רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוקו מוזיקליים: קולדפליי מזוייפים, טייק דאת נוגעים ללב

שני סרטים מוזיקליים עולים השבוע ביס-דוקו: הסרט "ויוה קולדפלי" מציג את הלהקה באופן מלוקק ומלאכותי. הסרט "Look Back But Don't Stare" על טייק דאת, מצליח לרגש בעיקר בגלל הדינמיקה המורכבת בין החברים

תגובות

 יס דוקו עורך השבוע ספיישל של סרטים דוקומנטריים העוסקים במוזיקה, ביניהם גם שני סרטים שמוקרנים לארץ לראשונה: "ויוה קולדפליי" על להקת קולדפליי, ו- Look Back But Don't Stare על להקת טייק דאת. בחלוקה גסה, את עולם הדוקו-המוזיקלי ניתן לחלק לשניים: החלק הראשון הוא "דוקו-אמת" המאגד את כל הסרטים בהם המתעד ומושא התיעוד מאוחדים תחת השאיפה להתקרב כמה שיותר אל האמת של האמן, פנימית או חיצונית, שלילית או חיובית. לרוב, גישה זו מאפשרת לצופה להיות מן "זבוב על הקיר" ולראות את האמן גם ברגעים לא מחמיאים. עדיין מדובר במוצר מסחרי שנועד לקדם את האמן אך יחד עם זאת הוא נוצר עם רוח גבית של שאיפות אומנותיות ויומרה מסוימת ליצור סרט דוקומנטרי לכל דבר, עם רגעים מהחיים וסצנות בעלות ערך שמחזיקות מסך. לפעמים זה אפילו עובד.

Imagine תעד את תהליך העבודה של ג'ון לנון ויוקו אונו על האלבום באותו השם משנת 1970 ולא חסך מהצופים רגעים קשים באולפן והתפרצויות זעם של ג'ון על יוקו.  Some Kind of Monster חשף את הצד הרגיש/מביך של להקת המאצ'ואים הכבדה הכי מצליחה בעולם – מטאליקה. על הדרך  הוא העשיר את עולם הקלישאות של הרוק'נרול בקלישאה נוספת שלכל להקת רוק יש מטפל קבוצתי ששומר עליה מלהתפרק.  הבולט והוותיק שבז'אנר הוא הסרט על בוב דילן מ- 1966, Don't Look Back של די איי פניבקר, שהניח את אבני היסוד של העשייה הדוקומנטרית המוסיקאלית והציב ראף גבוה לשנים הבאות.

החלק השני של עולם זה הוא ז'אנר ה"דוקו-בונו", שמגייסים לשרותם את שר  ההסברה בונו (מנכ"ל להקת יו-2).  ז'אנר של סרטים תדמיתיים מלוקקים שכל מטרתם היא לקדם ולעורר את הערכתם של הצופים לגבי כוכב פופ או להקה ותו לו. דומה שבונו תמיד ישמח להופיע בסרט דוקו מוסיקאלי. תמיד אפשר לסמוך עליו שימצא כמה מילים טובות להגיד. בין אם זה בדוקו על הפיקסיז, לאונרד כהן, מוריסי, רוקסי מיוזיק או על הפאנק. בונו יהיה שם כי הוא אוהב את כולם.  "ויוה קולדפליי" הוא דוקו-בונו מובהק. גם שם הוא מביע את הערכתו המלומדת והבלתי מסויגת ללהקה. הוא אף מתוודע עד כמה הוא מושפע ממנה. כל הכבוד לבונו שמגיע לתרום את שמו ועוזר לדחוף להקות צעירות שזקוקות לחשיפה.נעים בין אגו מאניה וחוסר ביטחון. כריס מרטין (צילום: AP)דוקו שטחי להרכב רוק אמיתי  "ויוה קולדפליי" מתעד להקה בשיאה המסחרי, להקה שמפוצצת אולמות, מוכרת עשרות מילוני אלבומים וזוכה בגראמי אחר גראמי. הסרט הוא אמצעי מלוטש ונוצץ לקידום הלהקה. גם רגעי המשבר שהוא מציג, בין חברי הלהקה, מלאכותיים. פיסת האמת היחידה איתה ניתן לצאת לאחר צפייה בסרט היא שקולדפליי נעה בין אגו מאניה וחוסר ביטחון בהתאם למידת ההצלחה שלה. כי קולדפליי מאוד רוצים למכור כמה שיותר אלבומים ולשם כך הם מוכנים לעבוד קשה ולשבור את הראש על כתיבת להיטים בטוחים.קולדפליי מאוד רוצים ביקורות טובות בעיתונים הנחשבים אז הם גייסו את עלה התאנה האיכותי של עולם המוסיקה, בריאן אינו, שייתן ללהקה גושפנקה ניסיונית אלטרנטיבית. קולדפליי מאוד רוצים לזכות בגראמי, אבל שהם לא זוכים במועמדויות לפרסי הבריט הם נשברים. הדרך היחידה שכריס מרטין ולהקתו מצליחים להרים לעצמם את מצב הרוח היא לעלות על במה מול עשרות אלפי מעריצים ולהזמין מלא סלבז. להראות לעולם כמה הם מצליחים גם בלי פרסים. אחד מרגעי השפל של הסרט מגיע כשבין הסלבז המוזמנים להופעה לשיקום האגו של קולדפליי מופיע גארי בארלו, סולן להקת הבוי בנד טייק דאת. כריס מרטין מתרגש ומתוודע שבארלו הגשים לו חלום כששר איתו את I Want You Back של טייק דאת. הוא כמובן מדבר ברצינות.

