אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העברית: "חיינו את חיי הזוהר דרך המוזיקה וההופעות"

מזדהים עם הכנענים אבל רוצים לחזק קשר עם קהילות יהודיות בחו”ל, יותר אלקטרוניים אבל עדיין שואבים השראה מנורית גלרון, העברית, פעם טריו ועכשיו צמד, מוציאים אלבום ונותנים משמעות חדשה למושג “רגשות מודרניים”

תגובות

בפעם הראשונה שנתקלתי בלהקת העברית זה היה לגמרי במקרה. היה ערב, תל אביב, חורף, 2006, קר וגשום. חשרה כהה, צמר־פלדאית, מסתבכת בפיסת השמים הנמתחת מעל קינג ג’ורג’ ושדרות בן ציון אבל בהחלט יכול להיות שזו רק תוספת קישוטית, מאוחרת יותר, של הזיכרון עצמו. הייתי בספריית ה־DVD של האוזן השלישית, מיינדינג מיי און ביזנס. מקומת החנות יכולתי לשמוע הדהוד של מוזיקה חיה. הלכתי לכיוון המוזיקה. מראש גרם המדרגות היורד אל חנות התקליטים של האוזן, יכולתי לראות שלישיית גיטרה־בס־תופים בחליפות כהות צמודות, כאילו אינטרפול מעולם לא היו קיימים אלמלא החבר’ה בתל אביב. עמדתי שם בראש גרם המדרגות ובהיתי בהם, משתאה ברגע ארוך של דיסאוריינטציה. איפה לעזאזל אני נמצא? או, ליתר דיוק, מאיזה כוכב אחר נפלו האנשים האלה? » העברית בהופעה - כל הפרטים

חשוב להבין: באחד הבקרים שקדמו לאותו ערב בחנות האוזן השלישית, אני עובר סוג של הארה רוחנית. באותם ימים אני גר בדירה שכורה המשקיפה על גן מאיר. על אף שזו אחת הדירות היותר גדולות ומפוארות שגרתי בהן, זו השנה הקשה בחיי. אני חסר פרוטה, שקוע בחובות ותקוע במערכת יחסים הרסנית, שגויה, ומרגיש כאילו הנעורים אוזלים לי מבין הידיים. אין זה מקרי גם שאני אחרי תקופה ארוכה שבה לא הקשבתי לרוקנרול או לפופ. מסיבות שונות פיתחתי, לרגע בחיי, סלידה מרוקנרול ופופ. עברו כמה שנים טובות מאז שהקשבתי למוזיקה “לבנה” באופן כללי.  באותו בוקר, אחרי שנשארתי ער כל הלילה, הקשבתי לנוורמיינד (נירוונה) בריפיט והתחלתי לבכות. הבנתי שאני מתגעגע הביתה. רציתי רק לרוץ ולהקשיב לכל אותן להקות שנפנפתי מעלי מתחילת העשור. כל החוויה הזו, מאותו בוקר ואילך, היתה מעין לידה מחדש. ואז, שבועות ספורים אחרי הלידה מחדש הזו, אחרי שחזר לי האמון בלהקות ואמני פופ/רוק עכשוויים נתקלתי פנים אל פנים בלהקת העברית. והם היו עבורי לצלע הישראלית של כל כך הרבה דברים שקרו אז בעולם. האלבום הקודם היה מינימליסטי ומהול בערפל. מסיבת כיתה:משחקים על הקו בין אירוניה ורצינות איפשהו מאמצע העשור החולף, כולם חזרו לשנות ה־80, בצורה כזו או אחרת. אמני אינדי ומיינסטרים כאחד (אם יש עדיין משמעות למושגים האלו). ובשעה שהעולם קיבל להקות כמו אינטרפול, אדיטורז, דה אורגן ואחרים, אנחנו קיבלנו את העברית. עכשיו, העברית (שזה למעשה אורון שרי וערן פרץ) מוציאים אלבום חדש, שני במספר, “רגשות מודרניים”. 12 רצועות יפות של פופ עצמאי, עדכני, מסוגנן, מעט מבויש, שמתכתב עם פט שופ בויז מוקדמים כשם שהוא מתכתב עם הג’ינג’יות ושיש בו נימה של ג’וי דיוויז’ן כשם שיש בו נימה של פופלקס. האם נדמה לי או שבאלבום החדש יש דיאלוג עמוק יותר עם מוזיקה אלקטרונית?