רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הקשר של פסטיבל פולקל'ה לפולק?

לרגל פסטיבל פולקל'ה 5 שיתקיים בסוף השבוע הבא, מסביר אבי שניבאום למה למילה פולק כבר אין שום משמעות

תגובות

בסוף השבוע הבא (27-26 בדצמבר) יתקיים במועדון לבונטין 7 פסטיבל פולקל'ה החמישי (תהרגו אותי איך הם הספיקו בשלוש שנים). אבל כפי שאסביר להלן, השם מטעה. בניגוד למצופה, לא מדובר בפסטיבל על טוהרת הפולק אלא - כפי שכותבים המארגנים - בפסטיבל שמטרתו חשיפת מוזיקאים אלטרנטיביים אנדרגראונדים בצד כאלה מוכרים יותר כדי לתת במה למגוון גדול יותר של סגנונות מוזיקה בישראל. תמורת 80 שקל בלבד תזכו לראות 37 הרכבים שונים ובהם יהלי סובול, שני קדר, אביב מארק והפילהרמונית, זהר וגנר והמסריחים, רם אוריון, דוד פרץ ופאניק אנסמבל.אז מה הקשר של פולקל'ה לפולק ואיך זה מתקשר לציור של ברוגל? 2008 היא השנה שבה הפריק פולק סיים את תפקידו כסגנון מוזיקלי מובחן והפך לכלי שמרחיב את האפשרויות העומדות לרשות כל מוזיקאי, מהאינדי הכי נידח ועד למצעדי גלגל"צ. אין באמת קשר מוזיקלי בין הלהקות שמשתתפות בפסטיבל פולקל'ה ושנעות בין סינגר־סונגרייטרים לרוק ולאלקטרוני וכל מה שבאמצע. אלבומים מעולים שיצאו בארץ בשנה האחרונה, למשל אלה של Mr Heavy & Ms Low או של איתמר רוטשילד, וכאלו שהמשיכו להופיע כמו דוד פרץ (אלבום חדש בקרוב), שני קדר וקטאמין מתכתבים עם מה שקרה השנה בעולם ושסוחף אחריו את כל מצעדי סיכומי השנה. בדומה להמון להקות אחרות, הן משתמשות במסורת הפולק ובביטוי החדש שלו מלפני כמה שנים (ע"ע דבנדרה באנהארט, ווילקו ואספרס, וכמובן הקאמבק של ושתי בוניאן) כאפשרות נוספת להבעה עצמית, ככלי מוזיקלי שכבר לא מגדיר אותם ושפשוט משרת אותם.Fleet Foxes. מדורגים גבוהב־2004 יצא האוסף המכונן של תחיית הפולק, "The Golden Apples of the Sun" עם אמנים ובהם ג'ואנה ניוסאם, ג'וזפין פוסטר, קוקורוזי ואנטוני. עיתונות המוזיקה קפצה על המציאה ומיהרה לתייג כל דביל עם גיטרה וזקן "אמן הפריק פולק הבא". השימוש בז'אנר עממי עם קונוטציות חברתיות ולאומיות לביטוי אינדיבידואליסטי שמתרפק על תמימות תוך קריצה שובבה הפך בסופו של דבר לחרב פיפיות מבחינת אותם אמנים. מה שהביא בהתחלה להתייחסות אוהדת ומפרגנת הפך תוך שנתיים למיאוס כבד באוזניים של רוב האנשים שביקשו להתרחק כמה שאפשר מכל אזכור של הז'אנר.והנה, ארבע שנים לאחר מכן אפשר לראות בראש סיכומי השנה הלועזיים להקות שמאמצות את הסאונד ואת ההשפעות שהחזירו ושחידשו שגרירי הפריק פולק. ההבדל הגדול הוא שהיום איש אינו מתפלא או מרים גבה כששיר כמו "5 Years Time" של Noah and the Whale, שלפני כמה שנים היה נדחס למדף הפריק פולק, מתנגן בלי הרף בגלגל"צ. אף אחד לא טורח לומר שבון אייבר או Fleet Foxes, שבינתיים מדורגים במקומות הראשונים בכמעט כל סיכום, מושפעים בין השאר מאותם אמני פריק פולק שפתאום כולם אוהבים לשנוא. אחרית הימים של אלו שמחו על הפלצנות של מבקרי המוזיקה, שממציאים שמות ז'אנר לכל להקה שהוציאה איזה אי.