רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מייטי מאוס: האם המפיק הנחשב דיינג'רמאוס ישרוד שיתוף פעולה עם U2?

הפרוייקט החדש של דיינג'רמאוס, Rome, הוא עוד צעד בדרך להכתרתו כמפיק האינדי הטוב בעולם. אך האם המוניטין שלו ישרוד שיתוף פעולה עם מפלצת התהילה שנקראת U2?

תגובות

חמש שנים לקח לדיינג'רמאוס ולשותפו דניאל לופי לבשל את הפרויקט המוזיקלי, שכולו מחווה כואבת לעולם שחלף - "ROME". האלבום מהדהד את פסי הקול האגדיים של מערבוני הספגטי האיטלקיים של שנות ה-60 וה-70, שבזמנו הטריפו את הצופים עם גישה שונה לחלוטין לשפת הקולנוע ולהלחנת סרטים. השימוש בגיטרות חשמליות, בשריקות מצמררות ובמקהלות אפיות הפכו את המלחין אינו מריקוני ממלחין סרטים שגורלו נגזר עליו להסתתר מאחורי הקלעים, למוזיקאי בולט ומשפיע בפני עצמו שנמצא בקדמת הבמה. » ביקורת אלבום: דיינג'רמאוס ודניאל לופי אלגנטיים

הפרויקט החדש של דיינג'רמאוס לא מתעסק בהעתקה ושחזור של לחני ספגטי, אלא בהרכבה מחדש של אותם אלמנטים, ליצירה שונה לגמרי שעומדת בפני עצמה. ROME לא נשמע כמו פסקול אבוד מהתקופה ההיא, כי אם יצירה שונה שמציירת בראש של המאזין סיפור חדש על גיבורים בודדים בערבות הפסטה. בעזרת הופעות אורח של הקאובויים נורה ג'ונס וג'ק ווייט, האלבום גם מפזר שירי פופ יפיפיים שמתוזמרים במיטב המסורת שהנחיל מריקוני.סיפור חדש על גיבורים בודדים. האזינו לאלבום המלא Rome: 

בשבע השנים האחרונות הצליח המפיק בריאן ברטון, (את הכינוי "דיינג'רמאוס" השאיל מדמות מצוירת של עכבר-מרגל, שכיכבה בסרטון אנימציה אנגלי), לייצר סדרה מפוארת של שיתופי פעולה. לאחר ששחרר את אלבום המאש-אפ "האלבום האפור", בו שילב בהצלחה אדירה את הקול של ג'יי זי מ-"האלבום השחור" יחד עם מקצבים מסומפלים מ-"האלבום הלבן" של הביטלס, החל לקבל תשומת לב מתעשיית המוזיקה כולה, ובפרט מדיימון אלברן, שגייס את הכישרון הצעיר ב-2005 להפיק לגורילז את אלבומם השני "Demon Days". אלבום שזיכה את העכבר במועמדות נכספת לפרס הגראמי עבור מפיק השנה. האלבום שגילה אותו ומיתג אותו באמצע בין המוזיקה השחורה ללבנה:

שנה לאחר מכן הוא אף זכה בפרס עם להקתו "נארלס ברקלי", אותה הקים יחד עם סי-לו  גרין, גם על האלבום וגם על הלהיט המשוגע "Crazy". רשימת השתפ"ים שלו לא נעצרת שם, את שירותי ההפקה שלו גייסו בין השאר גם ספרקלהורס ב-2006 וגם בק ב-2008 לאלבום Modern Guilt. אמנם השתתפותו באלבומים אלו העלתה את ערכו בתעשיית המוזיקה, אבל בניגוד לפרויקטים כמו "האלבום האפור", "נארלס ברקלי" או אפילו הסופר גרופ שהפיק לדיימון אלברן, The Good the Bad & the Queen, מדובר היה יותר בעבודה של "מאחורי הקלעים" שפחות הבליטה את העכבר כמוזיקאי בעל קול עצמאי.הלהיט שהביא לו את הגראמי. נארלס בארקלי - Crazy:

