רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאהוד מנור עד נינט טייב: לאן נעלמו כותבי השירים המקצועיים?

בעבר החלוקה היתה ברורה: היו תמלילנים והיו מבצעים. כיום המצב שונה וכל מי שיודע לשיר, כותב לעצמו את המילים. המרוויחים? האמנים עצמם. המפסידים? הקהל והתרבות הישראלית

תגובות

ביום שבת התחילה העונה התשיעית של תכנית הטלוויזיה כוכב נולד. מעבר לתחרות הבסיסית ולסיפורים הפסאודו מרגשים שבה, בסיס הפורמט נשען על רעיון פשוט וגאוני. זמרים מוכשרים יותר ופחות מבצעים שירים מוכרים שלא נכתבו על ידם. במקביל לפופולריות של הפורמט הטלוויזיוני, נדמה כי דווקא בעולם המוזיקה, ההפרדה בין זמרים מבצעים ותמלילנים מקצועיים הולכת ונעלמת.

כמות הידע העצומה והקדמה של המין האנושי הביאה אותו ליצירת מומחים. אם ניקח את עולם הרפואה כמשל, הרי שבעבר היה זה רופא הכפר בעל ההשכלה המצומצמת שהיה אחראי על הלידות והמיתות, על השיעול המוזר ועל הפריחה האדמונית והכל באמצעים דלים והצלחות מוטלות בספק. כיום תוכלו למצוא רופאים שמקדישים את כל הקריירה הרפואית שלהם להתמחות בעצם אחת במפרק כף היד האנושית. בתרבות לעומת זאת, ובעולם כתיבת השירים במיוחד, נראה שהמהלך הוא הפוך לחלוטין. אם פעם פיארו את התרבות  פזמונאים מקצועיים וכבדי משקל שיצירתם ליוותה את המקום והזמן שלהם הרי שהיום כמעט כל מי שיודע לנגן או לזמר, גם עומד בגאון מאחורי הטקסטים אותם הוא שר. במקביל נעלמו כמעט כליל זמרים מבצעים איקונים דוגמת אריק איינשטיין בישראל, בילי הולידיי בארצות הברית או אידית פיאף בצרפת. נדמה כי המשקל היחסי של כוחות השוק והכיוון הדורסני אליו פנתה התרבות הפופולרית השאירו מאחור את המקצוע שנקרא כותב פזמונים.

סקירה של זוכי פרס אקו"ם בקטגוריית הפזמונאים מהשנים האחרונות מראה כי משנת 2002 ועד היום זכה רק כותב שירים אחד שאינו מבצע את שיריו בפרס. הבחירה הספציפית הזו עוררה הדים שכן הזוכה המאושר הוא תמלילן העל של המוזיקה המזרחית - יוסי גיספן. צירוף שתי העובדות הללו מחדד עוד יותר את הפיחות במעמדו ואף את היעלמותו של הפזמונאי מעולם המוזיקה הפופולארית המודרנית. סקירה של מצעדי הפזמונים מציגה תמונה זהה: בשנים 1969-1971 כל 20 שירי המצעד נכתבו לא בידי המבצעים שלהם. סקירה דומה  של שלוש השנים האחרונות במצעד גלגל"צ מראה שבשנתיים האחרונות היו אלו יוצרים מבצעים שזכו כמו אברהם טל ואביתר בנאי (החריג הוא ארי גורלי שהלחין ושר את "הכל דבש" למילים של טל רביב).צא מזה (1971) ביצוע: אריק איינשטיין. מילים: יענקל'ה רוטבליט

