רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיימון וגרפונקל בערוץ 8: איך עושים מוזיקה גאונית?

שני סרטים על סיימון וגרפונקל שיוקרנו הערב (חמישי) בערוץ 8, חושפים מוזיקאים מלאי תשוקה ורצון לשנות את העולם

תגובות

נוף הררי וירוק. נופי טבע חולפים ומתחלפים בנופים עירוניים. כבישים, מכוניות, התפרעויות. ושוב רחוב. סיימון וגרפונקל מדברים במושב האחורי של מכונית. גרפונקל: "זה אחד, שלוש, חמש, אבל החלק האחרון הוא הרמוניה... (שר) זה נשמע לא טוב. אם אתה בעסקי ההרמוניה, אתה בז להרמוניה כזו".סיימון: "עסקי ההרמוניה...".גרפונקל: "לא במובן רע".סיימון: "בטהובן... יום ההולדת ה־200 של בטהובן מתקרב. ידעת? ב־1970 ימלאו לו 200 שנה". גרפונקל: "ביום חמישי הבא?".סיימון: "לא, בדצמבר 1970. בעוד יותר משנה. אני רק אומר לך, שלא תופתע".גרפונקל: "תקנה מתנה?".סיימון: "לא. אני מדבר על זה בגלל ההרמוניה. בטהובן הלחין משהו וירדו עליו כי הוא השתמש בקווינטות מקבילות. אמרו שלא עושים את זה. אמרו לו: קווינטות? ובטהובן ענה: איזה חוק אוסר להשתמש בהן? מאיפה הבאתם את החוק הזה? אז אמרו - ההוא וההוא וההוא קבעו ככה. אז בטהובן אמר - ואני אומר שאפשר. אני משתמש בקווינטות, ואני אומר שמותר".גרפונקל: "בטהובן היה טיפש. בקרוב ימלאו לעוד מישהו 200".סיימון: "למי?".גרפונקל: "לאמריקה".סיימון: "אתה חושב שהיא תשרוד עד אז?".כך נפתח הסרט "סיימון וגרפונקל שרים אמריקה", שתוכלו לראות בערוץ 8 ביום חמישי, 31.3, 21:30. זוהי למעשה הופעתם הראשונה של הצמד בטלוויזיה, ב־1969, בתוכנית "Songs of America". התוכנית שודרה פעם אחת בלבד, ב־30 בנובמבר 1969 ברשת CBS. החברה שנתנה את החסות, בל אטלנטיק, החליטה שהצילומים שמופיעים בתוכנית – של מרטין לותר קינג, רוברט קנדי ופעיל זכויות האדם סזאר צ'אבס – שנויים במחלוקת וסירבה לשדר את התוכנית. ומה רואים שם מלבד התמונות האלה? קטעי הופעות, רסיסי הקלטות, שברי דיאלוגים, צילומים ישנים, ואת הדינמיקה המופלאה של פול וארטי. ומה שומעים? בין השאר את "Kathy's Song" ואת "Scarborough Fair" ואת "Mrs. Robinson" ואת "The Sound of Silence" ואת "Bridge over Troubled Water" המושלם, שממש היום יוצאת מהדורה חדשה ומפוארת לציון 40 שנה לאלבום הקרוי על שמו. והעירוב הזה של סאונד אנד ויז'ן, שנשלף מ־1969, מרגש הרבה יותר ממה שאפשר לשער.שרים את אמריקה בלי בושה. סיימון וגרפונקל בהופעה:  על רקע צילומי הפגנות והתפרעויות הם שרים: "הייתי מעדיף להיות אנקור ולא שבלול. הייתי מעדיף להיות פטיש ולא מסמר". על רקע ישיבת ממשלה חמורת סבר, שעוסקת בכוחות ההגנה ובאינפלציה ובחוזקו של הדולר, אנחנו שומעים "הלוואי שהייתי פתית תירס, צף לי בקערה, רואה סרטים. נח קצת, חי בסטייל, מדבר עם צימוק שקפץ להופעה באל.איי, מציץ באקראי בפאה שלו. חבל שאני לא מאפין אנגלי שתכף יתחמם לו בתנור, הייתי מחליק פנימה, חוזר שזוף, אני מעדיף מרקחת גרגרים על סתם ריבה פשוטה. אני בעד התנועה למען המרקחת. אה, קליפורניה הדרומית". הטיפשי והיומיומי והמצחיק והצעיר מתמזג בשכלתני והרציני והחשוב והמבוגר והופך אותו לטיפשי כמוהו, או לפחות נשמע לא פחות חשוב, או בעצם הרבה יותר, ובכל מקרה מזעזע משהו בתוך הצופה, אחרת אי אפשר להסביר למה הפנים שלי היו שטופי דמעות. "משחק של הרמוניות", שיוקרן אחריו (23:10), מספק לעומתו הרבה יותר מידע. זהו סרט דוקומנטרי חדש שהופק לרגל הוצאתו המחודשת של האלבום ומספר על יצירתו. יש פה ראיונות עם סיימון המאפיר וגרפונקל המתולתל עדיין (וכבר פחות דומה לליאור שליין), וגם עם רוי האלי המפיק, מורט לואיס המנהל, הנגנים השונים שהשתתפו וכל מי שעבר בסביבה באופן כללי. אין ספק שהוא סרט מרתק ומחכים. יש בו ראייה רחבה יותר, כזאת שאפשר להגיע אליה רק אחרי 40 שנה, ויש בו המון סיפורים קטנים ומחממי לב על איך השיגו את הסאונד הזה, ואת ההדהוד ההוא, ואת התיפוף הזה. לדוגמה, את השירה הייחודית שלהם השיגו כך: הם היו שרים פעם אחת יחד במיקרופון אחד, ואז כל אחד מהם היה שר את תפקידו ביחידות. אחר כך היו מחברים את הקולות עד שהיו מסונכרנים בצורה מושלמת – זה היה הצליל של סיימון וגרפונקל.אפשר לומר שהסרט הראשון הוא הלב והשני הוא הראש. אפשר גם לומר שיחד הם מייצרים ערב שכולו הנאה, והוא הופך מושלם עוד יותר אם בסופו מניחים בפטיפון (כן, בפטיפון) את אחד התקליטים הכי יפים בהיסטוריה של המוזיקה, "Bridge over Troubled Water". 

*#