פי שנמכר ב־400 עותקים, הגיעה. 2008 לא סימנה ז'אנר חדש בשדה המוזיקלי, היא העדיפה פשוט ליהנות מהריליסים המשובחים שהיו בה.כשהייתי בערך בן 15, התיוג של תתי הז'אנרים בסצנה האלקטרונית היה בעיצומו. כל זב חוטם שהקליט משהו במחשב מיהר לתייג אותו כפרוגרסיב טרייבל האוס או כל מיני קשקושים בסגנון. הייתי מגיע לחנות התקליטים קרמבו בשינקין ומוצא את עצמי מבקש המלצה על משהו "בסגנון של הלייבל פורק אבל יותר צ'יל אאוטי ועם נגיעות גליץ'". בתורו, המוכר האדיב שאיכשהו הבין מה אמרתי, היה מושיט את ידו אחורה אל קיר הריליסים החדשים ומניח על הדלפק דיסק. נשבע לכם. היתה הרגשה שהוויכוח בין אלקטרוני לאקוסטי הוא גורלי וכל מי שהשתתף בו חש שעתיד היצירה המוזיקלית תלוי ביכולות הרטוריות שלו לשכנע את הצד השני ש"אלקטרוני זה מנוכר" או ש"אקוסטי זה רגרסיה". למישהו בכלל אכפת היום? כל אמן יכול להשתמש בכלים שנתנה לו המוזיקה האלקטרונית על כל סוגיה, לשלב אותם, להדיר אותם ובקיצור לעשות מה שהוא מרגיש הכי טוב איתו בלי לפחד מתיוגים ומהרחקה של מאזינים פוטנציאליים, לכולם יש מקום. אפילו לפני שנתיים צץ לו הבלוג האוס, שהיה מעין גלגול של הפרנץ' האוס והאלקטרו בשינוי אסתטי קל. איפה הוא? בכל מקום ובשום מקום. הוא נוכח בלהקות שונות אבל רק כעוד רובד, שכבה אמורפית ולא ברורה שמעמיקה את היצירה אך רחוקה מלהגדיר אותה. 2008 היא השנה שבה הפולק עשה את אותו מהלך. הוא כבר לא מגדיר שום דבר ובעצם איבד לחלוטין את משמעותו. כל שנותר ממנו הוא השפעה מסוימת שעליה יכולים יודעי ח"ן לשים אצבע ותרומה לכמה מהאלבומים הכי טובים של השנה בדמות אפשרות, אפשרות של הרחבה והעמקה.הדיאלקטיקה של ז'אנר מוזיקלי מתרחשת בערך ככה: קודם פורצות כמה להקות חדשניות יותר או פחות והן מתויגות בשם ז'אנר כלשהו על ידי מבקרי המוזיקה. בשלב השני יותר ויותר להקות מוכנסות תחת המטרייה של הז'אנר וכיאה למטאפורה, נרטבות מהשפעות אחרות. בשלב האחרון שם הז'אנר כבר לא מגדיר כלום והיצירה שיזמה אותו נבלעת בתוך היצירה כולה, אינספור הז'אנרים ז"ל, ומבצבצת במקומות אקראיים כחלק מיצירה שלמה יותר, הפועלת עם מרכיבים שונים אך מצליחה לחרוג מכולם. לאחר שכל זה התרחש, וכאן בדיוק ניצב הפולק בימינו, אפשר לספור לאחור את השנים עד לתחייה, לקאמבק של היסודות שייקרא משהו בסגנון מגה פולק ריבייבל.אבל עד אז אפשר פשוט ליהנות מהמוזיקה הפופולרית שנמצאת במורטוריאום הגדרתי, שמסרבת לבחור מהי בדיוק תוך כדי עיסוק בעצמה שמניב לנו אלבומים מצוינים ושאפילו מספק לנו עוד סוף שבוע של פנינים מוזיקליים שעדיף פשוט לשמוע מלנסות להגדיר. אה, ובנוגע לציור של ברוגל, הוא מככב על עטיפת אחד האלבומים הטובים של השנה האחרונה - "Fleet Foxes".רוצים עוד כתבות? הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true