רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשירה לבן לאדן: מי כאן בעצם הפרימיטיבי?

כמעט 10 שנים אחרי הפיגוע בתאומים, החיסול של בן לאדן מזכיר שגם הטובים יודעים להפיץ אלימות. איתמר הנדלמן סמית' מנסה למצוא את הדרך ממלקולם אקס לברק אובמה

תגובות

"לאוסמה בן לאדן אשירשמיטתו בבטן האדמהשבמרתפו שבאפיקי תהוםבעומק ארבעים אמהמעבר להרי חושךובטון יצוק מעליורבדים רבדיםלהיות לו מגן מעברת רשעיםמזדים מבקשי נפשומטילים יורדי שחתמקרקרי חומות עיר"(מתוך "אשירה לאוסמה בן לאדן" מאת אהרון אמיר. השיר נכתב כשלוש שנים לפני הפיגוע בתאומים).בפעם הראשונה שנתקלתי בשמו של אוסמה בן לאדן היה זה בשירו של ידידי המנוח אהרן אמיר. באותם ימים אהרן ואני היינו חברים טובים. הייתי אז אובססיבי בעניין הכנענים (מהם בא לי שם העט "בן כנען"). אהרן, במהלך מחשבתי כנעני מורכב ולא פשוט, ראה אז בלוחם המדברי אוסמה בן לאדן סוג של גיבור שמי הנאבק בקולוניאליזם האמריקאי. יש לציין שתפיסת עולמו הפוליטית של אהרן אמיר היתה קרובה הרבה יותר לזו של "נוער הגבעות" מזו של השמאל הרדיקלי. כאמור, כל זה קרה שנים ספורות לפני אסון התאומים.

ה־9.11, הפיגוע במרכז הסחר העולמי, מגדלי התאומים, מנהטן, ניו יורק, תפס אותי - כמו את שאר העולם - לא מוכן. ישבתי בדירת החדר וחצי שהיתה לי אז בשנקין, לא רחוק מאורנה ואלה. הטלפון צילצל כשהאזנתי לאלבום היפ הופ או רגאיי כזה או אחר ועישנתי סיגריה ירושלמית. ידיד שלי, די.ג'יי ומפיק בסצנת ההיפ הופ־סקייטבורד־רגאיי של אז, אמר "בנאדם, ראית מה קרה? פתח את הטלוויזיה. בבילון א פאל (בבל נפלה, בניב הפאתווה הג'מייקני)".שבוע וחצי לאחר מכן, ערב ראש השנה תשס"ב, התראיינתי בתוכנית ספיישל של ערוץ 1 לרגל החג בהנחיית אלעזר שטורם. הרעיון מאחורי התוכנית היה להביא חמישה נציגים של האינטליגנציה הצעירה בישראל לדיון תרבותי־פוליטי וכו'. חוץ ממני ישבו בפאנל חברי ערן סבאג, חוקרת השואה והסופרת שהרה בלאו (לדעתי, אז עדיין קראו לה שרה, אבל יכול להיות שאני טועה), הסופרת והתסריטאית שירי צוק ("קודם כל תירגעי") ואיזה בחור מאוד נחמד ששכחתי את שמו, אבל היה קשור איכשהו לביבי נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. אולי היה היועץ לענייני צעירים. לך תדע (שמעתי שביבי מאוד אהב את האלבום הראשון של שי נובלמן). חשבתי שאכן נדבר על תרבות וכו'. לא תרבות ולא בטיח. אלעזר שטורם התחיל את התוכנית בשאלה כללית: האם למי מאיתנו יש מה להגיד על מה שקרה בניו יורק שבוע קודם לכן. אף אחד לא התנדב לענות. שטורם לא הרפה. פנה אלי וחזר על השאלה. היה לי רגע קצר לחשוב על זה. לנגד עיני עלתה דמותו של מלקולם אקס, מגיבורי נעורי.

במילים אלה ענה לעיתונאים מלקולם אקס (אל־חאג' מאליק אל־שאבאז) כשנשאל אם הוא לא מרגיש צער כלשהו על הירצחו של הנשיא ה־35 של ארצות הברית ג'ון פ קנדי שבוע קודם לכן: "ובכן אדוני, אני לא חושב שמישהו כאן יכול להכחיש (את העובדה) שכשאתה שולח את התרנגולות שלך בבוקר אל מחוץ לחצר המשק שלך, הן יחזרו בערב חזרה אל חצר המשק שלך. לא לחצר המשק של השכן שלך. אני חושב שזה (הרצח) מהווה דוגמה מרכזית למקרה שבו תרנגולות השטן חוזרות הביתה, אל הלול שלהן. אותן התרנגולות שהוא שלח החוצה - האלימות שהוא נהג בארצות אחרות, כאן ומעבר לים... אני חושב שאותה האלימות חזרה אל שולחיה, לגבות אחד משלהם. כשהייתי בעבר נער חווה בעצמי, תרנגולות שחוזרות הביתה אל הלול שלהן מעולם לא העציבו אותי. למען האמת, הן תמיד שימחו אותי".ואז, בהשראת מלקולם אקס, ובלי לסנן יתר על המידה, אמרתי משהו בנוסח: "מעבר לצער הטבעי שלי על כל טרגדיה אנושית מהסוג הזה - מותם של אנשים רבים כל כך- הרי שאיני יכול לומר שהמוסדות שנפגעו, מרכז הסחר העולמי והפנטגון, הם מוסדות חפים מפשע. אמריקה הפיצה בעולם - דרך המוסדות האלו - כל כך הרבה אלימות ואי צדק, והנה האלימות הזו שבה והכתה בה". 

הדברים מיד עוררו גל. במיקרו ובמקרו. בתוכנית הספציפית ומחוץ לה. בדיעבד, במרחק של עשור, אני לא בטוח שהייתי מתבטא כך שוב, אף שעדיין הייתי חושב כך. לא הכל צריך להגיד, ויש עת לכל דבר. יחד עם זאת, גם היום, במרחק של עשור, אני יכול להגיד את אותו הדבר על אוסמה בן לאדן. האלימות שהפיץ שבה וגבתה את המחיר שלה. אבל, אני לא יכול לרקוד על הדם הזה. גם אם מדובר בדם של אוסמה בן לאדן. ביטויי השמחה האמריקאיים־ישראליים־ירופיים הם פרימיטיביזם מוחלט, ממש דומה לזה של בן לאדן. וכשחושבים על זה, מספרית, בן לאדן הפיץ הרבה פחות אלימות בעולם מנשיא ארצות הברית. גם אם קוראים לו ברק חוסיין אובמה.    

"אשירה לאוסמה בן לאדן...אשר אחת גזר ולא ישוב: בנפש ובדםיפדה את האסלאםבדם ואשיטהר כל ישבאש ובדמיםיצרוף־יגאל עמים...כי חרב לאללה ולאוסמהוסיף בן לאדן לא ישקר".(מתוך "אשירה לאוסמה בן לאדן")

*#