קשה כמעט לדמיין את התרבות הישראלית ואת הזמר העברי בלי אנשים כמו אהוד מנור, נעמי שמר, יונתן גפן, יענקלה רוטבליט, דן אלמגור, עלי מוהר ועוד כותבי שירים רבים שהתפרנסו מכתיבת שירים אותם מסרו למשמורת נאמנה בשפתותיהם של מבצעים אחרים. כאשר אחדים מהכותבים הללו מצאו להם גם חיבור מדויק עם המבצע הנכון התוצאות היו לא פחות ממבריקות. שיתוף הפעולה בין אהוד מנור ומתי כספי הוא דוגמה מצוינת לכך. העבודה המשותפת של יעקב גלעד ויהודה פוליקר שהגיעה לשיאה באלבום "אפר ואבק" היא עוד אחת כזו, שלא לדבר על החיבור בין שיריו של עלי מוהר ללחניו של יוני רכטר. בראיון שנערך עימו לא מזמן בתכנית הטלוויזיה הינשופים עם מודי בראון, סיפר רכטר בשיחה על נושא זה ממש כי מתוך כיתה בת 15 תלמידים למוזיקה בה הוא מלמד כל ה- 15 גם חוטאים בכתיבת שירים. ההפסד במקרה הזה הוא כפול. לא רק שאנחנו מפסידים טקסטים גאוניים, הופכי קרביים ומרגשים. אנחנו גם מפסידים זמרים מבצעים טובים שלא ניתן בידם הטקסט הנכון. קול יפה ויכולת ביצוע מרשימה הם לא ערובה ליכולת כתיבה. ייתכן כי שימור המסורת של פזמונאי פלוס מבצע היה גורם לכך שכמה מהקולות היפים והטובים שצצו כאן בשנים האחרונות היו יכולים למצוא כיוון יותר מתאים ומעניין, אילו רק היו מוותרים על הדחף והצורך לכתוב לעצמם מילים מביכות וטקסטים רדודים. לא ידעתי שתלכי ממני. ביצוע: מתי כספי. מילים: אהוד מנור

כמו מרבית הסיבות לשינויים תרבותיים בשנים האחרונות גם היעלמותו של התמלילן מהנוף קשורה להשלטת חוקי המשחק של הכלכלה על סדר העדיפויות התרבותי-חברתי. בעבר הלא רחוק, עולם המוזיקה המודרנית נשען כלכלית על מכירת אלבומים ותמלוגים מהשמעת השירים ברדיו. המבנה הכלכלי הזה אפשר לתמלילנים כמו גם למוזיקאים ולמבצעים, ליהנות מרווחי המכירות וההשמעות ולמבצעים ליהנות גם מרווחים של ההופעות. בעידן בו מכירות האלבומים בשפל, חברות תקליטים קורסות ושם המשחק הוא קבצי מחשב להורדה חינמית, מוזיקאים שכותבים, מלחינים, שרים ומעבדים את השירים שלהם הם תוצאה לא רק של מולטי כישרון מבורך אלא של צורך קיומי.זמרים מזרחיים שמפוצצים את קיסריה, את מועדון הפלאקה ותוך כדי תופרים שלוש חתונות בערב יכולים להרשות לעצמם להתרכז בשירה ולהרוויח ממנה כסף טוב. בכלל, זירת המוזיקה הים תיכונית היא הזירה היחידה בישראל הפועלת כתעשיית פופ מובהקת לכל דבר ועניין. משום כך הפרזנטורים שלה, ברוב המקרים, לא יכולים וגם לא צריכים לכתוב את הטקסטים ולכן גם נדרשת משרת תמלילן באופן שוטף. לעומת ז'אנר הפופ הים תיכוני, כל שאר ענפי המוזיקה נעים בין הפופולרי לשולי אך למעט מקרים בודדים של זמרים מבצעים, כמו ריטה למשל, מרבית הפועלים בזירות הללו כותבים את השירים בעצמם, והתמלילנים נשארים מחוץ למשחק.אם אני אלך. ביצוע: נינט טייב. מילים: נינט טייב

בעונתה הראשונה של כוכב נולד הגיחה לחיינו נינט טייב. תגידו מה שתגידו, האישה הזו קורצה מהחומר ממנו עשויות הזמרות המבצעות הגדולות ביותר. גם היא, בחרה לבסוף ללכת בנתיב של כתיבת החומרים שלה בעצמה ודווקא במקרה הזה נדמה לי שפספסנו בגדול. אין לי טיפת זלזול בחומרים שהיא עושה כיום אבל ישנה תחושה מסוימת שאם היה בנמצא פזמונאי מקומי ובעל משקל שהיה מוצא את החיבור המתאים איתה, היינו מרוויחים פה משהו גדול. כוכב נולד הנוכחית לא תשנה את התמונה. חרף התפקיד המעוות שהיא ממלאת בשוק המוזיקה המקומית, גם אילו תצליח להצמיח מתוכה מבצעים גדולים וברוכים בכישרון הריק המוחלט בשדה הפזמונאות כנראה ימנע מהם להגיע למקומות הגבוהים באמת, או לפחות למצוא את הקול שלהם במילים של תמלילן מקצועי ועמוק, כזה שמתפרנס בכבוד ומעוניין באמת ובתמים בשפה וביצירה שלו כמ גם במציאת הקול המתאים שיוציא אותם לפועל.

*#