רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת אלבומים ישראלים: קרן אן, אביגייל רוז ואוסף רוק ישראלי

קרן אן מגלה סימני חיים, אביגייל רוז מגלה סימני אופטימיות ואוסף חדש של רוק ישראלי לא מגלה שום דבר חדש. שלושה אלבומים ישראלים חדשים יצאו השבוע, מה כדאי לשמוע וממה כדאי להמנע

תגובות

בסופו של הדיסק מגיע שיר הנושא, "101", וסופר אחורה עד אחד אלוהינו. 101 רצפות. 100 ימים לשפע. 99 אחוז. 98 דקות. 97 דולר. 96 גברים במדים. 95 תזות. 94 עמודים. 93 מיליון מיילים מכאן, וכך הלאה וכך הלאה וכך הלאה. קולה הנעים של קרן אן מלטף מספרים על גבי המוזיקה. על גבי כינורות וצ'לו ופסנתר ובסים. סופר ימי הולדת וסוסים וחיילים והבטחות ומלכים ובתולות וערוצים והקפות שמש ושבטי ישראל ושירים ודקות תהילה. מכניס למין הלך רוח מדיטטיבי, מנופף שרשרת זוהרת בתנועות מטוטלת עד למצב היפנוטי. ובמצב היפנוטי שכזה, קשה לא להתמסר. זאת הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי להתמסר לקרן אן. שישה אלבומים הייתי צריכה לעבור – או אולי היא היתה צריכה לעבור – בשביל זה. עד כה היא לא עוררה בי התרגשות מיוחדת, למרות שבכל אלבום שלה התחבאו כמה שירים יפים. הרגיזו אותי הצהרות כמו "צריך לשלוח כל ילדה בת שבע לבלות כמה שנים בצרפת", "הדבר הכי טוב שיצא מכאן" ו"הדבר הכי טוב שחזר לכאן". נכון, אמרתי אז, הקול שלה מקסים ומלטף מאין כמוהו, אבל הוא עדיין לא סיבה להגלות את כל בנות ישראל לפריז. לא אם הן מתכוונות לחזור על טיסה מספר 91.8. רציתי עוד מהאפלוליות של "It Ain't No Crime", מאלבומה הקודם, שנשא את שמה, ופחות מ"Not Going Anywhere". נדמה לי שקיבלתי את מה שרציתי. ואפשר לראות את זה כבר מהעטיפה, שבה אן, חבושת פאה כהה קשוחה, אוחזת באקדח. בשיר הפותח, "My Name Is Trouble", מתגלים סימני חיים על כוכב קרן אן. הקצב שלו ממכר והמילים שלו שובבות; השני, "Run with You", אמנם צולל שוב לתהומות המאזי סטאר, אך הוא עושה את זה בעוצמה; וכך הלאה, רוך מתחלף בקושי, קטיפתיות מפנה מקומה לחספוס. יש קצת יותר איזון, יותר סקס אפיל, יותר משחקיות. כי אקדח שנמצא על העטיפה יורה בתוך האלבום. ופה הוא מפזר דם על ידיה ב"Blood on My Hands" המתוק־מטריד. קרן אן לא תהפוך במחי אלבום לזמרת האהובה עלי, אבל בעיני האלבום החדש שלה הרבה יותר מורכב ומגוון ומעניין מהקודמים, והוא בהחלט שווה שמיעה, מ־101 סיבות. קרן אן - "101" (הליקון)הקצב ממכר והמילים שובבות. קרן אן  עם My Name Is Trouble:

אביגייל רוז: נחמה וחצי אוי, תל אביב תל אביב, כמה את קשה. איך מבחוץ את כל כך קלילה ופתיינית ומצחקקת, ומבפנים חסרת רחמים, חסרת חמלה, חסרת סבלנות. אפילו מקום שמח לכאורה כמו הפיקוק מחביא מאחורי הבירה והעשן שלו כל כך הרבה כאבי לב ובלבול. ובדיוק עליהם שרה אחת שמעבירה שם הרבה לילות, אביגייל רוז קוראים לה. ולמרות שהיא רק בת 25 היא כבר יודעת כמה דברים על מלחמות יומיומיות. אלה שגורמות לך לקום מהמיטה ולאהוב את עצמך. וזה בכלל לא פשוט כמו שזה נשמע. גם את האלבום השני שלה, "חצי נחמה" (שזה חצי טובורג, כן?), עיבד והפיק יוני בלוך, וכמתבקש מכך גם הוא מאוד קליט ולהיטי. חצי מהשירים כתבה והלחינה רוז (ובתוכם להיטי האלבום, "חצי נחמה", "עוד שבוע חתונה" ו"מה שתרצה"), יש שלושה שירים שכתב והלחין אדם בן אמיתי, אחד של ארז פרנק, אחד של שירה פרבר, וגם מילים של ברק פלדמן. השיר היפה ביותר - ששוחרר כבר כסינגל - הוא דווקא קאבר, "עוד מחכה לאחד", שכתב אהוד מנור והלחין סשה ארגוב ועיבדו והפיקו כאן דודו טסה וניר מימון. אבל למרות ריבוי הכותבים והמלחינים האלבום דווקא קוהרנטי מאוד, ומתוק מאוד, ולמרות כל הכאבים הקטנים הדוקרים בתוכו, יש בו גם אופטימיות ושמחה ונחמה. לפחות חצי. אביגייל רוז - "חצי נחמה" (היי פידליטי) קליט ולהיטי. אביגייל רוז עם "חצי נחמה":

רוק בישראל - נטחנים, נמאסתם! זאת בהחלט הפעם הראשונה שבה אני כותבת ביקורת על אלבום בלי אפילו לקרוע מעליו את הניילון. זאת מאחר שבחמשת הדיסקים שחברו עכשיו אל אנתולוגיית הרוק הישראלי שלNMC , ובהם לא פחות מ־88 שירים, אין ולו שיר אחד שאני לא מכירה. יותר מכך, אין אפילו שיר אחד שלא נטחן עד דק־דק־דק, ואז עוד קצת נטחן. מ"סוף עונת התפוזים" ו"שש עשרה מלאו לנער" שבדיסק מספר 1, דרך "רדיו חזק" ו"זה היה ביתי" בדיסק 2, "חום יולי אוגוסט", "נערת רוק" ו"הטבעת נפלה" בדיסק 3, "עכשיו מעונן", "עד העונג הבא" ו"מודדת" של דיסק 4, ועד "נר על החלון", "מכה אפורה" ו"איך זה מרגיש" של דיסק 5 – הרי לפחות דיסק 5 היה יכול ללכת קצת מעבר (ובכלל, לאן נעלמו השנה וחצי האחרונות?). שום יציאה לא צפויה, שום הפתעה נעימה, אפילו שום הפתעה בלתי נעימה. ואני אפילו לא מדברת על כל הדברים החשובים שלא נמצאים כאן. אולי זה מתאים לתיירים צרפתים שמבקשים לעצמם את הלהיטים הגדולים, אבל אני לא יכולה לחשוב על עוד קהל יעד. ומה שהכי גרוע זה שהשירים האלה עדיין מתנגנים ללא הפסק בתחנות הרדיו שלנו. "Hit Me", חותמת תמר אייזנמן את האנתולוגיה המיותרת הזאת, ואני אומרת, תהרגו אותי וזהו."רוק בישראל - אנתולוגיה 1967-2009" ( NMC יונייטד)תהרגו אותי וזהו. תמר אייזנמן עם Hit Me:   

*#