אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם יש עתיד לפופ בישראל?

בזמן שהאמנים הים תיכוניים כובשים את המיינסטרים בישראל, יש ז'אנר שלם שרואה עצמו מקופח. רוני דואני: "פופ זה סגנון חיים שלם ותורה שלמה. אנשים בארץ לא מתייחסים לזה ככה"

תגובות

מוזיקת פופ מתקשרת לא פעם לעולם האופנה, ואופנה באה בגלים. לאחר שנים שהרוק הישראלי שלט ברדיו המקומי, נדמה שהשנתיים האחרונות הן תור הזהב של הזמר הים תיכוני. לאן יפנה המיינסטרים של המוזיקה הישראלית עוד קשה לנבא, אבל יש מי שמקווה ומאמין שדווקא הפופ יהיה הבון טון החדש, במיוחד לאור העובדה שלאחרונה נדמה שהוא במגמת ירידה. "בשנה האחרונה אני מזהה מגמת ירידה במצב של הפופ הישראלי", מעיד עופר מנחם, איש יחסי הציבור של אמני פופ מובהקים כמו מיכל אמדורסקי, דנה אינטרנשיונל ושרון חזיז. "אבל יש לי הרגשה שהשינוי קרב ובא כי יש לאנשים געגוע לפופ. הפופ לא היה באופנה הרבה זמן".

מוזיקת פופ היא למעשה קיצור של מוזיקה פופולארית, כזו שרוב הציבור מתחבר אליה לרוב מפני שהיא קלילה ופשוטה למדי. כל איש תקשורת ומוזיקה שתפגשו יעיד שישנו פופ בישראל ושהוא אפילו מצליח. קוראים לזה הזמר הים תיכוני. "המוזיקה הים תיכונית היא הפופ שלנו", מעיד כתב התרבות הוותיק עמוס אורן ומסביר, "אבל בעברית יש בעיה וישנה התייחסות מזלזלת לגבי הפופ הים תיכוני. אם ניקח את הטקסטים של הפופ הים תיכוני ונתרגם אותם לאנגלית ונשים את המילים בפה של זמרי פופ זרים אז זה בדיוק מה שהם בעצמם שרים: 'איי לאב יו' וסיפורים כאלה". יש לאנשים געגוע לפופ. דנה אינטרנשיונל - Love Boy:

אותה התייחסות מתנשאת נוגעת גם למה שנהוג לכנות "פופ קלאסי": אותו פופ שמייצרים אייקונים כמו ליידי גאגא, בריטני ספירס, ג'סטין ביבר ומדונה ברחבי העולם. גם בארץ יש נסיונות לייצר מוזיקה כזאת בקרב האמנים שמייצג מנחם וכוכבים דוגמת רוני דואני. אבל הם, לתחושתם, מתקבלים בזלזול. "אני חיה ונושמת פופ מילדות", מספרת דואני, שפרצה לתודעה ב- 2003 עם הלהיט "סופרסטאר". "כשערוץ MTV הגיע לארץ הייתי בערך בת 12 והוא היה כמו ערוץ הילדים עבורי. אבל פה בארץ פופ הוא קצת אחר".

באיזה מובן?"בראייה של שבע שנים לאחור אני מבינה כמה דברים, וביניהם שככל שהפקת פופ יותר יקרה ומושקעת כך היא נתפסת יותר 'זולה' מבחינת התוכן ויותר כ'טראש' . צריך להבין, פופ זה סגנון חיים שלם ותורה שלמה ואנשים בארץ לא מתייחסים לזה ככה. מבחינתי, 'סופרסטאר' הוכיח שפופ לא צריך להיות רק באנגלית ושאפשר לעשות פופ טוב בעברית ושאפשר להתחבר לזה. אבל עדיין קצת מזלזלים בו וחבל".

אבל אנחנו כן נושאים את העיניים לעבר אמני הפופ של חו"ל. "לא ממש. את ג'סטין ביבר לא שמענו ברדיו עד שהודיעו שהוא מגיע להופעה. הפופ הכי מצליח בארצות הברית הוא פופ לכל המשפחה: שמות כמו ביבר, האנה מונטנה, האחים ג'ונס. אותו פופ לכל המשפחה, כשהוא מגיע לארץ, הוא לא נכנס לרדיו. לא תשמע פה את האנה מונטנה או את מיילי סיירוס ברדיו ואת ביבר לא שמענו עד שלא סגרו לו הופעה והתחילו לפמפם אותו על ידי יחסי ציבור. ילדים פה הכירו את ביבר הרבה לפני שההורים שלהם או אנשים בגילי שמעו עליו. כבר לא צריך לחכות שישמיעו אותו ברדיו". אפשר לעשות פופ טוב בעברית. רוני - סופרסטאר:

