עינב שיף, עיתון העיר ת"א
עינב שיף, עיתון העיר ת"א

ברי סחרוף ויהודה פוליקר מבצעים את "רדיו רמאללה" (מילים: יעקב גלעד, לחן וביצוע מקורי: יהודה פוליקר)"הרעיון לעשות את השיר עלה לאחר שפוליקר התארח בשתי הופעות שלי", מספר סחרוף, "פוליקר הוא גיטריסט ענק ואחד המוזיקאים הישראלים שאני הכי אוהב, וזה גם אחד השירים שלו שאני הכי אוהב, וכמובן שרנו אותו גם בהופעות המשותפות שלנו. הקלטנו את הביצוע כמו שהוא היה בהופעות, וכאן יש לציין את ההפקה המוזיקלית של רע מוכיח. בהקלטות רצינו שהשיר יישמע כמו שזה נשמע בהופעות. ניגנו כולם ביחד בלייב, עבדנו קצת כמו פעם, כשכולם מנגנים ומקליטים באותו הזמן. הרבה זמן לא עבדתי ככה, והיה מאוד כיף באולפן, נהנינו מאוד. השיר עצמו נכתב על רדיו רמאללה, שהוא היה רדיו ערבי. אני זוכר את הרדיו הזה, בשנות ה-60 הוא היה בעצם הרדיו היחיד ששידר מוזיקה לועזית. אני זוכר אותו ממש מהילדות".

קצת על השיר: רדיו רמאללה זו תחנה ירדנית ששידרה מרמאללה מסוף שנות ה-40 עד 1967. התחנה הצטיינה בשידור להיטי התקופה, מאלביס פרסלי ועד קליף ריצ'רד. המוזיקה ששודרה ברדיו רמאללה היתה השראה למוזיקאים רבים, ויעקב גלעד ויהודה פוליקר הנציחו את מקומה התרבותי של התחנה בחייהם ואת הקריינית המלחששת בשיר "רדיו רמאללה", שהופיע באלבום "אפר ואבק" משנת 1988. אמנם בסיסו של השיר הוא לכאורה אותה תוכנית פופולרית של השדרנית ליילה, שעירבה ד"שים ושירים שלא השמיעו בישראל השמרנית באותה תקופה, אך מאחורי כתיבתו מסתתר שילוב טראגי-קוסמי של מוות על רקע לאומני, טראומת הדור השני לשואה ואהבה גדולה למוזיקה של כותב השיר, יעקב גלעד, ושל קיבוץ יד חנה של ימי טרום מלחמת ששת הימים: "השיר נכתב לזכרו של המדריך שלי בתנועת הנוער הקומוניסטית של קיבוץ יד חנה, אברהם ג'ורי", מספר גלעד, "זו היתה טראומה קשה בשבילי, והפעם הראשונה שבה חוויתי כבוגר מוות של אדם קרוב". ג'ורי נהרג בהתקפת חיילים של הלגיון הירדני, וישי שוסטר, חברו הטוב ביותר של ג'ורי ז"ל, מספר על התקרית שממנה ניצל גם הוא בנס: "נסעתי על הטרקטור קרוב לגבול", הוא נזכר, "ובדיוק עבר שם פטרול של הלגיון הירדני. אמרתי להם שלום והם החזירו לי בחזרה, אבל המאבטח שהיה איתי, נעים, כנראה לא הבין אותם נכון. כשחזרתי מהסיבוב עם הטרקטור, ראיתי את נעים על הרצפה ורצתי לחלץ אותו. לא היה לי נשק, הייתי בקושי בן 18 וג'ורי היה מבוגר ממני, בן 20. חזרתי בריצה ליד חנה, והזעקתי עזרה, והצבא הגיע". מכאן בעצם, מבצע החילוץ של נעים הופך למסע האחרון של שוסטר וג'ורי. "מגיע מפקד הגזרה, המטומטם הזה", משחזר שוסטר, "ואומר 'אני צריך שני מתנדבים מהנח"ל לחילוץ'. הוא רצה שנעשה את זה עם הטרקטור שאיתו לא הצלחתי אני לחלץ את נעים. בכל זאת, קפצתי למשימה וג'ורי קפץ יחד איתי, שני ילדים מטומטמים לגמרי, עוד יותר מהמפקד". ג'ורי ושוסטר מתקדמים לעבר נעים הפצוע, כששוסטר על הטרקטור וג'ורי מאחוריו. "אמנם אלה היו בסופו של דבר כמה יריות, אבל בשבילי זו היתה מלחמת עולם", מספר שוסטר, "לקחתי את נעים על הגב, אבל הירדנים ירו בו כשהוא על הגב שלי. ג'ורי חשב שאני נפגעתי והתחיל לרוץ לעברי. צעקתי עליו 'ג'ורי תשכב, הם יורים', אבל הוא רץ, הרים את נעים שנפל, אבל חטף צרור ונהרג". נעים, אגב, חי עד היום.