ב-2001 קולדפליי פרצה כלהקת רוק אלטרנטיב רך ביותר עם שירי רוק מתוקים שלא מפריעים את מנוחת השכנים. ב-2008 כבר אין זכר לפאסדה הלכאורה אלטרנטיבית שעטפה אותה כאשר אנו רואים את סולנה משתפך על גארי בארלו. לכאורה אין קשר בין העולם שקולדפליי מנסים להשתייך אליו עם ההפקה של אינו והמילים הטובות של בונו לעולמם של גארי בארלו ולהקת "טייק דאט". בארלו מגיע מעולם הפופ הבידורי נטול היומרות וחסר הבושה, עם להיטים שמאלצים וכוריאוגרפיה עם חולצות רטובות. דווקא צפייה בסרט הדוקו על להקת טייק דאת "Look Back But Don't Stare" טורף את המציאות המוכרת. קולדפליי שתופסת את עצמה כלהקת רוק אמיתית הוציאה מוצר פופ חלול ("דוקו בונו" שטחי) בעוד שטייק דאת שנתפסת כלהקת פופ חלולה הוציאה מוצר אמיתי ("דוקו אמת" מרתק).Look Back But Don't Stare הטריילר:דוקו אמיתי להרכב פופ שטחי

הסרט מתעד את שובו של רובי וויליאמס אל חיק הלהקה אותה עזב בשלהי שנות ה-90 לטובת קריירת סולו. להקת הבנים התחילה כמוצר פופ מלאכותי, חבריה נבחרו לפי החיוך היפה, הקוביות בבטן ויכולות הריקוד. הם מצאו את עצמם ביחד מוקפים במאות אלפי מעריצות צורחות ואז גילו אחד אחד, על עצמו, שבכלל לא רצו להיות כוכבי פופ מהסוג הזה. כי אם כבר מעריצות צורחות אז לפחות שירוויחו זאת ביושר מכתיבת שירים טובים. הם שקעו לדיכאון, אלכוהול ולסמים. הרצון להתאחד לאחר כל כך הרבה שנים מלווה בניסיון להקליט אלבום אמיתי, כזה שמצליח לתפוס את היכולות של כל חברי הלהקה ולתת מקום ליצירה שבאה מהלב. הדינאמיקה הבעייתית בין רובי וויליאס הדפרסיבי, שנגמל כמעט מכל חומר אפשרי עלי אדמות, לבין שאר חברי הלהקה, מייצרת בסרט מספר סצנות מוצלחות בהן הלהקה מנסה נואשות לתקשר מבלי לריב או לפגוע באגואים המדממים אחד של השני. הבחירה לצלם הכול בשחור לבן, בלתת מרחב נשימה אמיתי לסצנות לקרות ולהתרחש מול עינינו ובעיקר הבחירה שלא להכניס ראיון עם בונו, הופכות את Look Back But Don't Stare (משחק על שם הסרט על בוב דילן) להפתעה של ממש ובהשוואה ל"ויוה קולדפליי", להראות כמו אחד מסרטי הדוקו-אמת המוזיקליים הטובים שיצאו בשנים האחרונות. ויוה טייק דאת!» Take That: Look Back, Don’t Stare - שלישי, 5.4, 22:00. יס דוקו» "ויוה קולדפליי" (אנגליה 2010) - רביעי, 6.4, 22:00. יס דוקו

*#