אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קווין למתקדמים: הרבה מעבר ללהיטי ענק

באוסף החדש שלהם, "Deep Cuts", קווין מוכיחים שמי שספר אותם רק כלהקת פופ דביקה כנראה לא טרח להקשיב להם לעומק

תגובות

המבקר של פיצ'פורק כינה את קווין "הלהקה הגדולה ביותר/הנוראית ביותר של המאה ה־20". תיאור שיש בו לא מעט צדק אם משקללים את הפופולריות של ההרכב, שבילה יותר שבועות בראש המצעד הבריטי מכל אחד אחר ושאלבום הלהיטים הגדולים שלו הוא האלבום הנמכר ביותר בבריטניה בכל הזמנים, ואת קיתונות הבוז והלעג שספגו מרקורי, מיי, דיקון וטיילור מלגיונות של מבקרים ו"מביני מוזיקה" נפוחים במהלך השנים. כותב שורות אלה טוען שקווין היא הלהקה המוכרת הכי לא מוכרת שיש. ואסביר: אפשר להניח שאין כמעט אדם בחצי הכדור המערבי שלא יודע לזמזם לפחות שיר אחד של קווין. אם זה"We Are the Champions", "Love of My Life" או "Another One Bites the Dust" - כולם להיטי ענק שהפכו לסטנדרטים של פופ־רוק סוחף והמנוני ואהוב על מיליונים. אבל לקווין היו גם צדדים אחרים, מוכרים פחות למי שהתמקד רק בסינגלים ובלהיטי הענק. ועכשיו, במסגרת ההוצאות החדשות והמורחבות לאלבומים הקלאסיים שלהם משנות ה־70, מתפנים חברי קווין להציג באוסף שלפנינו את השירים הפחות מוכרים, אלה שנחבאו עמוק בתוך האלבומים ולא זכו לתהילה כמו אלה שהוזכרו לעיל. בריאן מיי לא נופל מג'ימי פייג'. קווין - Stone Cold Crazy:למי שמכיר רק את קווין של "Radio Gaga" או "I Want to Break Free" נכונה הפתעה מרעישה. קווין החלו את הקריירה כהרכב הארד רוק עם נטיות גלאם ופרוגרסיב. שני האלבומים הראשונים הציגו עיבודים מורכבים, קונספטים מסתוריים וסולואים ארוכים, רחוקים שנות אור מהלהיטים הקלילים ששוגרו לרדיו בשנים שלאחר מכן. האזנה חוזרת לאלבומים שיצאו בין 73' ל־76' מגלה שמרקורי, פרט להיותו פרפורמר שגורם לקולגות כמו רוברט פלאנט, איאן גילאן ואפילו דיוויד בואי להיראות כמו בולי עץ מגושמים, הוא גם כותב מדהים עם מנעד סגנוני עצום וקול אלסטי בלתי ניתן לחיקוי; שבריאן מיי הוא גיטריסט לא פחות יצירתי מבלקמור ולא פחות מגוון מפייג'; ושהריתם סקשן של ג'ון דיקון ורוג'ר טיילור מסוגל לנוע בין רוק בסיסי מהודק לסווינג, Fאנק ובלדות, בקלילות."Deep Cuts" הוא, אם כן, קורס קווין למתקדמים. מ"Stone Cold Crazy" המטאלי והמהיר, שאכן כוסה בעבר על ידי מטאליקה; דרך "Long Away" החלומי של מיי, שמזכיר את The Byrds, ו"The Millionaire Waltz", שמחבר את יוהאן שטראוס לריפים כבדים ולשינויי טמפו מאתגרים; ועד ל"39'", ספייס־פולק אקוסטי מקסים – קווין מוכיחים שמי שספר אותם רק כלהקת פופ דביקה כנראה לא טרח להקשיב לעומק. הסאונד המשופר מחדד את יכולות הנגינה המשובחות ואת גאונות ההפקה הרב שכבתית של רוי תומאס בייקר, שעבד עם הלהקה במשך רוב הסבנטיז. בחירת השירים היצירתית בהחלט משאירה טעם של עוד בציפייה ל־Vol. 2 שיסקור גם את האלבומים המצוינים News of the World" ,"Jazz"" ו""The Game. גם שם, כמו שיודע כל מי שמבין משהו בדיסקוגרפיה של קווין, חבויות פנינים רבות המחכות לחשיפה מחודשת. עיבודים מורכבים וקונספטים מסתוריים. קווין - Long Away:אז נכון, משנות ה־80 הפכה קווין ללהקת קאמפ־פופ עם חומרים שסובלים מפשטנות/בומבסטיות יתר, אבל כפי שמוכיח "Deep Cuts", בתקופת השיא היתה קווין בולדוזר מוזיקלי בלתי ניתן לעצירה, שהיה יכול לקחת בסיבוב כל הרכב אחר, כולל את אלה שהמבקרים אהבו לאהוב יותר.

» Queen - Deep Cuts Vol. 1 1973-1976

*#