משיחות עם גורמים רבים בתעשיית הפופ בארץ עולה כי כולם סבורים שאחת הסיבות לכך שהז'אנר נותר מעבר לפינה ונאלץ להמתין לתורו, היא קהל מבקרי המוזיקה המקומי. אורן, עיתונאי שמכיר את העולם הזה מקרוב, מעיד על כך בעצמו: "מצד אחד, אני כמבקר בא בטענות על כך שבשירים אין תוכן אבל מצד שני אני בא ואומר 'אין לנו פופ'". פרופסור מוטי רגב, סוציולוג מהאוניברסיטה הפתוחה שמתמחה בתרבות ואמנות וחוקר את המוזיקה הפופולארית מוסיף: "יכול להיות שכאן ישנו הבדל בתפיסה ושבסך הכל ההגשה והכתיבה של מוזיקה פופולארית בתקשורת בישראל די נשלטת על ידי קו של תפיסה אסתטית שמעדיפה את הצד האמנותי של הרוק ולכן הפופ נתפס כך". מנחם מסכים עם ההנחה הזו אך נשמע נחרץ יותר בנושא. "אמני הפופ זוכים לחוסר פרגון קודם כל ברמת הביקורות. רוב המבקרים המוזיקליים בארץ יכולים לקחת אלבום של אמן ישראלי מהנישה ולפרגן לו באינספור ביקורות אבל אם מדובר באמני פופ מהמיינסטרים שכן מצליחים בשטח אז או שיתעלמו מהם או שיקטלו אותם כי פופ נחשבת למילת גנאי ולמשהו שקל לקטול". לא תשמע כאן האנה מונטנה ברדיו. מיילי סיירוס - Party in the USA:

בדיוק את התסכול הזה תשמעו בכל פינה אליה תפנו בקרב אנשי הפופ הישראלים. תחושת חוסר ההבנה העמוקה, תחושת הזלזול, חוסר הערכה. קולות שמאוד מזכירים את אלה שהשמיעה תעשיית המוזיקה הים תיכונית עד ממש לא מזמן. "גם אני חושבת שהפופ החדש של ישראל הוא המזרחי", מסכימה דואני. "פופ זה פופולארי וזה מה שפופולארי עכשיו וזה בסדר".

אז גם הפופ ימלא את קיסריה בעוד שנה-שנתיים?"בדיוק באותה מידה יכולנו לפני כמה שנים לשאול את זה ולהגיד שהמזרחי לא ימלא קיסריות,  אז יש כאן תקווה וזה משהו שיכול לקרות לפופ והוא ייכנס חזק למיינסטרים. בינתיים, יש לי היום אינספור דרכים אחרות להגיע לקהל שלי וזה המזל האמיתי".

אבל בעיקר ילדים שולטים באותן דרכים. מחשבים ואינטרנט הם בעיקר נחלת הדור הצעיר. "הלוואי ופופ לא היה נתפס כדבר לילדים כי זה ממש לא נכון. מוזיקה, אם היא עושה טוב לבן אדם, אז היא עושה לו טוב, והאנשים ששולטים בדברים שמגיעים לקהל צריכים לקחת את זה בחשבון. הם אולי אוהבים משהו מסוים אבל יש עוד קהל שלם בחוץ וזה משהו שנראה לי שצריך להפנים. זה קהל שמחכה ולא תמיד יודע להגיע בכוחות עצמו לדברים שהוא אוהב".

זה נשמע מאוד מסתכל. יש סיכוי שהמגמה עוד תשתנה?"מה זה מסתכל? יש לי הופעות ואני פוגשת קהל והוא מכיר את המילים של השירים שלי וככה זה במוזיקה – אתה לא יכול למלא את הצרכים של כולם ובטח שיש מגמות, אבל הפופ רחוק מהשינוי שעבר הים תיכוני. רחוק מאוד. אבל אני מאוד מקווה שהוא יקבל את הצ'אנס שלו כי מגיע לו ומגיע גם לנו, לאמנים שעובדים הרבה זמן ומשקיעים הרבה משאבים ואנרגיה ובסוף  אומרים: 'איך זה קורה שם מעבר לים ואצלנו לא?'".

אולי כי שם כוכבי הפופ מייצרים מהומה ושערוריות ומסתורין ואצלנו כל אחד מכיר את השני וכלום לא מרגש באמת? "אני מסכימה אבל גם לא חושבת שפרובוקציות צריכות להיות מדד לשאלה האם המוזיקה שלי תכנס לרשימת השמעה. הקהל הישראלי הוא קהל מתוחכם שלא אוכל את כל מה שנותנים לו ולרוב עולה על זה שהשערורייה רק נועדה ליצור עניין ויחסי ציבור. מעבר לזה, כשהקהל הישראלי אוהב אז הוא אוהב בגדול ובארצות הברית אם אתה נופל פעם אחת מאוד קשה לקום. פה זה אפשרי כי הקהל זוכר את הרגעים היפים שלך ואוהב אותך ונותן לך עוד סיכוי". כשהקהל הישראלי אוהב אז הוא אוהב בגדול. רוני - נסיכת פופ:

וכך, בזמן שליידי גאגא חושפת עוד טפח או שניים מעבר לים ממשיך הפופ הישראלי , זה שאינו ים תיכוני, להישרך אי שם מאחור. "הכל תלוי בחשיפה שהמדיה תיתן לזה ואני מאמין שהיא תעבור את השינוי בהדרגה וימי הפופ יחזרו", מסכם מנחם את הזוית שלו, "אלה טרנדים שהמדיה קובעת והיום נורא לא 'קול' לפרגן למוזיקת פופ, אבל אני מאמין בפופ ואני מאמין שהוא עוד יוכיח את עצמו בארץ". ומה עם האמנים עצמם? "ברור שיש תקווה", אומרת דואני בחיוך, "הכל בסדר וזו מוזיקה וברגע שהיא זורמת אצלנו האמנים בעורקים קשה מאוד להוציא לנו את האוויר מהגלגלים. הנה, בסופו של דבר, המזרחית נמצאת איפה שהיא היום כי האמנים שלה בועטים ודוחפים וגם אנחנו ככה. אנחנו חיים את זה כל כך ורוצים להגיע לקהל שלנו ואנחנו נעשה את זה.  פשוט צריך להבין את האריזה שמגיעה עם הפופ ואז הכל מתיישב נהדר".

*#