אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתן רדושינסקי: "רצינו לשים את האהבה שלנו בפרצוף של כולם"

אפילו ההורים של החברה התיכוניסטית שלו קיבלו אותו למשפחה, אז למה בתקשורת הופכים אותו לנצלן ופסיכופת? איתן רדושינסקי לא שם את עצמו מול המצלמות כדי לקדם את המידנייט פיקוקס ולא אכפת לו שתחשבו שהוא פדופיל

תגובות

"מצדי תכתוב שאני פדופיל", אומר איתן רדושינסקי (41) בסיום הראיון איתו. כמה שעות לאחר מכן הוא החליט לקחת את ההצהרה הזו צעד אחד קדימה, כשהתחפש לפדופיל ולצדו חבר מחופש לשוטר צמוד שאוזק אותו, והופיע עם המראה הזה בלבונטין 7. הבחירה הזו מלמדת במשהו על המודעות העצמית שרדושינסקי מפגין ביחס לדיבור על הרומן שלו עם מעין שנער, נערה בת 17 מהר אדר, שהפך אותם לשניים מגיבורי הדוקו־דרמה החדשה של yes, "בלי בושה". אבל יותר מהקריצה, תחפושת הפדופיל הזו כלל לא מובנת מאליה לאור הכעס של רדושינסקי מהאופן שבו נשפטת הדמות שלו בסדרה בכתבות השונות בעיתונים. "מעין היתה בת 18 וחצי לפני יום הצילומים הראשון, בניגוד למה שנכתב. מאז הקטע איתה לא הייתי עם בחורות בגילים כאלה. כתבו עלי דברים מזעזעים. עיתונאיות שאני לא רוצה להזכיר את שמן עשו דבר אכזרי ולא הוגן, ניסו להציג אותי כפדופיל ופסיכופת. אני בן אדם שלא הסתובב עם הגילים האלה לפני או אחרי מעין. עשיתי צעד אמיץ יחד איתה וחשפנו את עצמנו בצורה חסרת תקדים. אני לא בא למכור פה אג'נדה ולהגיד שזה היה טוב או רע. זה פשוט היה אמיתי, וכל הכתיבה האלימה והברוטלית הזו היא מזעזעת. אחרי שהבעתי מחאה בפייסבוק באמצעות סטטוסים של שנאה, קיבלתי איומים מאנשי תקשורת שהודיעו לי שהתקשורת תתנקם בי ואכן זה מה שהיה. ייתכן שאני חמום מוח ואולי לא הייתי צריך להגיב ככה, אבל התגובה שקיבלתי מנגד מזכירה משטרים טוטליטריים".היא מוכשרת ויכולה להפוך לדמות טלוויזיונית. מעין שנער (צילום: אסף עיני)בדבריו מכוון רדושינסקי בין השאר לראיון עם שנער שהתפרסם במוסף "גלריה" בסוף השבוע האחרון. "העריכה של התשובות של מעין בראיון הזה היתה שערורייתית. כל דבר חיובי שהיא אמרה עלי נמחק והושמט. ממש תפרו עלי קייס. ניצלו את זה שהיא ילדה שמתראיינת בפעם הראשונה וערכו את הראיון בצורה מגמתית כדי להכפיש ולסגור חשבונות" (ב"גלריה" בחרו שלא להגיב).

היינו ברגע מאוד נרקיסיסטי

"בלי בושה" (המשודרת בימים א'-ד' ב־yes drama HD, 22:45, וגם ב־(VOD מציגה כמה דמויות בכיתה י"ב שלכל אחת מהן סיפור ייחודי כביכול בדרכה שלה – הרזה הממושקף רוצה להיות דראג, הרוסייה נכנסת להריון מהחבר הרוסי שכבר מטופל בילד משלו, אח ואחות מהמעמד הבינוני־גבוה מתמודדים עם אבא שנכנס לכלא על עבירות צווארון לבן, וכדי לזעזע באמת את המיינסטרים לוהקה גם ילדה ממוצא אפריקאי שעושה מה שמצופה ממנה לעשות – בעיקר לחשוב על בנים.

