אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עצמאיות בשטח: כך השתלט המין הנשי על סצנת האינדי המקומית

"כבר עשר שנים שזמרות חזקות יותר מזמרים", אומר המוזיקאי יהודה עדר על גל זמרות האינדי ששוטף את הארץ בימים אלו. מה הקשר בין עינב ג'קסון כהן, רוני אלטר, נעם נבו, אביגייל רוז ואחרות? והאם כולן באמת משתייכות לאותה הנישה?

תגובות

השאלה הגדולה היא, היכן הבשורה המוזיקלית? נורית כרמל, אשת יחסי הציבור של נעם נבו, טליה אליאב וחווה אלברשטיין, יכולה להבין את ההכללה אבל  לא את הסיבה לה. "אין להן שום דבר במשותף", קובעת, "לא מבחינת קהל היעד, הסגנון ואפילו הגיל. אולי היכולת לעשות הכל בדרך עצמאית היא שמחברת ביניהן ומאפיינת אותן. ימים יגידו מי תישאר ומי לא, וכמו זמרות יוצרות אחרות, דוגמת נורית גלרון, יהודית רביץ וקורין אלאל, גם מי מהבנות שתישאר בתחום, תקבל בפרספקטיבה של זמן את הקול הייחודי לה".אומרות הכל בצורה הכי ישירה והכי מדליקה. רוני אלטר (צילום: יחצ)"עיתונאים ומבקרים בוחרים להתמודד עם המצב באמצעות מיונים וקטלוגים, כי הכי קל לקחת כותרת ולזרוק פנימה כמה זמרות". מוסיף קוטנר,  בהחלט לא זורק, אפילו יש לו כמה דוגמאות טובות. "נעם נבו, זמרת שאני ממש דלוק עליה, היא רוקרית עם גיטרות וכאסח. היא יכולה להידמות, למשל, למיכל גבע. לשתיהן יש גם שירים שקטים, אבל הן יודעות לתת ברוק, בעוד רוחה של ענבל פרלמוטר מנשבת מרחוק. עינב ג'קסון כהן, למשל, שונה לחלוטין. היא קברטית, אינטימית, אפלולית, ובכלל עם פסנתר. אצלה היופי מופנם הרבה יותר, בלי התפרצויות רוקנרול".את הכימיה על רקע מוזיקלי ניתן היה לצפות מראש לפי הסגנונות המתחברים, מוזיקלית ואישיותית. "אם נרד לפרטים, נבין שהתמונה קצת יותר מורכבת", מתקנת כרמל. "יש מקומות שברור שתהיה כימיה, וכאלה שבה היא פחות ברורה. מצד שני, יש הרבה קולגיאליות ביניהן, המון תחזוקה פנימית. הן מגיבות אחת לשנייה ויוצרות אינטראקציות מוזיקליות". וכן, הן גם מפרגנות, מה שלא משחק לטובתן באופן כמעט וודאי. הקהל אותו קהל, והמשבצת הגלגל"צית מעמידה אותן כמתחרות על אותן שלוש הדקות בפלייליסט. "אני מאמינה שישנה תחרות גלויה בין כל המוזיקאים", אומרת כרמל.רוקרית עם גיטרות וכאסח. נעם נבו - מלכת הפקק:

כולן למדו ברימון, כמו דור הדודות לבית מירי מסיקה את קרן פלס ואיה כורם. הבדל מהותי בין הבנות הוא שהג'קסון-כהניות ניחנות בגרוב בלתי יתואר של עצמיות מתפרצת, לבוש ססגוני והרבה מעבר לאשה פלוס פסנתר. קוטנר מוצא בין המחנות הבדל נוסף, מעט שונה: "הדבר היחיד שאני יכול לקבל הוא שיש משהו משותף לאלה שכן מגיעות לגלגל"צ והן קצת פחות אלטרנטיב, כי הן מושמעות ברדיו. יש להן שירה מאד עדינה, שלא מהסוג של מירי מסיקה או ריטה. הן לא מנסות להיות דיוות גדולות מהחיים".מן הרדיו לא תבוא הישועה

עדר מאמין כי בעוד הן מביאות קולות שונים לחלוטין, הפריצה מן הגבולות התל-אביביים מקורה במדיה, או אולי מן המצור במוזיקה. "לכל אחת יש את האיכות שלה. לא כל אשה שרה דומה לאחרת. מה שכן, כולן נשים שרוצות שישמעו אותן, ואין כלי תקשורת מרכזי דרכו הן יכולות לפרוץ. גם אביגיל רוז הייתה בקבוצה הזו לפני שנה. אמנם עכשיו שומעים אותה יותר, אבל לא מספיק". קוטנר מערער את הטענה. "אני לא חושב שבישיבות פלייליסט שומעים זמרת צעירה ועוברים הלאה". אבל האם נוכל להגדיר את משבצות הפלייליסט כמטרת העל? כרמל סקפטית. "עינב ג'קסון כהן צברה נסיון של שנתיים על הבמות, לפני שנכנסה לפלייליסט. אם לרגע נוציא את גלגל"צ מהתמונה ונסתכל על העולם כולו, הוא מורכב ממדיה. שאיפה של כל אמן היא לשלב בצורה מוצלחת בין המדיה לשטח. כל אחת מהן תשמח להשמע ברדיו, אבל הוא לא חזות הכל. הרבה אנשים רוצים לבחור את המוזיקה שלהם בעצמם, ולא להיות מונעים על-ידי המדיה".ימים יגידו מי תישאר ומי לא. מתוך המופע "בנות חווה" (צילום: תומר אפלבאום)אז איך מתמודדים עם רוב נשי כשחברות התקליטים הן כבר לא הפילטר, מערכת ההפצה הדיגיטלית פתוחה לכולם, נגישות האולפנים מגוחכת וההצלחה נמדדת באמצעות מספר האטנדינג בפייסבוק? "כבעלת מקצוע, אבחר לעבוד עם מישהי שהאמת שלה מאד ברורה לי, שהאפיון שלה בולט בתמונה המלאה", אומרת כרמל, "כך קל לי לעמוד מאחורי זה. אורך הדרך, הנחישות, פלוס הכשרון שהוא המצרך הבסיסי, הם הפרמטרים שינצחו". קוטנר מוסיף: "תצליח מי שעובדת קשה, ומבינה שזה לא יקרה לה מייד. קיבלתי דיווחים שנעם נבו מופיעה רחוק מתל אביב, זו דוגמא מצוינת לעבודה קשה".עדר מסכים כי הדרך היעילה, בסופו של יום, היא הנחישות ולא הנחשיות. "אינדי הוא משהו שמראש הולך לקהל מוגדר, ואני לא מאמין שהן רוצות להיות כאלה. מה שאני כן מאמין, הוא שהן יפרצו את גבולות תל-אביב באמצעות מאבק והוכחה. הנשים מדברות משהו שאף פעם לא דיברו, והן ימשכו את הגברים לפריצה הגדולה של הדור הצעיר באמצעות ההתעקשות שלהן. יש להן קהל גדול שמחכה לשמוע אותן, ומהקושי הזה ייצא משהו טוב".

*#