שוסטר משחזר בהתרגשות את התקרית הביטחונית, שמבחינתו ואף מבחינת ברית הנוער הקומוניסטית היתה נקודת מבנה ואולי אף שבר אידיאולוגי: "עד אז לא דמיינו בכלל שזה יכול לקרות", הוא מספר, "חשבנו תמיד שהערבים צודקים ושהם לא יירו עלינו, הרי אנחנו רצינו שלום. אחרי התקרית המפלגה שלחה אלינו פוליטרוקים להרגיע אותנו, כי הגרעין רעש. גם ח"כ מאיר וילנר ז"ל הגיע ואמר 'אנחנו עוד לא יודעים הכל, אולי היתה פרובוקציה'. אני בדיוק נכנסתי לחדר ולא האמנתי שזה מה שהוא אמר. יצאתי וטרקתי את הדלת בזעם. בחוץ חיכה לי משה סנה ז"ל, שלא הסכים להיכנס עם וילנר לאותו חדר. הוא כרך את ידו על צווארי ולקח אותי לטייל, להירגע. אחר כך הגיע הפילוג במפלגה, שכנראה התחיל מאותה תקרית".השבר המפלגתי של שוסטר היה לשבר אחר של יעקב גלעד, שאותו הכיר שוסטר כיעקב בירנבאום. שוסטר וגלעד חידשו את הקשר רק לאחר שכרמית גיא, חברת הקיבוץ, סיפרה לשוסטר שהוא זה שבעצם חיבר את השיר "רדיו רמאללה". "עוד לפני שידעתי את זה, זיהיתי את עצמי בשיר. כשהתעלפתי כשסיפרו לי שג'ורי מת, הרגשתי ש'חדר לבן עלי סוגר'". גלעד עצמו מספר על מגוון התחושות שתקפו אותו לאחר מותו של ג'ורי, שהביאו בסופו של דבר ל"רדיו רמאללה": "זה היה שנה או שנתיים לפני מלחמת ששת הימים (ג'ורי נפל כשנתיים וקצת לפני תחילת המלחמה, ב-8.12.1964), וההרגשה בעיני, וזה חלק מלהיות 'דור שני', שכל אזכור של מלחמה או פיגוע הוא תחילתה של שואה חדשה, והנה זה מגיע שוב. לכן בשיר ניסיתי להעביר תחושה של אירוע לא שגרתי, של מישהו פצוע, אבל הוא לא יודע שהוא מת ואיפה פגעו בו, ובזמן שהחובש מטשטש אותו הוא שומע את המוזיקה המצויינת של רדיו רמאללה, שזה בעצם הרדיו של האויב, אבל זו מוזיקה שאי אפשר לשמוע במקום אחר, ממש מזון רוחני יחיד שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר, והכל מתערבב ביחד".במונולוג המצמרר של גלעד הוא מספר על הציפייה הגדולה לתוכנית היחידה שהשמיעה אז את הרולינג סטונס או את הסרצ'רס, שהיו אז אסורים בארץ, אבל בקולה המלחשש של לילה מהרדיו הלאומי של ירדן היו כבני בית. "מלחמת ששת הימים היתה טראומה עבורי", מספר גלעד. "גייסו את אבא שלי, והצפירות, והריצות למקלטים, וההיסטריה של אמא שלי שהנה זה קורה עוד פעם. אבל במלחמה כבשו גם את רדיו רמאללה, והציוד, על פי מה שאני יודע, הועבר לגל"צ, והאשליה הזו, כאילו אני אפגש עם ליילה, כלומר יהיה סוף למלחמות, נגוזה בעצם. שם לפחות לא עברתו את שמות כל הלהקות והסרצ'רס הפכו ל'מחפשים'. אתה מבין שמדובר ברדיו של האויב, אבל על הזין, המוזיקה היתה פגזית, איפה תשמע עוד מוזיקה כזו? זה היה הדבר הכי שפוי יחסית לעולם. כל הזמן מסרו שם ד"שים של אחד מעמאן לחברתו במקום אחר, וקיווית שהד"שים ייגמר מהר, כדי להספיק לשמוע עוד שיר".עוד בפרוייקט "עבודה עברית":נינט טייב מתחברת ליונה וולךמאור כהן גדל על אילניתשלומי סרנגה מתרגש מלאה גולדברגעברי לידר מעריץ של "מאמי"מירי מסיקה מתפרעת עם ברי סחרוףדנה אינטרנשיונל מרגישה את אסתר שמירדודו טסה חוזר לאביבה עוזרימלכה שפיגל מצטמררת מענבל פרלמוטר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