רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפקה כחול לבן: האם יש דבר כזה סאונד ישראלי?

לכבוד יום העצמאות בררנו עם האנשים שמאחורי הקלעים, כמה חשיבות יש למפיק בעיצוב הסאונד המקומי ומה צופן העתיד. יוסי פיין, ג'וני הקטן, ניצן קייקוב ואחרים מגלים סודות מהאולפנים

תגובות

"היום אני מבין שכדי להפיק אנשים אני צריך להפיק אותם לפני שמגיעים למוזיקה. זה מה שקרה לי עם הדג נחש, שבתקליט האחרון, 6, הבנתי שאפשר להפיק את המוזיקה אחרת, והבנתי שאם אני אפיק אותם להיות במיטבם בתור אנשים, אז נגיע לתוצאה שתמכור והכל יצליח. אנחנו פשוט צריכים לדאוג להיות במיטבנו ואז הכל ילך. וזה באמת קרה". כך מתמצת יוסי פיין, מהמפיקים המוזיקליים הבולטים בארץ, ומי שאחראי על ארבעת האלבומים האחרונים של הדג נחש, את המשקל הרב שיש למפיק המוזיקלי ביצירה. לואי להב למשל, נכנס לתודעה הישראלית כסופר מפיק של הרוק הישראלי, כזה שחברות התקליטים יכולות להרגיש בנוח להצמיד אותו לאמן כדי שהאוזן הישראלית תקלוט אותו כמו שצריך. ובצדק מסוים, אם תחשבו על ענקים כמו שלום חנוך, שלמה ארצי, דיויד ברוזה וגידי גוב שעברו תחת כנפיו לאורך השנים. אבל האם עוד יש מפיקים כדוגמתו בנוף המקומי? עד כמה המפיק באמת מעורב? צריכים להיות במיטבנו וההקלטה תעבוד. הדג נחש (מפיק - יוסי פיין):

בס ישראלי זה טוב, סנר ישראלי זה רע  לפני שניגשים לבחון את תפקיד המפיק, יש לשאול שאלה הרבה יותר בסיסית: האם יש דבר כזה סאונד ישראלי? "לכל אחד זה יגיד משהו אחר, בדרך כלל זה עניין רגשי". אומר אורי ורטהיים, איש "התפוחים" ומי שהפיק לאחרונה את האלבומים של Left ו- Tree, "מה שנשמע לי ישראלי זה דברים כמו לדוגמא 'בס ישראל'", נגיד ברחוב הנשמות הטהורות של נתן כהן, או השיר בוא הביתה של שולה חן. אני זוכר שהייתה תקופה שניסיתי לחשוב איך משיגים סאונד בס כזה מבחינה טכנית, והעניין הוא שזה בכלל לא טכני, זה הכל תלוי איך מנגנים את זה ומה מדמיינים".

