רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא נפסיק לשיר: חבורות הזמר בישראל שומרות על הגחלת

מאז ימי הזהר של הגבעטרון חבורות הזמר לא הצליחו לחדור למיינסטרים הישראלי. אבל הן שם, כמעט בכל עיר ולפעמים יותר מחבורה אחת. מי האנשים שמניפים את דגל הזמר העברי בשנת 2011?

תגובות

קצת לפני שהלחות והחום יתחילו להצליף בנו ללא רחם, יש לנו עוד חג שעלינו לציין – חג השבועות. בעיני רוחי עולים מיד דימויים של ערימות חציר המסודרות למשעי קוביות קוביות, ניחוחות של מאפים עם גבינות טריות, משב רוח קיצי נעים שפורע קלות כר שדה ירקרק ורחב ידיים, ואיך אפשר בכלל בלי חולצה לבנה עם קצת תחרה אה לה וינטאז' סטייל? נדמה כי תמיד היה בו משהו מעט שונה בחג הזה. מעבר לעובדה שהוא החג הכי לא פופולרי בקרב הרגישים ללקטוז ושזהו החג היחיד שמתהדר בתואר אנטי קרניבורי, איכשהו, אי שם בילדותינו נטבע החג הזה בזיכרון כשלל אסוציאציות "קיבוציות" משהו כשהמובילה ביניהן היא של גורן בקיבוץ עם במה מאולתרת, מעוטרת גזירי נייר לרוב ועליה חבורה של גברים ונשים, כמעט תמיד בלבן, כמעט תמיד עם שפם, והם שרים את: "ים השיבולים". חבורות הזמר מוקפות התבן נחרטו בקונצנזוס הלאומי שלנו גם כחלק מהחג וגם הרבה יותר מזה, כחלק בלתי נפרד מההווי הארץ ישראלי.

אם ניתן לדבר על פולקלור ארץ ישראלי, נדמה כי אין מייצג טוב יותר מאשר חבורות הזמר שהיו פופולאריות בארץ מלפני הקמתה ועד שנות ה-80', 90'. השירה הזאת של חבורות הזמר כדוגמת ה"גבעטרון", שבאמתחתם נמצא גם טיול קוסט טו קוסט בארצות הברית בתקופה שהייתה בבחינת תור הזהב עבור חבורות הזמר, נתפסת על ידי הרוב כביטוי לאהבת המולדת, משהו שמייצג את ארץ ישראל היפה והישנה. ואפשר אפילו לומר שיש כאן ביטוי של אחדות ברוח סוציאליסטית משהו. למען האמת, נדמה כי כבר עם עצם המחשבה המיושנת הזאת, עולה תמונה די ברורה למה רובנו לא שמענו על חבורות זמר מאז שנות ה- 90'. הרי זה כבר מזמן ממש לא "קול" להיות בקטע של אהבת הארץ. אבל האם חבורות הזמר נעלמו לחלוטין מהמוזיקה הישראלית או שמא, רק מהתודעה הציבורית שלנו? ולמה כשאנחנו חושבים על מקהלות כאלה הדבר הראשון שעולה לנו בראש זה דווקא הגבעטרון? החלו כחובבים ונתנו ריספקט לשירי עם רוסים. הגבעטרון:

מהגבעטרון עד מקהלת מס הכנסה כמעט כל אחד מאיתנו יחשוב באופן אוטומטי על הגבעטרון כשהוא ייזכר בחבורות הזמר, ויש לכך סיבה טובה. הסיפור של חבורת הזמר הזאת מיטיב לספר את קורות חבורות הזמר בארץ אולי טוב יותר מכולם. הם החלו את דרכם עם קום המדינה בשנת 1948, קיבוצניקים מעמק יזרעאל שהחלו כחובבים ונתנו המון ריספקט לשירי עם רוסים. באופן לא מפתיע, בשנות ה- 90' כשהקפיטליזם הנאור הביא עימו את בשורת ההפרטה, גם כאן נתגלו סדקים ראשונים ומשבר פרץ כשחלק מחברי הגבעטרון חשבו שהגיע הזמן לפרק את ההרכב.

