מרגול וזהבה בן לא נותנות לשד העדתי למות

הדאחקות בפריים טיים, הציטוטים העצמיים ועכשיו גם שיתופי פעולה על הבמה. השד העדתי לא מת כי יש מי שלא מפסיק לפמפם אותו במודעות עצמית

סער גמזו, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סער גמזו, עכבר העיר

הלכתי לבקר את השד העדתי. דפקתי על הדלת והוא פתח לבוש בחלק מהוה ושיער סתור, עיגולים שחורים כהים מיסגרו את העיניים שלו. “לא נותנים למות כאן בשקט, כאילו אין לכם מספיק שדים אחרים למלא איתם את לוחות השידורים וטבלאות ההשמעה”. השד העדתי עייף, מרגיש לא רלוונטי, טוען שרק זריקות החייאה של בעלי אינטרס גורמות לו להשאר באזור. הוא יודע שהשד המדיני חזק ומאיים ממנו פי כמה, הוא בטוח שהשד הכלכלי מפחיד הרבה יותר ממנו, ולא מפחד להגיד שאמנון לוי סתם מטרחן ולא מוציא אותו טוב. השד העדתי, בטח בכל הקשור לעולם התרבות הישראלי, הוא יותר סוס מת מאשר שד. לרוע מזלו, הוא נפל על מדינה שמקדשת את המוות.

» מרגול וזהבה בן משתפות פעולה» "השד העדתי" מחזיר את הכבוד האבודבמדינה הזו, מעטים עוד עומדים כחומה בצורה בפני הכיבוש הסוחף של הפופ הים תיכוני, מנסים לגבור בצקצוקיהם על הצהלולים. זה לא עניין עדתי, ככה התייחסו לפופ מאז ומעולם, בדיוק כמו שהחברה האמריקאית קיבלה בראשית דרכם את הג'אז, הבלוז וה-R&B. הפופ הים תיכוני לא שונה. הכוכבים האמיתיים היום של המוזיקה הישראלית הם אייל גולן ומשה פרץ, מאור אדרי ודודו אהרון. הם דיירי קבע במדורי הרכילות, מפוצצים הופעות, שופטים ומככבים בתכניות ריאליטי מובילות, הם מרוויחים בהתאם והגדולים שבהם הם גם מכתיבי אופנה וסטיילינג.

זהבה בן ומרגול, "קול העולם", מלאות מודעות עצמית:

(צילום: איתן טל)

לא צוחקים על זמרי הקסטות

אם פעם אפשר היה לצחוק על חוסר המודעות העצמית של זמרי הקסטות, היום המצב התהפך לחלוטין. המסלסלים היום מודעים לעצמם ברמה שתגרום להיפסטר הממוצע להחוויר אפילו יותר. הם מבינים את המשחק טוב כמו כולם, הם מייצגים מבחירה את הסטריאוטיפ המקובל, הם מגחיכים את עצמם טוב יותר מכל המצקצקים. הם עושים את זה כי הם חושבים שזה מצחיק (תום קשתי), כי זה משדר אותנטיות (דודו אהרון), כי זה הכי דוגרי ובגובה העיניים שיש (שלומי שבת, אייל גולן). השיר החדש והמשותף של מרגול וזהבה בן, שמזניק מופע משותף שלהן, הוא קריאה והזמנה של השד העדתי למחול סוחף וצמוד. הוא פלירט דיסוננטי בין עמדת המקופח לעמדת הכוכב.

"חצי מהדרך עברנו/ היו גם ימים שנלחמנו/ אבל מעולם לא וויתרנו/ עברנו כמעט כל משבר... אנחנו זה הכח/ ואי אפשר לשכוח/ אני ואת פה שיחכו כולם/ ביחד ננצח ונעשה שמח/ אנחנו כאן אז תתפסו חזק". אלו שטוענים "אנחנו זה הכח" לא יכולים לטעון לקיפוח, אלו שדורשים "שיחכו כולם" הם לא קבוצות מוחלשות ומודרות. אלו ששרות "קול העולם", ומתכתבות עם שירים של עצמן תוך כדי, מתריסות בלי פחד. אז למה להמשיך ולהעיר את השד העדתי החבוט? כי זהבה התרסקה כלכלית (החלטה ניהולית שגויה שאין לה קשר למוצאה)? כי מרגול הואשמה בפלילים (על עבירות שהומצאו על ידי אשכנזים)? או פשוט כי זה טוב לעסקים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