"אין דבר מדויק שאפשר לשים עליו את האצבע", מוסיף יוסי פיין. "יש את מה שהיה ולאן שזה הולך. מה שהיה זה המון השפעה של מוזיקה רוסית, שמנוגנת קצת אחרת, כמו השיר 'לחיי העם הזה'. מה שנקרא זמר ישראלי. הדבר הזה מאוד השתרש, ואפילו השירים של שלמה ארצי הם שירים רוסים שמוגשים בעיבודי רוק. אחר כך יש את ההשפעה שהביאו אלה שבאו מארצות ערב, מאפריקה, מרוקו ותימן. עכשיו זה יוצא מאוד חזק במוזיקה המזרחית. למשל מוש בן ארי שסבא שלו תימני וסבתא שלו רוסיה והוא הושפע משני הצדדים. אני חושב שהוא אחד האנשים שאפשר להגיד עליו שהוא הישראלי העכשווי". הכל תלוי בנגינה ובדמיון. Left (מפיק - אורי ורטהיים):יונתן "ג'וני" גולדשטיין, מי שנחשב כמטאור עולה בתחום ההפקה ואחראי על אלבומה האחרון של דנה עדיני, דווקא מסתייג מההגדרה: "ברוק מאוד ברור מה זה גיטרות אמריקאיות או גיטרות עם סאונד בריטי. ובארץ אין לנו את זה, לא הגענו למקום הזה עדיין, וזה יקח עוד זמן. על זמר אתה יכול להגיד שהוא ישראלי אבל לא על סאונד. הדבר היחיד שמשתמשים בו בכינוי 'סאונד ישראלי' זה כמילת גנאי, לסאונד לא טוב. כשאתה עושה סנר טיפה לא מגניב אז אומרים לך שהסנר ישראלי".פלייליסט. בעד ונגד גם בנוגע להצלחה המסחרית של היצירה, מרגישים המפיקים את כובד האחריות על כתפיהם. ניצן קייקוב, יוצא כוכב נולד 3, מפיק כיום אמנים מצליחים כמו עידן יניב ואביהו שבת. הוא סבור שבניגוד לדעות המבקרים, לשאוף לפלייליסט זה חלק חשוב מהעשייה. "זה חשוב, אני לא רואה את זה כדבר רע", הוא מסביר. "אתה מרגיש מה קורה בשטח, הכל זה טרנדים. החוכמה של מפיק זה להרגיש את האמן ולמצוא את השילוב בין מי הוא ואיך אתה מביא אותו בצורה הכי טובה לספק את המוזיקה שהוא רוצה לעשות. לגרום לזה להתכתב עם מה שקורה היום ושלא ישמע מיושן מידי". שלא ישמע מיושן מידי. עידן יניב (מפיק - ניצן קייקוב):"המחשבה על פלייליסט היא לא טובה לתהליך". אומר ורטהיים לעומתו ומייצג בכך את הצד השני של הסקאלה. "כשאתה בא לעשות אלבום מה שבעצם חשוב זה שתהנה מהתהליך, תלמד ממנו, תלמד על עצמך, ותאהב את מה שאתה שומע בסוף. ברגע שנכנסים למחשבות של האם זה יצליח? האם זה מסחרי? זה מסרס. אתה לא יכול לעבוד אם זה מה שאתה חושב עליו. להפך, אני מעדיף להגיד 'אף אחד לא ישדר את זה, אף אחד לא ישמע את זה בכלל'. אם רוצים לעוף צריך שהמטרה תהיה הרבה יותר גדולה מלהכניס שיר לפלייליסט. אני לא חושב על האם ישדרו את זה עוד חודש או חודשיים, אני חושב האם אנשים ירצו לשמוע את זה עוד שלושים שנה".המפיק כחבר בלהקה עם כל האינטימיות הזו, איך מוודאים שהמפיק לא עובר את הגבולות וגולש לתוך היצירה של האמן? "לכל מפיק יש את חתימת הסאונד שלו", אומר קייקוב. "זה נורא החמיא לי שבשנתיים האחרונות התחילו להגיד לי שכשמתחיל שיר אז יודעים שזה שלי. אני לא יודע מה אני עושה שגורם לזה להיות ככה. יש מפיקים שאני מאוד מעריך, שכשמתחילים לנגן אתה יודע שזה הם, כמו תומר בירן, רן שם טוב או תמיר מוסקט. זה משהו שאני מאוד מאוד אוהב וזה מגניב אותי. הרבה פעמים לא ממש יודעים איך זה עובד מאחורי הקלעים, אז להביא את זה למצב שגם מעריכים את העשייה המוזיקלית של המפיק, ומזהים את הסאונד שלו, זה מחמיא בטירוף". בשום אופן לא על גב האמן. דנה עדיני (מפיק - ג'וני):גם ג'וני לא בטוח שזה שלילי, כל עוד לא מגזימים: "אם חתימת הסאונד של המפיק נמצאת שם זה בסדר, השאלה היא רק אם זה גורע. על טימבלנד, למשל, מדברים שהוא אוכל את האמנים שהוא עובד איתם. עכשיו הוא מפיק את נלי פורטדו וזה כבר לא היא, זה טימבלנד. זה בסדר גמור שיהיה לך את הסאונד שלך וזה בסדר לתת את כולך בפנים, אבל בשום פנים ואופן לא על גב האמן".