"הגבעטרון חקוקה בתודעה הציבורית כסוג של משהו מיתולוגי, האמת שהם פשוט היו שם ראשונים", אומר זאב אולמן, מנצח ומפיק מוזיקלי. "התשובה ללמה דווקא הם זכורים טוב יותר מכל השאר, נמצאת בתוך המציאות המוטרפת של התקשורת היום. אז היית בולט כי השטח היה שטח פשוט, אנשים שמעו רדיו, באיזשהו שלב היה גם ערוץ אחד ותו לא. אם היה לך כישרון היה קל יותר להתבלט ולבלוט אז. היום השטח כולו מלא גבשושיות של פרומו ורינגטונים ואינטרנט מהיר, קשה לבלוט בין כל הרעש הזה. אז תופעות תרבותיות זכו באופן ממש טבעי לחשיפה גדולה יותר. לא רק שהגבעטרון היו הראשונים, אז גם היה לזה מקום ברדיו, זה היה מיינסטרים וכך הם בעצם נצרבו כסוג של אייקון בזיכרון הלאומי".

כיום רוב חברי הגבעטרון המקוריים פרשו מהלהקה והדור הוותיק התחלף בחברים צעירים יותר. הלהקה עוד ממשיכה בפעילות אבל הם לא זוכים להצלחה כמו בימים עברו. אבל מה לגבי שאר חבורות הזמר, החובבות יותר והמסחריות פחות?"יש אלפי אנשים מדן ועד אילת שנוטלים חלק פעיל בחבורות זמר ובמקהלות שונות", אומר דורון שנקר, מנכ"ל המרכז הישראלי למקהלות ולחבורות זמר, או בקיצור מיל"ה. "יש מספר חבורות זמר בכל יישוב כמעט בארץ. זה אולי יישמע קצת מצחיק אבל אני אישית מנצח על מקהלת מס הכנסה. לכל מוסד שמכבד את עצמו יש חבורת זמר". אלפי אנשים מדן ועד אילת נוטלים חלק פעיל. חבורת אשכול רמת גן:

"הזמר העברי הוא סוג של ערך, של נכס לאומי שדרכו אפשר ללמוד על ההיסטוריה של ישראל עד שנות ה 80 – 90", מוסיף שנקר. "זה ממש שיעור בהיסטוריה, ואני מאמין שאין את זה באף מקום אחר. מספיק לקחת את שיר הפלמ"ח ולספר על מה הוא נכתב, להסביר באמצעותו מה זה בכלל פלמ"ח. מי שמשמר את הנכס הזה אלו חבורות הזמר וזה נכס שלא קיים באף מדינה אחרת. הנכס הזה הולך ויורד מתוך התקשורת. הרי אין בכלל מה לדבר בקשר לטלוויזיה המסחרית, אני מבין אותם, אבל מישהו צריך להרים את הכפפה הזאת".

אז לא נפסיק לשיר?"אני פה מאהבה ותו לא. הייתי בלהקה צבאית וניצחתי על מקהלות וחבורות זמר המון שנים והחלטתי להקים את העמותה הזאת, את מיל"ה, מתוך אהבה ומתוך רצון לשתף ולחשוף את חבורות הזמר, מתוך כוונה להילחם בחוסר הידיעה וחוסר ההבנה שיש פה סביב הנושא. יש מקהלות ראויות שמצליחות להגיע לתוצאות יפות מאד".

אז אמנם אולימפיאדה אין כאן, גם כשמדובר באולימפיאדת מקהלות, אבל מסתבר שיש תחרות שבוחנת חבורות זמר. אחת לשנה מתקיימת תחרות הנקראת "סולם מיל"ה", בה לוקחים חלק פרופסור עודד זהבי, תלמה אליגון ואחרים כשופטים בתחרות. הם נותנים הערות והערכה מקצועית למתמודדים השונים ולא, ממש אין לזה קשר לתכנית ההיא עם מתמודדים נרגשים של הכשרונות הצעירים מערוץ 2.

