הלחן הגנוב וההשראה מקניוק: יהוא ירון נחשף

לכבוד צאת אלבומו השני, "אמן השכנוע העצמי", מספר יהוא ירון על השירים הכי חשופים שכתב. השמעה בלעדית

עדי הררי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עדי הררי, עכבר העיר

"אם אתה מנסה להגיע לאמת כלשהי, יכול מאוד להיות שהדרך הטובה ביותר תהיה דרך המיתולוגיה והבדיה ולא רק דרך עובדות יבשות. אחרת איך תבין את הריח של הדברים, את הצבע שלהם?".  יהוא ירון משחרר היום (ד') את אלבומו השני "אמן השכנוע העצמי". 13 שירים המתעדים חוויות אישיות מהתקופה האחרונה, בה ירון התמודד עם מחלת טרשת נפוצה ולידתו של בתו הראשונה. "האלבום הזה הפך כבר בשלב מאוד מוקדם לאיזשהו תיעוד של התקופה בה הוא נכתב", מספר ירון. "כל מיני החלטות שלי להסוות את הכתיבה האישית באמצעים יותר 'סיפוריים' ירדו לטמיון בכל שיר מחדש, ואני נשארתי עם השירים הכי חשופים שכתבתי אי פעם".

האלבום הושלם דרך קמפיין מימון ציבור של אתר הד-סטארט, כאשר ירון הצליח יותר מסכום היעד שהציב (40,000 שקלים) ועם למעלה מ-350 תומכים. הסינגל והקליפ הראשון מתוך האלבום "היא", יצא אתמול. באלבום לוקחים חלק גם עדי רנרט, רות דולורס וייס, הילה רוח, ניר וקסמן והלהקה הקבועה של יהוא.

לכבוד צאת האלבום יהוא ירון חושף את הסיפורים מאחורי שני שירים אהובים עליו באלבום:

"אהובתי אמת צרופה":

"יש ספר יפה של יורם קניוק שנקרא 'אהבת דוד', והוא מעין ביוגרפיה בדיונית לדמות אמיתית. סיפור חייו של משה דיין, שמתבסס לא רק על העובדות אלא גם על המיתולוגיה והאווירה של הדמות המוזרה הזאת. כשקראתי אותו הרגשתי שאם אתה מנסה להגיע לאמת כלשהי, יכול מאוד להיות שהדרך הטובה ביותר תהיה דרך המיתולוגיה והבדיה ולא רק דרך עובדות יבשות. אחרת איך תבין את הריח של הדברים, את הצבע שלהם?בנוסף יש את הדבר הנשגב הזה: שיר אהבה. הרי זו התמצית של הקיום שלנו. האהבה נבראה כדי שיהיה אפשר לכתוב שירי אהבה. כשלא יישאר מה לאכול יותר בעולם, אנשים יאכלו שירי אהבה ויחיו לנצח. אני לא מצליח לכתוב שיר אהבה. לא מצליח לגרד אפילו את הרגש האמיתי, הטהור. בסופו של דבר, כל האלבום הזה מלא בדברים אמיתיים שהם שקרים מוחלטים. או לפחות טעויות. כאן אין טעות – מי שמתוארת בשיר בדיוק נמרץ זו אהובתי. הכל כאן נכון. פשוט כשאני אומר שהיא עולה אל הגג ויורה בציפורים, אני מתכוון להרבה דברים אמיתיים לגמרי, שאף אחד מהם הוא לא זה שהיא עולה לגג ויורה בציפורים. והנה הצלחתי לכתוב שיר אהבה.

"את הלחן של הפזמון גנבתי משיר ישן של מגדלי שוורים – Whoa, back buck. אני מכיר את השיר הזה בביצוע של לדבלי (Leadbelly). אפשר להגיד שהשיר הזה שאב את ההשראה שלו מיורם קניוק, לדבלי ואהבת חיי".

לא יורה בציפורים. יהוא ירון (עטיפת אלבום)

"המיתוס שלך":

"ושוב אני רודף אחרי הזנב של עצמי בעזרת אמת סובייקטיבית. במשך המון זמן לא הצלחתי לזכור את החלומות שלי, והנה בוקר אחד אני קם עם זיכרון חד וחזק של חלום, שמככב בו אדם שהייתי פעם בקשר איתו ולא ראיתי אותו כבר כמה שנים. ההיכרות שלנו הייתה שטחית, ותמיד הוא נראה לי מאוד עצוב, והסיפורים שלו ועליו היו עצובים, והאהבות שלו נגמרו רע. תמיד היה בזה משהו יפהפה בעיני, איך שהסבל ישב עליו טוב. אפילו קינאתי בו קצת, עם כל הבעיות שהיו לי אז עם עצמי, ועם איך שהעצבות ישבה עלי כבדה ומגעילה והפרידה ביני לבין העולם.

כשקמתי מהחלום הבנתי שכנראה שזה לא באמת ישב עליו טוב. כנראה שדברים אחרים נראו טוב עליו, שהיו בו דברים אחרים מעוררי קנאה או השתאות. הדיכאון פשוט היה שם. לטישת העיניים המגוחכת הזו בעצב של אחרים לא הייתה אמיתית, היא הייתה סתם עוד דרך שלי להיאבק עם עצמי. הרגשתי שיש בזה משהו אכזרי, להיות עם מישהו באותו החדר אבל לא לראות אותו, אלא איזשהו מיתוס שאתה כתבת עליו. ואז הבנתי שממילא זה הבסיס לכל מערכת יחסים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