מבחינת האמנים, המפיק נחשב פעמים רבות כחבר נוסף בלהקה. כך מעיד רועי ריק, אחד מסולני להקת הקולקטיב, שבאלבומם האחרון בחרו לעבוד דווקא עם המפיק האמריקאי, כריס שואו. "בהתחלה כשהוא הגיע זה היה קצת יותר מבויש ולקח לנו יומיים להתאפס על מי הוא ואיך הוא", משתף ריק. "אבל ברגע שזה נפרץ זה היה יחסית יותר קל. הוא היה במצב רוח שלנו. מצד אחד הוא סופר פדנט, הוא היה יכול לשבת שלוש שעות על סאונד של מצילה בתוך שיר שיש בו 25 כלים. אבל מהצד השני הוא יכול לעשות שטויות בקטע הכי קולקטיבי. הוא היה חלק מהחבורה".בחרו להביא מפיק מבחוץ. הקולקטיב (מפיק - כריס שואו):

איזבו כמשל ריק מדגיש שבבחירת המפיק חשוב להבין מול מה אתה עומד: "הגישה השגויה לדעתי היא 'אני רוצה להישמע כמו...'. אנחנו באנו ממקום שאנחנו חושבים שכריס שואו יצליח לתרגם את הרעיון שלנו הכי טוב, ולהרגשתי הוא היה הבנאדם הנכון בזמן הנכון. גם אם אתה שומע איזבו ואתה אומר לעצמך שאתה רוצה להישמע כמוהם, זו לא הגישה הנכונה. בסופו של דבר אתה רוצה להישמע כמו שאתה נשמע ולא איך שמפיק גרם לך להישמע". פיין מחדד: "כשבאים לרן שם טוב אז באים בשביל שהוא ייתן את הצבע שלו, ויש לו צבע מאוד ייחודי".

גם ורטהיים מתייחס לרן שם טוב כמפיק מוזיקלי בעל סאונד דומיננטי, אבל מסביר למה מהסיבות הלא נכונות תיוולד היצירה הלא נכונה. "תפקיד המפיק זה להוציא לפועל את מה שהאמן רוצה. לגרום לאמן להגיע לתוצאה שהוא יאהב אותה. אם אמן יבחר את רן שם טוב כדי להישמע כמו איזבו אז בסוף זה לא ישמע כמו איזבו. אלא אם כן רן שם טוב יכתוב את השירים ואיזבו ינגנו. בדרך כלל כשבנאדם רוצה להישמע כמו משהו אחר אז אני, בתור מפיק, דווקא אנסה למצוא איך הוא נשמע, איפה המאפיין שלו. לאו דווקא איפה המאפיין שלי. למצוא מה מייחד את האמן עצמו. בדרך כלל זה כבר קיים אצל האמן, רק צריך להבחין בזה ולהפוך את זה לסוג של קו מנחה להפקה, למצוא את הדרך להביא את זה"."כשאני מפיק משהו, אני כמעט תמיד, 99.9 אחוז, גם עושה את העיבוד, ואז אני מקפיד שהדברים יוקלטו עם הגוון שאני אוהב", אומר רן שם טוב, שמודע היטב לחתימת הסאונד הדומיננטית שלו. "אני צריך שמי שאני עובד איתו יהיה מבסוט. מאוד. אם לא, אני לא מבסוט. אבל, אם מישהו בא לעבוד איתי ולא נותן לי לעוף, לפעמים לבד גם, הוא לא מרוויח את רן באמת. ואלה שנותנים לי את הספייס לעבוד, מרוויחים אותי".באים בשביל לקבל צבע מאוד ייחודי. איזבו (מפיק - רן שם טוב):