"עם כל הכבוד לכוכב נולד, אני קיים כבר כמה שנים לפניהם", מדגיש שנקר. "בכוכב נולד יש פעילות של אמן יחיד, אמן שמגיע ממניעים של ליצור כאן איזושהי קריירה אישית. בחבורות הזמר זה שונה, המניעים שונים, אף אחד לא הולך לעשות מזה קריירה. בטלוויזיה יש עומק מסוים מאד שאפשר להגיע אליו ולכן הכל נשאר ברמה די רדודה. אין מה לעשות, הם צריכים למכור ולפרסם וככה זה עובד. חוץ מזה, קיים הבדל עצום בין לשמוע בן אדם אחד שר 'אני אוהב אותך', ובין לשמוע 30 אנשים ששרים 'אני אוהב אותך', זה הרי יוצר אפקט שונה לחלוטין, 30 אנשים ששרים ביחד זאת עוצמה, זה יכול באמת לרגש, זה מדהים". אנשים ששרים ביחד זאת עוצמה. חבורת "תו השעה":

אז היסטוריה ומורשת מכובדת יש לנו בכמויות ואפשר להכתיר את שירי חבורות הזמר כנכסי צאן ברזל אבל מה לגבי דור ההמשך? האם בכל זאת קיימת התעניינות בקרב הנוער שוחר הפארמוויל והאפליקציות לאייפון של ימינו? "בהחלט יש עתיד לז'אנר הזה", עונה אולמן. "לפני שבועיים חזרתי מפסטיבל באירלנד ושוב נוכחתי כי העולם מלא בהרכבים של חבר'ה צעירים שעושים דברים מאד מעניינים. אנשים צעירים ומוזיקליים יכולים למצוא את עצמם בכל מני הרכבים. אין גבול בתחום הזה, המוזיקה היא רחבת טווח והארץ שלנו משופעת באנשים צעירים שמלאים ביצירתיות". העתיד כבר כאן 

חבורות הזמר אמנם איבדו מהסקס אפיל שאפף אותן בשנות ה- 70', אבל הן עוד חיות, נושמות ומלבלבות אגס וגם תפוח בקרב חובבי הז'אנר. מסתבר שיש לזה קהל לא קטן בארץ שנמשך לשם בעיקר מתוך געגועים, התרפקות על נוסטלגיה וגם כסתם תחביב מהנה. "הכל התחיל אצלי מאהבה לזמר העברי, לשירה העברית", אומר אביתר כהן, צעיר בן 23 וחובב מושבע של הז'אנר. "התאהבתי בשירי הגבעטרון ומשם רציתי רק לפתח את זה עוד, ללמוד עוד על הנושא. בעקבות האהבה הזאת הצטרפתי לחבורת זמר כשהייתי עוד בתיכון, בגיל 16. הצטרפתי לחבורה מקומית בנהריה שלימים נקראה 'עלי שיר', בהתחלה אני הייתי הכי צעיר אבל אחר כך הצטרפה גם נערה בת 13".

זה משהו מעט חריג בקרב בני הנוער היום, לא?"להצטרף לחבורת זמר זה בהחלט משהו שאנשים צעירים לא ממש עושים אבל זה לא מפריע לי. תמיד הייתי קצת חריג, אני חריג ברוב המקומות בהם אני נמצא".

למרות שנדמה כי עדיין חבורות הזמר והמקהלות מתכסות במעין אצטלה ארכאית משהו, דימוי קצת מיושן שהם לא הצליחו להתנער ממנו, ספק אם הם אי פעם ניסו בכלל, אבל בימים בהם משודר ללא הרף פרומו המציג שתי עלמות חן צעירות שלא יודעות אפילו את מילות ההמנון שלנו, אולי זה עדיף לשיר על משובת הנעורים של קטיושקה. זאת בהחלט מצטיירת בתור האופציה השפויה יותר.

*#