אפשר להתווכח על מידת החתרנות בסיפור של רדושינסקי, הרוקר המבוגר, ושנער, הבלונדה המתבגרת (בינינו, יש מישהו שלא זוכר סיפור כזה מהשכבה שלו?), אבל אין ספק שהוא מינף את יחסי הציבור של "בלי בושה", ועל הדרך גם עשה שירות לא רע למידנייט פיקוקס, הלהקה של רדושינסקי. באחת הסצנות למשל, יש התעכבות ארוכה על קטע מתוך הופעה שלהם באוזןבר. אלא שמבחינת הסולן רדושינסקי, ההשתתפות בטראש־ריאליטי לא אמורה לשחק תפקיד בהזנקת הקריירה המוזיקלית, והוא לוקח בחשבון גם אפקט הפוך. "כן, היה ברור שהפיקוקס יהיו שם. אני מבין לאן זה מוביל ועיתונאים שקשורים למוזיקה חיפשו אותנו. כאילו, בשבוע האחרון פתאום נחשפתי לעיתונאיות של טבלואידים כאלה שכאילו לא הבינו את העניין. מבחינתי הסדרה הזו זה לא סוג של ניסיון לעשות ריאליטי כדי להצליח. במה שנוגע למוזיקה שאני עושה זה רק יכול להזיק, כי הקהל שלי מתעב ריאליטי ואת כל הז'אנרים האלה. רק רצינו לשים את האהבה שלנו בפרצוף של כולם."אני לא עושה מוזיקה פופולרית, ככה שמי שאמור להכיר את הלהקה כבר די מכיר. אם יהיו כמה ילדים שבזכות הסדרה ישמעו אותנו – יודע מה? היה שווה. אבל זה יותר מסע אישי שלי, וכן חשבתי שזה יהיה טוב בשביל מעין. כתבו עלי שזה גועל נפש שניצלתי את הילדה כדי לפרסם את הלהקה כאשר בעצם הקרבתי את הפרטיות שלי כדי שהילדה תתקדם. היא מוכשרת ויכולה להפוך לדמות טלוויזיונית, לצאת מגניב, שייפתחו לה דלתות".הקהל שלנו מתעב ריאליטי. המידנייט פיקוקס (צילום: דניאל צ'צ'יק)ההיכרות הראשונית היתה לפני כארבע שנים, כשהנערה מהר אדר, אז בת 15 וחצי, פנתה לרדושינסקי דרך המייספייס של המידנייט פיקוקס. שנתיים לאחר מכן החל רומן שנמשך שנה. רדושינסקי ושנער אמנם נפרדו מאז, אבל בפרקים הראשונים אנחנו עדיין תופסים אותם במצב זוגי אינטימי על גבול המטריד. העיסוק האובססיבי בעצמם, מילים כמו "מאמי" ו"בייבי" שממלאות את השיחות ביניהם, ובאופן כללי ההתגפפות הרגשית והפיזית, עלולים לעורר אנטגוניזם במקרה הטוב, או רחמים במקרה הרע. "היינו ברגע מאוד נרקיסיסטי בחיים שלנו", מודה רדושינסקי, "ראיתי רק את ארבעת הפרקים הראשונים, אבל אני רוצה להאמין שבנו את הנרטיב ככה שאני הדמות שכולם שונאים אותה בהתחלה ואז פתאום כולם אומרים 'רגע, עכשיו הבנו אותו'. מבחינת הווייב ומה שהיה מסביב זו הדמות שעושה את הטרנזישן. אני מאוד מודע לעצמי: אין לי בעיה עם זה שאני נראה מוזר לאנשים, אני אוהב את זה. אני פרפורמר שעושה מוזיקה קשה ואין לי למי לדפוק חשבון. יש לי כבוד לאנשים, זה כן, אבל כאילו לדפוק חשבון?". מילא הפרש הגילים, מילא הנימה המתיילדת בקול, מילא שרדושינסקי לא נרתע מלהתבאס על זה שנפלה לו הקססה בשעה שתיכוניסטית שרועה לו על הספה. מה שהופך את הסיפור הזה לקצת מאיים הוא האידיליה מול המצלמות שקיימת בין ההורים של הנערה מהפרבר הירושלמי המנומנם ובין האהוב החדש שלה. "ההורים שלה מדהימים ובסופו של דבר הם קיבלו אותי בצורה הכי מדהימה. הייתי חלק מהמשפחה. אבא שלה ואמא שלה הם חברים טובים ומדהימים. גרנו כאן חצי שנה בדירה והם היו מביאים לנו אוכל ובגדים".איך נוצר הקשר עם אנשי yes?"הקשר הראשוני נוצר דרך הזמר בני בשן שהכיר אותנו. הוא חבר של מישהי מהחברה שהפיקה את הסדרה. הם חיפשו קאסטינג לחמישה סיפורים טראשיים ושערורייתיים והוא סיפר להם עלינו. שלחו תחקירנית לדבר עם מעין ואז גם איתי. הסיפור הוא אמיתי לגמרי".