איך נכנס ההיפ הופ למיינסטרים? אם יש משהו שרבים מסכימים עליו, זה על תפקידו החשוב של המפיק כדמות מרכזית בעיצוב התמונה המוזיקלית בארץ לאורך השנים. פיין מעיד על השינוי שהוא עצמו גרם לו כשהנחיל את תרבות הרגאיי והמוזיקה השחורה בישראל: "ידעתי 20 שנה לפני, מה הולך לקרות. הפקתי עם יאיר ניצני את תקליט ההיפ הופ-רגאיי-דאנסהול הראשון (חומוס מטמטם של נייג'ל האדמו"ר – ט.ה.), ובזמן שזה יצא אנשים לא קלטו את זה. אבל אני אמרתי שזה בסדר, כי מי שיקלטו את זה הם הילדים וזה יגדל דור אחר. ומה שקרה זה שפישי שבק ס' שמעו את זה עוד בתיכון ותוך שלוש שנים שניהם נהיו ראפרים, כל אחד בסטייל שלו. שבק ס' מכרו 58 אלף דיסקים מ'בעטיפה של ממתק', וזה גרם פה למשהו אחר. בגלל זה הגיעו הדג נחש ובגלל זה לסאבלימינל היה מאוד קל. זה גרם גם למהפכה בתודעה. פתאום דיברו על גנג'ה, על פוליטיקה בצורה מאוד מסוימת, זיונים, נשים מוכות. נגעו בנושאים שאף אחד לפני זה לא נגע בהם".

הצלחה והתפתחות מוזיקלית מביאה עימה לא רק אמנים צעירים, אלא גם מפיקים. דוגמא טובה לכך הם הצמד סאבו וקותי, שאחראים בין השאר להפקת אלבומה האחרון של קרולינה. ריק מייחס להפקה חלק ניכר בהצלחת האלבום הזה. "אם אתה לוקח עכשיו את קותי כמפיק, אז השיטה שלו נמצאת בתוך היצירה עצמה. לקחת, לחתוך, להדביק מחדש ולערוך ויוצאים דברים מדהימים. האלבום של קרולינה הוא אדיר מהבחינה הזאת". מי שיקלוט את זה הם הילדים. נייג'ל האדמור (מפיק - יוסי פיין):

ואיך ישמע העתיד? כל אלה הם השינויים שהיו, אבל האם המפיקים יכולים לזהות כבר עכשיו מה יהיה הטרנד הגדול הבא? ג'וני מהמר על רטרו: "אני חושב שהניינטיז הולכים לחזור ובגדול. ככה עובד הרטרו, בהפרשים של 20 שנה. גם אי אפשר לדעת מה מהתקופה ההיא בדיוק יחזור. למשל במחוות לאייטיז, מה שחזר זה המכונות תופים, הסינטיסייזרים והאלקטרו". פיין, לעומת זאת, מהמר דווקא על כיוון אחר, שמביא איתו גם מסר שמעבר למוזיקה, אולי לקראת ימי העצמאות הבאים. "המהפכה הבאה זו מוזיקה ערבית. אנחנו חיים במזרח התיכון ויש גבול לכמה מוזיקה אמריקאית ואנגלית אנחנו יכולים לעשות. יש לנו את זה ממש חזק בפנים ואנחנו יודעים לנגן עם הסאונדים האלה והטכניקות האלה. אנחנו לא גרים בג'ורג'יה או אלבאמה ואפילו לא בלגיה ולא מנצ'סטר. בסופו של דבר אנחנו גרים בין ביירות לקהיר, ובין רבת עמון לעזה, ובאיזשהו שלב זה חייב להשפיע. ברגע שהשלום יהיה במוזיקה, הדרך לשלום תהיה הרבה יותר מהירה. יש פה מוזיקאים ערבים ויהודים מדהימים, וכשהם יהיו ביחד, מזה תצא בשורה מטורפת. ייקח לזה זמן אבל הדור הבא יביא את זה. זה ברור לי שבסוף זה יהיה חייב ללכת לשם".

*#