רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני בשן: "החלום הוא להתפרנס ממוזיקה"

בני בשן מזמזם ברדיו שירים של שלומי שבת, שר על "הבני זונות עם הרובים" וכותב פאנצ'ים ל"מועדון לילה". לקראת הופעה חדשה, ראיון עם האיש שמקריין לפרסומות אבל לא מוכן לעשות מיינסטרים כדי להתפרנס

תגובות

מדי יום נפתחת "בני ברדיו", תוכניתו של בני בשן בגל"צ, בתפילה: "העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל העולם כולו ואימרו אמן". אלא שרבים אינם מברכים על הבחירה לפתוח בברכה. "אתה יודע כמה תגובות אני מקבל? טוענים שאני פוגע בקודשי ישראל". אולי כדי לאזן, ואולי לא, מנסה בשן להפיק במסגרת התוכנית שלו את "החיבוק הגדול" – יוזמה לכינוסם של 120 חברי הכנסת לטובת חיבוק קולקטיבי בפתיחת מושב הקיץ הקרוב. כדי לקדם את הרעיון, מדי יום הוא מעלה חבר כנסת לשידור. "מרביתם מסכימים להתחבק, אבל יש כאלו שנמנעים ויש שמסרבים. מרבית המסרבים הם ממרצ וממפלגות השמאל", הוא מציין, "הם טוענים שזה צבוע. אני יכול להבין אותם. אולי זו גם היתה העמדה שלי אם הייתי מתבקש לכך. לא. זו לא היתה העמדה שלי, אבל אני בהחלט יכול להבין". בני בשן בהופעה - כל הפרטיםכזה הוא בשן – משדר שהוא מכיל ומתחבר לא רק לאוהביו ותומכיו, אלא גם לשונאיו ומתנגדיו. ביום ראשון הוא ניהל שיחה נעימה עם ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה. "אז תסכים להתחבק? נפלא. רוב החרדים והדתיים שאנחנו מדברים איתם מסכימים". בראיונות שהעניק בשן בעבר טען כי אינו מאמין באלוהים אך מרבית שיריו מכוונים אל האל. בכל מקרה, בשידור ברדיו הוא עוטה דמות של יהודי חביב המפיץ סביבו הילה חיובית. הקשבה, אכפתיות ואמפתיה הן מילות המפתח בשיחות עם המאזינים.יהודי חביב המפיץ סביבו הילה חיובית. בני בשן (צילום: אורית פניני)גם ניגון השירים שומר על אותה נימה של רוגע, והפלייליסט של התוכנית מבוסס על לב לבו של המיינסטרים. ""chiquitita של אבבא בפתיחת השידור, ""Redemption Song של בוב מארלי לאחר השיחה עם ח"כ מקלב, שיר ילדים יפה של חוה אלברשטיין, "ירח" של שלמה ארצי שבשן מזמזם עם אחד המאזינים, "The Final Countdown" (מנוגן מדי יום בפינה שמכריזה עליו כשיר הגדול בכל הזמנים), "יום רודף יום" של שמוליק קראוס ו"אצלי הכל בסדר" של בועז שרעבי. כאמור, אלה בדיוק החומרים שמהם עשוי סופשבוע רגוע. ואז מקשיבים לשירים של בשן, ולגמרי לא מבינים את הבחירות הללו.