פרץ: "זה נכון. זה היה שינוי בשיטת העבודה. באלבום הראשון היינו טריו ולכן זה היה סוג אחר של עבודה והאלבום החדש היה אלבום אולפן של צמד. באלבום החדש הוספנו שכבות הפקה של תזמורים וסינתיסייזרים. היה חשוב לנו ליצור גוון חדש לעומת האלבום הקודם שהיה יותר מינימליסטי ומהול בערפל. האלבום החדש מופק יותר בצבעים חדים וברורים”.הלהקה עברה כמה וכמה גלגולים ובעצם, רק שניכם החברים שנותרו מההרכב המקורי. איזו השפעה היתה לשינויים האלה על היצירה של הלהקה? אילו השלכות היו לזה על יצירת האלבום החדש?שרי: ”תמיד היינו הגרעין המרכזי של הלהקה, כותבי המילים והלחנים. בתהליך שעברנו באלבום ‘רגשות מודרניים’ היצירה הפכה לאישית ואינטימית יותר. זה הפך את ההריון לממושך יותר אבל בסוף האלבום הגיע למחוזות חדשים שטרם הכרנו”.האלבום החדש מופק יותר בצבעים חדים וברורים. רגשות מודרניים:אני אוהב מאוד את כותרות האלבומים שלכם. לראשון קראו “חיי הזהר של תל אביב”, מה עמד מאחורי השם הזה? האם הוא היה באמת רק אירוני, כמו השיר הנושא את שמו, או שהיתה בו גם כנות? האם יש בכלל דבר כזה “חיי הזהר של תל אביב” והשיר והאלבום הם ניסיון כן להתעמת איתו? האם אתם חייתם את חיי הזהר של תל אביב, רוצים לחיות אותם או שמא רק לועגים להם?פרץ: ”בהרבה מהשירים ניסינו לחוות סיטואציות דרך דמויות שונות. באלבום הקודם זה היה דרך המושג חיי הזהר ובאלבום החדש דרך הפריזמה הרעיונית של המושג ‘רגשות מודרניים’. שיר הנושא של האלבום הקודם, ‘חיי הזהר של תל אביב’, מתאר חיים של בחורה בתחילת שנות ה־20 שחיה בעיר הגדולה ועוברת מצבים לא קלים של דימוי עצמי נמוך. מה עומד מאחורי השם הזה? לא יודעים. לא ניסינו לתת פרשנות חד משמעית אלא לעורר מחשבה בפרדוקס של מעבר לחיים הבוגרים, ומשהו מהקסם והזהר של הילדות שלעולם לא חוזר. אנחנו ניסינו לחפש אותו בשירים. יש כאן משחק של אירוניה, רצינות וניסיון למצוא דבר שלא קיים. האם יש דבר כזה ‘חיי זהר’? בשבילנו יש. חיינו את חיי הזהר דרך אותם אנשים שעליהם כתבנו ודרך המוזיקה וההופעות”.ומה אתם רוצים להבין ב”רגשות מודרניים”?“אנחנו ממשיכים במסע של חיפוש פנימי דרך האמת של הדמויות השונות שעליהן אנחנו כותבים. בתקופה שבה רשתות חברתיות וטכנולוגיה אימתנית שולטות בנו ואין מקום לפרטיות, אנחנו בוחנים מחדש את מקומם של רגשות. האם בעידן הנוכחי התפיסה שלנו לגבי רגשות השתנתה? זה משהו שאנחנו מנסים לברר”.בינינו, אין הרבה להקות ואמנים ישראליים עכשוויים שנראים כמו העברית. והמילה “נראים” מתייחסת למכלול היצירה שלהם. מי שיתעכב כמה רגעים על חוברת המילים המצורפת לאלבום, על התמונות, על העבודה העיצובית ועל המקטורנים המחויטים, יבין על נקלה שמדובר בדבר מה יוצא דופן בנוף המקומי. בוחנים מחדש את מקומם של רגשות. הכל הסתבך:

העברית ואני     איך שאני רואה את זה, נוצרה ביני לבין העברית סוג של מערכת יחסים עם הרבה מאוד קווי דמיון. מה פתאום הם משתמשים באות אל"ף בכתב העברי הקדום כלוגו שלהם, אות שאני משתמש בה שנים על נייר המכתבים שלי? והעובדה שבכלל קוראים להם העברית, והרי אני קראתי לעצמי בן כנען על שם התנועה העברית (כנענים היה כינוי גנאי שהודבק להם). במשך הראיון העברית ואני מגלים כל מיני נקודות השקה נוספות כמו העובדה שערן פרץ אוהד מכבי יפו כי אבא שלו בולגרי יפואי ואימא שלו פולנייה מרחוב יהודה הלוי בתל אביב שזה קצת כמו ההורים שלי (פרט לכך שאבא שלי אוקראיני ואוהד הפועל תל אביב אבל אלה שני צדדים של אותו מטבע).