רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על שירים וישבנים: האם הביץ' של ההיפ-הופ היא היפיופה של הזמר המזרחי?

בעוד תרבות ההיפ הופ לא מתביישת לנפנף בשוביניזם והשפלת נשים, המוזיקה המזרחית עוטפת את אותם המסרים בחנופה ודימויים על אהבה. המטרה בשתי התרבויות היא דומה: לעשות כסף

תגובות

כבר בראשית ימיה, תרבות ההיפ- הופ בנתה לה מיתוס סביב הישבן הגדול, המבדיל את דמות האישה השחורה והעסיסית מזו הלבנה והשדופה. מעין ניסיון תרבותי ליצור אידיאל יופי חלופי לאופנת הרזון "הלבנה" השלטת בשוק האופנה. Baby Got Back – הלהיט החביב של  Sir Mix A-Lot מתחילת שנות ה-90, שימש מניפסט פמיניסטי שעסק בפוליטיקה של הגוף הנשי השחור באופן שלא נשמע כדוגמתו. ואולם, עם כניסת הכסף הגדול לתעשיית ההיפ-הופ ומסחורה, הראפ הפוליטי לקח בהדרגה צעד אחורה ופינה את הבמה לראפ מסחרי שמקדם ובכן, כל מה שמוכר. וסקס כידוע, מוכר. כשלהיפ הופ עוד הייתה אמירה. Sir Mix A-Lot: כך ה-Sisters הפכו ל- Ho's, ה-Brothers הפכו ל- Pimp's והישבן הפך מאובייקט פוליטי לאובייקט מיני. מכאן קצרה הייתה הדרך לשרבוב כרטיסי אשראי דרך חריצן העירום של עלמות חן דשנות אחוריים בקליפי זימה ליליים. שירים כגון: Ghetto Ass Bitch,  Shake That Ass Bitch, Find A Big Butt Bitch ו- ,Nothing But A Bitch הם רק מדגם מייצג לדרך בה תרבות ההיפ-הופ בוחרת להציג את דמות האישה. כך כיום, אפילו שירי היפ-הופ פופולארים מאוד, משמשים כר פורה לשנאת נשים של ממש.

שוביניזם בתחפושת "תחת" שמי ים תיכון לעומת זאת, המצב הפוך לחלוטין. המוזיקה המזרחית של היום שנולדה מחדש מתוך תרבות ה"שמח" בחתונות, לא רק שלא שונאת נשים אלא אוהבת אותן במלוא מובן המילה. מוזיקה שמתאימה להשמעה בחתונות הרי חייבת לעסוק באהבה. ואהבה היא הרי מושג שנשים חתומות עליו במרשם הפטנטים. מכאן שהמוזיקה המזרחית בבסיסה שואפת דווקא לרצות נשים. עם זאת, שירי אהבה אוניברסאליים ופשטניים המאפיינים את הז'אנר, מציגים את דמות האישה כשטוחה וחד ממדית ומשמרים את העליונות הגברית באופן נסתר ומחוכם הרבה יותר. "יש לך טוסיק בגלמה, סחתין עלייך נשמה". שי לסרי:כך, כשליאור נרקיס שר: "את יפה כל כך, הלב שלי איתך", המאזין יכול לקבל את הרושם כי הוא מכוון למושא אהבתו היחידה והבלעדית. אלא שהצופה יתקשה להתעלם מצילומי התקריב של אסופת הישבנים המרצדים על המסך מסביבו ומערערים בהווייתם על האופי המונוגמי של הטקסט. כך גם כשהזמיר שי לסרי שר: "יש לך טוסיק בגלמה, סחתין עלייך נשמה", הוא בסך הכל מבקש לפרגן לנתוניה המחמיאים של בחירת ליבו, שהיא לדבריו - נשמה טהורה. הוא לא מתכוון לזלזל. המטרה היא הרי לעשות שמח, ואיך אפשר שמח בלי איזה טוסיק או שניים? כך אפילו המסר השוביניסטי ביותר מתקבל ברכות כשהוא מתובל בקורטוב אהבה.

האהבה מוכרת כי כאן אהבה היא שם המשחק: "אהבה ראשונה", "אהבת אמת", "אהבה מטורפת", "אהבה ללא גבולות", "סיפור אהבה", "אהבה על רגל אחת", "לחישה של אהבה", "כמה אהבה", "ברית האהבה", "חייל של אהבה", "מה זה אהבה?", "אהבה תנצח", "אהבת חיי", "סופה של אהבה", "רעל באהבה", "מוכרת אהבה", "אהבה גנובה", והחביב האישי שלי: "אהבה בצ'אט", הם רק חלק מרשימת שירים שעוסקים אך בנושא אחד בלבד. ואפילו אם הארוחה שלכם נשארה בבטן לאחר קריאת רשימה זו, בוודאי לא תוכלו להתעלם מהדפוס החוזר שמוביל למסקנה ברורה אחת: האהבה מוכרת. וממש כפי שתרבות ההיפ- הופ מוכרת עצמה בעבור חופן דולרים המותז בזלזול על פני ישבן רוטט, כך תרבות המוזיקה המזרחית בישראל מוכרת את עצמה לאידיאל האהבה.

אלא שהאהבה, בנוגע לייצוג דמות האישה, לפעמים משקרת. ובניגוד למצב בתרבות ההיפ-הופ האמריקאית, שם הלשון כבר מזמן שוחררה לדקלם כל ביטוי- פוגעני, מיני ושוביניסטי ככל שיהיה, אצלנו האהבה משמשת לעיתים ככסות להעברת אותם מסרים בלשון מכובסת. דוגמא נוספת לכך נוכל למצוא בלהיט הקיץ הזכור עלינו לרעה מ- 2004: "תזיזי ת'ישבן תנענעי ת'תחת", שנמצא אולי על נקודת התפר בין שני הז'אנרים. כשביגי ושורטי – הלא הם "הישראלים", שרים: "תראי לי מתוקה איך את עליי רותחת", האישה. כלומר ה-"מתוקה", משמשת למעשה כאליבי שמאפשר למשפט לחמוק מביקורת. כך, במקום: "תראי לי יא זונה איך את עליי רותחת" - טקסט שבקלות היה יכול להילקח מכל שיר ראפ אמריקאי טיפוסי, דמות האישה מתעטפת בתואר מתקתק ומתחנף שמאפשר למאזין לבלוע את הגלולה הפוגענית ביתר קלות. תראי לי מתוקה איך את עליי רותחת. הישראלים:בשני המקרים ההפרזה היא קיצונית: באמריקה נשים הן "זונות" ו-"כלבות" ובישראל נשים הן "יפיופות" ו-"מתוקות שלי". מה שמצחיק הוא, שלפעמים שמות התואר הנוגדים יכולים להתחלף בניהם ועדיין לשמר בדיוק את אותה משמעות במשפט. ואם נניח לרגע שיקולים פמיניסטיים בצד ונתמקד בהיבט היצירתי, הרי שבשני המקרים לפנינו מוזיקה שמשכפלת את עצמה באופן אוטומאטי כדי לענות על צורך כלכלי. מוזיקה שנוצרת מתוך צורך כזה בדרך כלל גם תהיה שווה ל... אבל את זה אתם הרי כבר יודעים.

*#