"דפקו לי ת'חייםהבני זונות עם הרוביםעשו אותי פחדןהרסו לי ת'חייםהבני זונות העצוביםעשו אותי כמותםעכשיו כבר גם אני עכברמחכה לחלילן שלישיגיד לי הופס ימינה, הופס שמאלהבסוף גם את תראישבסופו של כל דברמגיע החיוך שליאומר לך הופס ימינה, הופס שמאלהתקחי אותך איתי"("דפקו לי ת'חיים")מופיע מגיל 13 לבשן, לצד השירים בעלי התכנים הקשים לעיכול ("בוא, יא אשכנטוז/ יא מתנשא, יא בן זוועה/ עם צמיגים כמו שלך/ אין פה סכנת טביעה", מתוך "פה בים") יש גם שירי אהבה רבים, אך גם הם לא סטנדרטיים. במרביתם בשן משתמש במילים ובאופן ניסוח של ילד. לחניו פשוטים. הגשתו רזה. "אני רוצה שהמוזיקה תהיה כמה שיותר חשופה", הוא מסביר, "מאלבום לאלבום אני משיל עוד שכבות, למרות שמלכתחילה לא היו לי הרבה שכבות הגנה. אבל אולי בעוד עשרה אלבומים כל השירים ינוגנו על מיתר אחד. וגם הוא לא ינגן". האלבום הרביעי של בשן, "ריקודים על פי תהום", יצא לפני כחצי שנה כפרויקט משותף עם להקת בום פם. השילוב בין שיריו הפשוטים והמאוד ישירים של בשן והמוזיקה והעיבודים המורכבים יחסית של הלהקה הבלקנית־צוענית, אינו מובן מאליו. "זו היתה סוג של חריגה", הוא מסביר, "מצפה נוף בצד הדרך. אבל עכשיו אני חוזר ללהקה שלי ואנחנו גם נעשה סיבוב הופעות אנפלאגד. שתי גיטרות אקוסטיות וצ'לו. אנחנו מרגישים שזה הכי נכון ומדויק למוזיקה שלנו".ההופעה הראשונה תיערך בתיאטרון תמונע בשני בערב. "אני מצפה להופעה מלאה", מתרגש בשן, "סליחה, לא מצפה. מקווה". הוא כבר מופיע שני עשורים. "התחלתי בגיל 13, כשעדיין גרתי בכרמיאל. הופעתי בפאבים בצפון, בכל מקום שיכולתי. כבר כמעט 15 שנה שאני גר באזור תל אביב". הוא מקווה לתת כעת שתיים־שלוש הופעות בחודש. "פתוחות, לא סגורות. זה קשה לפתוח קופות ולמכור מאות כרטיסים. כשהתחלתי היו לי פחות מעשרה אנשים בחלק מההופעות. אספנו קהל אחד לאחד. אני מאוד מעריך את אלו שהולכים איתי. התקשורת הזו בין קהל לאמן בזמן הופעה היא ביטוי רגש כל כך חזק". שילוב בין הפשטות במילים למורכבות הלחנים. בני בשן ובום פם (צילום: יחצ)בשן מבקש להבהיר כי כמעט ואינו מתפרנס ממוזיקה. "למרות כל השנים בתחום קשה מאוד לעשות כסף אם אתה לא מצליח במיינסטרים. אתה צריך השמעות רבות ברשת ג' וצריך להופיע המון. בכל הארץ יש פחות מעשרה זמרים שמתפרנסים ממוזיקה באופן קבוע. אולי בשנה נתונה יש 20 או 30, אבל למרביתם זו תהיה שנה אחת טובה ואחר כך הם שוב יתקשו להתפרנס. החוכמה היא לעשות זאת במשך עשרות שנים. עצוב שיש כל כך הרבה כישרון של מוזיקאים ואמנים בארץ ויש כל כך מעט במות לתת את האמנות הזאת. יש מעט מדי תחנות רדיו שמשמיעות, מעט מדי מקומות טובים להופיע, וגם מעט מדי קהל. אח שלי עופר אומר: 'יש בישראל המון אמנים אבל אין בה אמנות'". בשן טוען כי היה מסוגל להתפרנס טוב יותר ממוזיקה "אם הייתי מעלה ערב שירי משוררים בבתי ספר. אולי אני אפילו אעשה את זה. גם יכולתי אולי להעלות את ההופעה שלי בפני חברות בהופעות סגורות אבל זה קשה - כי אני לא מיינסטרים, וכי בשביל למכור הופעות לחברות אתה צריך שהמילים שלך לא יהיו פוגעניות". המסכת הפוגענית שבשן משמיע על הבמה נעשית דוממת במעבר לחיים שמחוץ לגבולות המוזיקה. לא תשמעו אותו מדבר סרה באף אדם, מתוך עיקרון. "כבר שנים שאני לא אומר דבר רע על אדם ספציפי ברדיו או בכל מקום אחר. אם יש לי ביקורת על ראש הממשלה אז בחיים לא אדבר על ביבי באופן ספציפי, אלא על המעשה במובן הפילוסופי. לפעמים זה קשה, אבל אין לך מושג כמה טוב זה עושה לי מבחינת קארמטית. כשאתה אומר משהו רע על מישהו זה רק מקטין אותך. זו גם לא חוכמה לומר את זה כשיש לך את הכוח של המיקרופון, העט או המקלדת. אם יש לך משהו רע לומר על מישהו ואתה מוכרח לומר אותו אז לך דבר איתו בארבע עיניים, כשאתם על אותו מישור". בשן אינו מקנא במבקרים או פרשנים מתחום המוזיקה ובכלל. "הציעו לי להיות מבקר ולא הסכמתי. כי מבקר מחויב לעתים לומר דברים רעים. אבל זו לא דרכי. קח לדוגמה אפילו את רון קופמן מערוץ הספורט - הוא אומר דברים רעים על הרבה מאוד נושאים, אבל כשאני מביט בו אני לא רואה רוע. הוא אומר את הדברים מתוך כאב ואכפתיות. אין רוע ואלימות בדבריו למרות סגנונו הבוטה". בני בשן - אני בני בשן:

מתפרנס מטלוויזיה בשן, בן 33, הפך לפני שנה וחצי לאב לתאומים. "אני מוכן לדבר על הכל חוץ מעל חיי הפרטיים", הוא מיירט ניסיון לדבר איתו על האבהות. הוא גר עם בת זוגו בדירה הממוקמת בסמוך לבית הקפה התחתית ומבלה שם זמן רב. גם שאלות על כסף, ובייחוד על מטה לחמו שאינו קשור במוזיקה, הודף בשן באלגנטיות: "מה זה מעניין אחי, זו פרנסה". בשנים האחרונות הוא מתפרנס מכתיבה לטלוויזיה. "כל לילה עם אסף הראל", "מסודרים", "תשע בריבוע", "מועדון לילה", "קצר משפחתי" ואפילו ערוץ תכלת – כולם נהנו מכישרון התסריטאות ומהפאנצ'ים המחודדים שלו."טלוויזיה, כמו כל פרנסה, זה משהו שאני מנסה לעשות טוב", מסביר בשן, "כשיוצא משהו טוב אז אני יושב מול המסך ומשפריץ, וכשיוצא משהו פחות טוב אז זה פחות נעים. אבל אני תמיד נותן את המקסימום". התוכנית ברדיו היא מקור הכנסה נוסף, והוא גם מקריין מדי פעם לפרסומות בזכות קולו העמוק והנעים. "אבל החלום הוא להתפרנס מאמנות, ממוזיקה", מבהיר בשן, ומוליך את השיחה בחזרה לאזורי האמן האנדרדוגי והאנדרגראונדי, תדמית שמשויכת לו, אם ירצה ואם לא. "מהאלבום האחרון מכרתי עד לפני חודש 1,500 עותקים. 1,000 בחנויות, שזה יפה, ועוד 500 באתר. המחיר היה ח"י שקלים אבל כמעט כולם שילמו יותר. הרבה יותר. במקרים מסוימים זה כבר היה ממש לא נעים. כשהתחלתי היו פחות מעשרה איש בהופעה אבל אחד לאחד הם נאספים. כשהופענו בכליף לפני חצי שנה להשיק את האלבום הגיעו 500־600 איש. נכון שחצי מהם בהזמנות, אבל גם למכור 200־300 כרטיסים זה לא מובן מאליו".כשמעמתים את בשן עם האזורים הבורגניים בחייו – התא המשפחתי, התוכנית בגל"צ, בית הקפה, הקריינות לפרסומות – הוא אומר: "שאלו פעם את ג'ון לנון איך הוא כותב שירי פועלים כשהוא שוכב על מיטה שעולה עשרות אלפי דולר. הוא השיב כי 'על מיטה כזו יותר נוח לכתוב שירים'. הבורגנות מבחינתי היא ברכה, למרות שאני מודע לכך שהמוזיקה שלי לא בורגנית, וגם אני לא מצטייר כבורגני, לא רק בעיני אחרים אלא גם בעיני עצמי. אני אינדיאני".  בינתיים בשן ייאלץ להמשיך בכל עיסוקיו הצדדיים שלמעשה ממלאים את שגרת חייו, ובהם גם הרדיו, שבו הוא מגיש ארבע פעמים בשבוע. "רדיו זו אהבה עצומה", הוא מבהיר, "עשיתי את זה כבר בגיל 18, אבל אחרי הצבא עזבתי להרבה שנים ולפני שנה שנתיים חזר הרעב, אז שמחתי שבגל"צ נתנו לי להגיש את 'יש עם מי לזמזם' בשתיים לפנות בוקר. זמזום הוא אחת הדרכים הישירות ביותר להעביר רגש אנושי. במשך שלוש שעות פעם בשבוע אני מעלה מאזינים ואנחנו רק מזמזמים. בלי מילים. היו לי סיפורים מדהימים. לא מזמן עלה מישהו בשם יוסי מירושלים. הוא סיפר שהשתמט מהצבא ואבא שלו מתבייש בו ולא מדבר איתו. הוא רצה לזמזם את 'אבא' של שלומי שבת. זימזמתי איתו יחד. יכולת לשמוע לב פתוח וחשוף לגמרי".