מה פשר השימוש באות אל"ף של הכתב העברי הקדום כסוג של סמל שלכם? האם הייתם מודעים לזה שהאות הזו שימשה כסמל התנועה הכנענית?“התחברנו מאוד לאות אל"ף בכתב הכנעני העתיק כיוון שזה מסמל עבורנו חזרה לשפה שנשכחה באלפיים שנות גלות. אנחנו מנסים לתת את הפרשנות שלנו לשיר עברי בעידן הנוכחי. לכן חשוב לנו לסמל זאת כטריטוריה של היצירה שלנו. אכן גילינו שהסמל שימש בעבר גם את התנועה הכנענית, המרתקת בתפיסתה, ואנחנו מתחברים להרבה אספקטים מהפכניים שלה שהקדימו את זמנם. זה עוד דבר שמתכתב עם הקונספט והמסר שאנחנו רוצים להעביר לאנשים. כתב את זה יפה אהרן אמיר, כנעני בהשקפתו, יהודי בשורשיו: ’אדם חדש בארץ ישראל’”.כל הדיבור הזה על כנעניות, עבריות ואדם חדש בארץ ישראל, פלוס האזכור של ידידי המנוח אהרן אמיר וכו’, גורמים לי להמשיך ולהשליך מהפסיכולוגיה הפרטית שלי על זו של אורון שרי וערן פרץ. וכך אנחנו מגיעים לעניין יחסי חו”ל־ישראל־אמנות.אני בטוח שנשאלתם כבר יותר מדי פעמים בעבר, אבל אשאל זאת שוב: למה בחרתם בשלב מסוים לעברת את העשייה שלכם, בשם ובשפה? מה עמד מאחורי ההחלטה הזו? היה איזה מניע אידיאולוגי? כלכלי?“אחרי שניסינו פעם אחת, כל כך התאהבנו ברעיון של לשיר בעברית ופשוט החלטנו להתעכב על זה. הופענו בגרמניה עם החומרים באנגלית והבנו שאם אנחנו רוצים להיות רציניים בעניין הזה של להקת אינדי באנגלית, אנחנו צריכים לעבור לגור באירופה ולעבוד על היותנו להקת אינדי באנגלית. אבל אז חשבנו שאנחנו ישראלים ואנחנו רוצים לשיר בעברית ולגור בארץ ולהצליח בשפה שלנו וכו’. זה לא שחשבנו שכאן נרוויח יותר או פחות. ברור שעולות שאלות כמו אם היינו ממשיכים בקו ההוא מה היה קורה, זה טבעי. אבל בשורה התחתונה, בעצם, אנחנו לא בחרנו. השירים, המוזיקה, האמנות – הכתיבו את עצמם. המוזה אמרה: ‘אתם כותבים בעברית וזהו’. יש משהו הרבה יותר עמוק וישיר ומחייב עבורנו לכתוב בשפת אמנו. היינו צריכים לעבור תהליך לפני שיכולנו ליצור בעברית. חוץ מזה, אנחנו די גאים בעצמנו על הבחירה להיות להקה מהסוג שלנו בעברית. אם היינו עוד להקה באנגלית היינו פשוט עוד להקה. כאן אנחנו יכולים להתבלט. מבחינה קונספטואלית. יש בנו הרבה גאווה ישראלית על כך שאנחנו מצליחים, למרות כל הקשיים, להוציא יצירות חדשות בעברית. והרבה מזה בזכות הפרגון והחיבוק הגדול של הקהל. אבל אל תבין אותנו לא נכון. יש גם דברים מדהימים כרגע בישראל”.כמו מה?שרי: “מריונטה סול – חבר’ה מבאר שבע שעושים מוזיקה ממש טובה. ויש את אנטיביוטיקה שהם צעירים, בתחילת דרכם, שעושים פאנק מאוד מעניין. וכמובן, צ’רלי מגירה”. יש משהו הרבה יותר עמוק וישיר ומחייב עבורנו לכתוב בשפת אמנו. קיץ:שני דברים שקראתי בדף הוויקיפדיה שלכם הציתו את דמיוני: א. שלוש יצירות ‘גנוזות’ מוזכרות שם – “בציפייה בקסם”, "זה הגשם” ואלבום באנגלית. זו לא התמודדות קשה, גניזה של כל כך הרבה יצירה? ב. איך ולמה יצאתם לסיבוב הופעות דווקא בפולין?