרונה התחלתי לראות דברים/ פירסינגים של טבורים/ בשמי הלילה/ כשאנו שוכבים זה לצד זו..." ("black treacle"). כותב הרוק הכי משורר שישנו כרגע בעולם. דה לאסט שדואו פאפטס: אני מאוהב באלכס טרנר ואני שונא את אלכס טרנר. אני שונא אותו בדיוק מאותן סיבות שאני אוהב אותו. טרנר שייך לאותה קבוצה בלתי אפשרית של יוצרים שלא משנה מה הם יעשו זה יהיה נכון, גם אם כל הסימנים מורים על ההפך הגמור. אולי זו הסיבה שבעטיה, לאורך השנים, בכל פעם שהוציא משהו תחת ידיו ביקרתי אותו בקרירות. כשיצא האלבום הראשון (המבריק, המושלם) של הארקטיק, כתבתי נגד זה. הודיתי שהוא אלבום מצוין עם שירים מעולים אבל התנגדתי להייפ. אני לא זוכר מה כתבתי על האלבום השני, אבל נדמה לי שגם בו הטלתי דופי, ועל ה"לאסט שדואו פאפטס" כתבתי משהו נוסח "מה בוער לו להתבגר. שיישאר ילד" ושאר דברי בלע. אבל הוא משורר ואני אוויל משריש. הגיע הזמן להודות - קינאתי. לא יכולתי להתמודד עם האמת: הוא גאון. ואני לא.

*#