אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גל נוסטלגי: אלבום המופת שאתם לא מכירים

ההרכב בראד חוגג עשרים שנה. גל אפלרויט מחכה להוצאה מחודשת של האלבומים המצויינים שלהם

תגובות

תחילת שנות התשעים, סיאטל, סצינת הגראנג' בשיאה. תחיית הרוק שהחלה בצפון מערב ארצות הברית עם להקות כמו פרל ג'אם, נירוונה, סאונדגארדן ואליס אין צ'יינז, הושפעה בעיקר מלהקות הרוק המיתולוגיות של שנות השבעים: לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סאבאת, או מהפאנק של סוף שנות השבעים. שון סמית' היה מוזיקאי צעיר וחובב שהתבגר בפרבר של סיאטל וחלם לעשות מוזיקה, אך שלא כמו רוב הצעירים המקומיים הוא הושפע דווקא מאמנים כמו אלטון ג'ון, בילי ג'ואל וקווין, וכלי הנגינה העיקרי שלו היה הפסנתר. מפתיעה יותר הייתה הערצתו לפרינס ולצליל העגול ומלא הנשמה של מוזיקאי האייטיז הגאון הזה. גיטריסט להקת פרל ג'אם, סטון גוסארד, שאהב לנגן בכל מיני הרכבים מקומיים אחרים, התחבר לסמית' וביחד עם בסיסט ומתופף הם הקימו את בראד. לא היו לחברי ההרכב שאיפות כלכליות בשמיים, או חלומות על כוכבות, אך הם ידעו שמה שהם עושים נשמע אחרת מכל מה שיצא מסיאטל עד אז.

גל נוסטלגי - כל הטורים

אלבום הבכורה של ההרכב, Shame, היה מלא בבלדות פסנתר מרגשות ובקטעי גרוב סוחפים וכל זאת בתוספת סאונד דיסטורשן גראנג'י טיפוסי, תערובת מאוד לא שכיחה, מרתקת ולעיתים קצת מוזרה. ערבוב הסגנונות היה כנראה בעוכרי הלהקה, והאלבום לא הצליח (בלשון המעטה), אך כמו שקורה בדרך כלל במקרים כאלה, הוא הלך וצבר לו מעמד של אלבום קאלט חשוב. כמו בפרויקטים צדדיים אחרים שצמחו מתוך הסצנה המוזיקלית של סיאטל (מאד סיזון, טמפל אוף דה דוג) גם בבראד הייתה הרבה אהבה לעשייה המוזיקלית המשותפת. גם כאן מדובר היה בחברים טובים שרצו לנגן ולהקליט יחד. לעשות סתם כי בא להם. Shame נפתח בבלדה יפהפייה בשם Buttercup, שבה נשמעת שירתו של סמית' פרינסית להפליא.Nadine  ו 20th Century  עמוסים בגרובים שחורים לגמרי, ו Good News הוא אב-טיפוס של הלחנים המקסימים והמזמינים של סמית'. האלבום המגוון הזה כולל גם קטע פסיכדלי בשם Down שמתקרב יותר לצליל הגראנג'י הטיפוסי, אך עדיין נשמע אחר.

ההרכב התפרק אחרי תקופה קצרה (אחרי כמה הופעות בודדות), אך שון סמית' החליט להמשיך וכך אסף סביבו רביעייה חדשה, הפעם תחת השם Satchel. ההרכב הזה המשיך את הקו של סמית', אך הצליל הפעם היה הרבה יותר אוונגארדי, פסיכדלי וצורם. אלבום הבכורה שלהם - EDC שיצא ב 1994 היה ונשאר יצירת מופת לא מפורסמת. שילוב של צלילים אלקטרוניים, דיסטורשן ואפקטים אחרים, בשילוב עם הפסנתר והשירה בעלת הגוון השחור של סמית' הם תמהיל שקשה להתעלם ממנו. כשהאלבום הזה מסתיים באחת הבלדות הכי מרגשות של שנות התשעים - Suffering, כל מה שנותר לעשות הוא ללחוץ שוב על כפתור הפליי ולהתחיל מהתחלה. נראה לי שאחרי ההוצאה המחודשת והמשובחת של מאד סיזון, הגיע הזמן לחגיגות העשרים לבראד ולשון סמית' המוכשר, ולהוציא מחדש את שני האלבומים המצוינים האלה בהוצאות מחודשות. סמית', דרך אגב, המשיך להקליט, גם כסולן וגם במסגרת הלהקות בראד וסאטצ'ל. האלבום האחרון של בראד יצא לפני שנה, והוא אלבום מצוין, למי שמתעניין.

רציתי לספר לכם על אהבה אמיתית למוזיקה, על רצון להביא אותה לכמה שיותר אנשים, בלי קשר לכוח השיווקי שלה, ובלי תלות בדילים או בחוזים עם עורכי דין. משהו טהור כזה, כן זה עוד קיים, ולדבר הזה קוראים קמ"ע (קבוצת מוזיקה עצמאית). הקבוצה הקטנה הזו מתעסקת בייבוא לארץ של מוזיקה מחברות קטנות שפועלות בשוליים ומדפיסות על גבי דיסקים ותקליטים אוצרות נשכחים מהעבר, אבל לא רק. חברת קמ"ע מייבאת לארץ, לדוגמה, את חברת Light In The Attic. חברה אמריקאית קטנה זו (דרך אגב, מקורה בסיאטל) מתמחה בהוצאות מחודשות מושקעות ושוות במיוחד. הם אלה שהוציאו לפני כמה שנים את האלבומים האדירים של דיוות הfאנק הענקית בטי דייויס, והם אלה שהוציאו לאור את אלבומיו הנשכחים של סיקסטו רודריגז (כמה שנים טובות לפני שהסרט התיעודי על חייו זכה באוסקר). בימים אלה ייבאה חברת קמ"ע עוד כמה הוצאות מחודשות נהדרות מחברה זו, אלבום נשכח ויפהפה של אמן צנוע בשם Ray Stinnett עם השפעות פולקיות ופסיכדליות, או אלבום קאונטרי בלוז כיפי של עוד אמן נשכח בשם Jim Ford. בקיצור, אוצרות חברים, אוצרות. מעבר להתעסקות שלהם בעבר, חברי קמ"ע מביאים לארץ גם לייבלים עכשוויים משובחים כמו Sub Pop (האלבום החדש של להקת Low), והם אלה שהיו אחראים על הגעתו לארץ של אחד האלבומים הכי יפים שיצאו בשנה שעברה - אלבום החזרה המרגש של ביל פיי Life Is People (עליו פירסמתי טור נפרד בזמנו).

אז כן, יש עדיין כאלה שאוהבים את הדבר האמיתי, ויש גם כאלה שצורכים אותו, כן גם בתקליטים. וכמו שהיה תמיד, כך גם היום - דברים טובים קורים בשוליים. אמן!

כתבות שאולי פספסתם

*#