פרץ: “לא גנזנו את האלבום אלא הקפאנו אותו. אולי פעם נחזור אליו. אבל החלק היפה ולפעמים עצוב בתהליך היצירה הוא הברירה הטבעית. אפילו קווינסי ג’ונס שהפיק את ת’רילר של מייקל ג’קסון מספר שהם בחרו עשרה  שירים מתוך 200(!). תחשוב כמה שירים טובים נשארו במגירה. בקשר לסיבוב ההופעות בפולין, ובכן, שיר שלנו הגיע באופן מפתיע לרדיו הלאומי הפולני והושמע רבות במצעד. משם הדרך היתה קצרה לכך שיזמינו אותנו לסיבוב הופעות שהותיר בנו חוויות רבות”.איך אתם רואים את עתיד הלהקה?“אנחנו מקווים שהרבה אנשים יקנו את האלבום ושנופיע הרבה. אתה יודע מה, אפילו שלא יקנו, שישמעו אותו. היינו גם רוצים לחזק את הקשרים בקהילות יהודיות כמו שעשינו בטור בפולין, למשל”.יכול להיות שאני לגמרי הוזה, אבל האם יש לכם הסבר לעובדה שמשהו בגיטרות ובקלידים של “תני לי ללכת” מזכיר לי משהו מ־"small town boy" של ברונסקי ביט? “איזה שיר מדהים של ג’ימי סאמרוויל. כל שיר מזכיר ומתכתב עם שירים אחרים. לכבוד הוא לנו שהצלחנו להזכיר לך את השיר הזה".רוצים לחזק את הקשרים בקהילות יהודיות. בוא:מושפעים מהאדיטורז ומנורית גלרון הייתי נורא רוצה שתמנו חלק מקשת ההשפעות עליכם, הן הבינלאומיות והן הישראליות, מעין רשימה קצרה של תחנות התרבות שלכם. שרי: “בבית, אבא שלי היה במחנה של אלביס פרסלי ואמא שלי במחנה של קליף ריצ’רד. נחשפתי גם למוזיקה יוונית של אריס סאן, או צרפתית של שארל אזנבור והרבה אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין, פטסי קליין. אחר כך, כנער, שמעתי הרבה סיסטרס אוף מרסי, ג’וי דוויז’ן, ג’ון דנבר, פי.ג’יי הרווי ועוד הרבה”.פרץ: “אמי שמעה תקליטים של אלפאוויל, אבבא, הדלתות והקרפנטרז. אבי שמע ג’אז. אף על פי שתקופת נעורי היתה בשנות ה־90 הייתי יותר מחובר לצד האפל של שנות ה־80 והרשימה ארוכה”.ומי הלהקות העכשוויות שמעניינות אתכם כרגע?  “נשיונל – אנחנו ממש הרוסים עליהם, בלונד רדהד, דה איקס איקס, ג’סטיס, אדיטורס, באט פור לאשס, פורטיס הד ועוד הרבה...”.ויש גיבורי עבר ישראלים?“כל ההפקות מתחילת האייטיז, ‘83 או ‘84, הפקות של זמרות פופ כמו נורית גלרון או גלי עטרי, דברים אדירים. והיו כמובן דברים כמו שרון ליפשיץ,  נוער שוליים או לחלופין הקליק או הג’ינג’יות ואפילו הראשון של רוקפור. כל הגוון הישראלי הזה שחסר היום”.ומהו הגוון הזה שחסר היום?שרי: “שירים עם סימן שאלה. כשהייתי ילד  היתה עוד הפתיחה של ‘תצפית’ או ‘קשת ענן’. בכלל, כל האווירה הפסיכית הזו של ערוץ 1 באייטיז ממש נמצאת בוורידים שלנו. זו תקופה מרתקת. אות הפתיחה של החדשות בערבית – זה הפסקול של התקופה וזה חילחל למה שאנחנו עושים”.יש איזו תחושה של רומנטיקה או נוסטלגיה מבחינתכם?“ממש. אנחנו לגמרי רומנטיקנים ונוסטלגיים בהקשר האייטיזי. התקליט הראשון שאמא שלי הביאה לי היה אלפאוויל עם הכיתוב בעברית: ‘כולל הלהיט גדול ביפן’. היה בכל האווירה האייטיזית משהו נורא דארק ומלא הוד והדר. אבל אל תטעה ותחשוב שאנחנו צמד שרק מתרפק על העבר כל הזמן. אנחנו יוצרים מאד עכשוויים בסופו של דבר ולא רק יוצרים סנטימנטליים. חוץ מזה, היו גם דברים ממש נוראיים באייטיז כמו ז’קטים עם כריות בכתפיים”.

*#