"מיכל אני אוהב אותךאני רוצה ללטף לך ת'שיערמיכל אני אוהב אותךאני רוצה ללטף לך ת'שיערויום יבואיגיע עקרב (הו, איך שהוא יבוא)ינסה לעוקצך על הצוואראבל אזאבוא אניואומר לו "לא. פה אי אפשר"כי מיכל אני אוהב אותךאני רוצה ללטף לך ת'שיערמיכל אני אוהב אותךאני רוצה ללטף לך ת'שיערויום יבואתגיע דבורה (הו, איך שהיא תבוא)מיד אני אקרא למשטרהכי אניאני לא הורג דבוריםאני משאיר את העבודה השחורה לאחרים"("מיכל")מילות ביקורת כמעט ולא תשמעו מבני בשן, אך אלגוריה יפה למצב בישראל – באמנות ובכלל – יש לו: "כשהגעתי לגל"צ בגיל 18 לא היה לי גרוש על התחת. גרתי בחולון עם שלושה שותפים בדירה צמודה למפעל בשר לקופסאות שימורים. רק תדמיין את הרעש והריח. בכל מקרה, הקירות של הדירה שלי אז היו רטובים. זה היה לי לא נעים, ואמרתי: כשיהיה לי קצת כסף אגור בדירה עם קירות לבנים, חלקים ויבשים. אבל גם בדירה הבאה שלי הקירות היו רטובים. היום, ברוך השם, יש לי כסף. אני מתפרנס לא רע. אבל הקירות בדירה שלי עדיין רטובים. הייתי לא מזמן אצל חבר שלי, מיליונר, וגם הקירות בדירה שלו רטובים. נראה לי שבכל דירה בארץ חוץ מזו של שרי אריסון יש קירות רטובים. למה זה? בגלל שאין כאן תשתיות, ואין כאן בנייה. אז איך יהיו כאן תשתיות למוזיקה, לאמנות? איך אפשר יהיה להתפרנס בכבוד?".

בני בשן בהופעה - כל הפרטים

*#