היינו יותר מדי טראשיים מבקרי הטלוויזיה דווקא מגיבים לא רע ל"בלי בושה" ומשבחים את הליהוק, אך גם טוענים שהסצנות לעתים מבוימות ומשוחקות מדי, עד כדי פגיעה ביומרה הדוקומנטרית של הסדרה. "ברור שזה מבוים ומשוחזר ומבחינת הז'אנר אני מחבב את זה. זה בעצם חצי דוקו. אתה נותן לדמויות לשחזר סיטואציות שכבר קרו להן. הסיפור היה כל כך כאילו הארדקור, אז נתנו מין צל של מה שקרה באמת. בגדול הפורמט הוא כמו 'מחוברים' רק קצת יותר מושקע. זה התחיל בתחקיר יסודי למדי שנעשה כדי להבין מה קורה איתנו, ולאורך משהו כמו ארבעה חודשים אינטנסיביים ועוד חודשיים השלמות המצלמות הצטרפו אלינו לאירועים משמעותיים או בלת"מים, כמו נגיד סצנה שבה אנחנו נפרדים וחוזרים מחדש, או הישיבות שלנו בבית הקברות של טרומפלדור, מקום שבו בילינו הרבה".לא ביימו אתכם יותר מדי?"כדמויות היינו יותר מדי טראשיים בשבילם. אני מקווה שלא שיחקו עם הנרטיב האמיתי יותר מדי כי הם כן הצהירו על נאמנות לנרטיב. לזכותם ייאמר שיש שם ניסיון לשחזר ולביים סצנות - כמו שיחות טלפון, שתיקות - וזה לגיטימי כל עוד הסיפורים הם אמיתיים וזה חלק מהחיים שלנו. צריך אומץ כי אתה מפקיד את הסיפור בידיים אחרות וסומך על האנשים שיישארו נאמנים. לך תדע לאן ייקחו את זה".מבחינת רדושינסקי, חוץ מהעניין הכלכלי ("קיבלנו משכורת על התקופה שבה שיחקנו, אבל לא הרבה"), בקשר הרומנטי עם שנער מובלעת אמירה חברתית, לא פחות: "הסדרה תפסה אותנו ברגע שבו למלא אנשים היה קשה לקבל את הקשר, אז כמו מיעוטים נרדפים החלטנו להיות יותר אגרסיביים. אמרנו – נעשה ריאליטי והנה קבלו את זה. זאת האהבה שלנו וזה העולם שלנו. אמנם זה לא אידיאלי או מומלץ להיות בקשר כזה, אבל כשזה קורה זה קורה. פשוט הלכנו עם זה וכל אחד מילא אצל השני איזשהו צורך".מי שאמור להכיר את הלהקה כבר מכיר. מידנייט פיקוקס - Port Saeed:כשזה קורה זה קורה, ולרוקרים זה כנראה קורה הרבה יותר, כך לפחות עולה מדמותו הציורית של רדושינסקי. באחד הקליפים היותר יפים של הפיקוקס, לשיר "Windy Valley", הוא נקרע בין שתי בחורות. גם למקום שבו היה אמור להיערך הראיון הוא חשש להגיע בגלל התקשרות קודמת עם מישהי שקשורה לבית הקפה. לבסוף הפגישה מתקיימת בלבונטין 7, שם גם תלויה על הקיר גיטרת הבס שנופצה על ידי מעריץ מעורער בהופעה של הפיקוקס באינדי נגב ב־2009. מכל מקום, את תדמית הפדופיל הוא לא באמת מעוניין לתחזק: "אין לי קטע של צעירות. קרה לי פעמיים שהייתי עם בחורה בגילים האלה ובשני המקרים היא לא סיפרה לי את הגיל האמיתי שלה. במשך חצי שנה מעין סיפרה לי שהיא בשירות לאומי ועל האנשים שהיא משרתת איתם".יה רייט."יש מיתוס כזה של בחורות בגיל מסוים שרק אכפת להן להשיג 'פרוטקטור פרוביידור'. אני לא מאמין בזה. אנחנו חיים בעולם של מוטציות וכל הדיסוננס בעולם נוצר מניסיונות הקִטלוג של אנשים עם מחשבה לא חופשית. אתה רואה משהו לא שייך לשום דבר, עם ניואנסים ומלא גוונים, ודווקא בגלל הראייה הזו איפשרנו לקשר כזה לקרות. היו בו רגעים מדהימים. יש משהו נורא דומה בשנינו, אותה הפרעת אישיות. ובסופו של דבר כל אחד מאיתנו יכול להמשיך הלאה".שנער, בהיותה נערת רוק קלאסית על גבול הגותיקה, היא אמנם בחורה אינטליגנטית עם כושר התבטאות מפותח, אך בסופו של דבר מדובר בגילום די קלישאי של ז'אנר שהתרגלנו לראות הרבה בעיר. הארכיטיפ הזה כולל ילדות אלקטרו־אינדי־דאבסטפ, עם הפרעות אכילה, דיבור פזור דעת, שעון דיגיטלי מוזהב, פזילה אובססיבית לנייד ומבט אירוני תמידי. אפשר למצוא אותו גם בגרסה המתקדמת אצל בנות 30 פלוס שנישבו בז'אנר הזה באיחור ובעיקר במחוזות האוף־יאפיים של העיר (פרוזדור, קורדרוי, אוגנדה, סודה קלאב, מילק וכל השאר). רדושינסקי מצדו לא שם לב להשתלטותן של הילדות (או הבחורות שהולכות על הטיקט הילדותי) במרחב של חיי הלילה. לדבריו, הוא בדרך כלל מעדיף לזרום עם בחורות שאפשר למצוא במקומות שבהם בירה עולה יותר מ־19 שקל. "אני נורא בעד בחורות, כאילו מלאות, מעל 30. זה מעניין מה שאתה אומר לגבי בחורות שמתאמצות להיראות ילדות. קרה איזה משהו בתקשורת שחילחל לתרבות. אולי זה קשור לפייסבוק: פעם הגילים היו נפרדים, יש'ך את החיים שלך והחברים שלך ופתאום יש את הרשת. אתה מקבל הצעת חברות ממישהי נורא צעירה שעולה מולך בצ'אט. זה הרס המון משפחות מן הסתם והקצין את העניינים. בטקסידרמי יש מלא מילפיות שנראות מעולה. אם אתה מסתובב במקומות האלה - מילק, פרוזדור והקורדרוי - אז באמת יש עניין של קהל יותר צעיר, אבל אני אוהב אנשים ונשים באשר הן". נקרע בין שני בחורות. מידנייט פיקוקס - Windey Valley:

יש עכשיו פיק של טראש "בלי בושה" היא לא הפרוייקט הראשון של רדושינסקי מול או מאחורי המצלמה. הוא עשה קצת פרסומות, שיחק תפקיד ראשי בסרט "חוזה לך ברח" (האחרון שבו השתתף גם אריק לביא) ולאחרונה גם תפקיד משני בסרט של אורי פרוסט ושירה ארד  (עדיין אין שם) על תל אביב שאחרי הפצצה גרעינית. כעת הוא עובד עם קבוצת האחים בונג על הפקת קליפ לראפר בשם פלד וגם על סרט אימה עם עלילת טראש ביזארית: הגולם מפראג ושלושה זומבים מסתובבים בתל אביב, ומה שמניע אותם זו תחושת נקם כלפי מי שהטביע אותם כשהיו על סיפון ספינת אלטלנה לפני יותר מ־60 שנה. כמי שהשתתף עכשיו בדוקו־דרמה, רדושינסקי מבין את הבעיות בז'אנרים ששולטים כעת בתרבות אבל מאמין ברגולציה עצמית של השוק לכיוון מעניין יותר: "אני לא מכיר הרבה ריאליטי, יש לי DVD בבית וזהו. הייתי רואה את 'המופע של ג'ו שמו' וזהו (סדרה אמריקאית שבמרכזה אדם החושב שהוא לוהק לסדרת ריאליטי ולא מודע לעובדה שלצדו לוהקו שחקנים מקצועיים המדקלמים תסריט נתון מראש; ע"ש). הבעיה שלי עם תרבות ה'כוכב נולד' ו'האח הגדול' היא שהאנשים ששולטים בתכנים הם בעצם אנשי עסקים וחברות הפקה. במוזיקה זה התחיל בתעשיות הבוי בנדז המלאכותיות. אלא שהרוק והאנדגראונד זה לא משהו שצריך לעזור לו. דווקא עכשיו יש פיק כזה של טראש וריאליטי וברגע שחלק מהקהל ייתקל באינדי ובפרינג' זה יעשה להם משהו. ככה שזה רגע טוב. לא למהפכה, זו מילה פתטית, אבל קצת לשינוי בהרגלי הצריכה שלנו".

*#