Gnarls Barkley - CrazyTags: Gnarls Barkley - Crazy

משחקן חיזוק לגיבור המרכזי כששב לעבוד שוב עם ספרקלהורס ב-2009, שמו כבר התנוסס בגאון לצידו של הסינגר-סונגרייטר ז"ל. כבר היה מדובר בפרויקט משותף לכל דבר בין שני כוחות מוזיקליים, שמשך אליו את תשומת הלב של סצנת הפופ האלטרנטיבית. "Dark night of the soul" היה פרויקט שאפתני ששם מטרה לייצר אווירה קולנועית ברורה; החל מהעטיפה האפלה, דרך החוברת (שכללה 100 עמודים בליווי צילומים מאת הבמאי דיויד לינץ') שסיפקה מעיין נרטיב ויזואלי משלים לאלבום, ועד סאונד הפופ-אפל ומהורהר. באלבום התארחו איגי פופ, ג'וליאן קזבלנקאס מ"הסטרוקס", וויין קוויין מ"הפליימינג ליפס", פרנק בלאק מהפיקסיז, סוזן וגה, ועוד שמות בולטים מעולם האינדי.  אווירה קולנועית. דיינג'רמאוס וספרקלהורס מארחים את ג'וליאן קזבלנקס:הפרויקט הגרנדיוזי והמוצלח הפך עדות לכוח המשיכה של העכבר, שתוך חמש שנים גרם לעולם האינדי לעמוד דום ולהתדפק על דלתות האולפן שלו. אם הקו"ח הסופר מגניב של האיש הזה לא הרשים אתכם עדיין אז דעו לכם שבקרוב מאוד המשאפיסט לשעבר שהפך למפיק על ומוזיקאי בפני עצמו, עומד להיות חתום כמפיק באלבום של אחת הלהקות הגדולות ביותר והמצליחות ביותר שידעה גלקסיית הפופ-רוק. דיינג'רמאוס נכנס לנעלי העקב הגבוהות והנוצצות של מפיק העל האגדי בריאן אינו והפיק את האלבום הממשמש ובא לתאגיד הרוק U2. להפיק את U2 ולהשאר בחיים

אינו שהתפרסם כחבר בהרכב של בריאן פרי "רוקסי מיוזיק" בתחילת שנות ה-70, הפך למוזיקאי בפני עצמו ומהר מאוד גם למפיק מבוקש. הוא זה שאחראי לסאונד הייחודי של להקות כמו Devo, הטוקינג הדז, לורי אנדרסון ואולטרה ווקס, ואף צבר מוניטין כמשתף פעולה מרחיב תודעה לצד דיויד בואי, דיויד בירן ורוברט פריפ. בשנת 84 לקח על עצמו את המשימה הענקית (ואת השכר העצום) להפיק ללהקת רוק אירית מצליחה סאונד משלה ולהעניק לה "אדג'" אומנותי. באמצע שנות ה-80 U2 התפרסמה ברחבי הגלובוס כלהקה ש"יודעת להופיע" אבל אלבומיה היו אירועים מוזיקליים חסרי מעוף. אינו ניצח על שינוי הגישה של הלהקה כלפי סאונד ואווירה. ב-"Joshua tree" (האלבום השני שהפיק להם) הלהקה כבר מצאה את עצמה עם הצלחה פנומנאלית בידיים ועם אמינות ארטיסטית. שיא הקריירה של אינו כמפיק גם סימל את תחילת סוף תקופת הזהר. U2:

אינו יצר אלכימיה בין החדשנות וההעזה ההפקתית שלו לבין המנוני הרוק הקליטים של בונו, ו-U2 הפכה למפלצת האצטדיונים שהיא היום. חלקו של אינו ביצירת המפלצת היה לא מבוטל וגורלו של יוצר מפלצות הוא לנצח טרגי ואירוני. שיא ההצלחה של אינו כמפיק-על סימן גם את סוף דרכו כחלוץ סאונד. הרומן הנמשך עם בונו החליש את הסקס אפיל האומנותי שלו. מעורבות נמשכת עם להקה מסחרית בסדר גודל כזה היא בגדר "מכירת נשמה" ומנוגדת ליצירה אוונגרדית עצמאית. אינו נמחץ תחת המפלצת שיצר.  באופן כללי תמיד עדיף לעבוד עם דיימון אלברן. הגורילאז:

להפיק להקה בסדר גודל של U2 נחשב לשיא ההצלחה המסחרית בתחום ההפקה, אבל האם דיינג'רמאוס יצליח להשפריץ ממגניבותו על U2 ופשוט להמשיך הלאה בדרכו, או שמדובר בתחילת הסוף של האוטר המוזיקאלי? האם מעורבותו עם בונו תסמן סופית את דיינג'רמאוס כמפיק החשוב ביותר בדורנו או שמדובר בהיבלעותו בלוע המפלצת? תלוי את מי שואלים. כנראה שמעריצי U2 (יש תיאורית קונספירציה שאין כזה דבר "מעריצי U2") יכתירו כשיא, בעוד שחובבי האינדי יחששו מהסוף. אפשר רק לקוות שדיינג'רמאוס יאמץ את התיאוריה של הבמאי הנערץ עליו, וודי אלן, ששרד אומנותית גם כאשר הצליח מסחרית – המוטו נקרא "קח את הכסף וברח".

*#